בשלב הזה כבר לא יכולתי לזוז. הרגשתי רע ודיברתי עם אחותי בטלפון, מתלוננת באוזניה שאני לא יכולה לסחוב עוד; הבטן גדולה, הצרבות לא עוברות, הכאבים מתחזקים ומדי פעם מופיעים צירים לא סדירים. בעוד אני מתלוננת, אני מרגישה שהמכנסיים שלי נרטבים. רצתי לשירותים, בחנתי, ולא הייתי בטוחה אם ירדו לי המים או לא.
יש משהו קצת לא נעים בזה שאת שוכבת ערומה עם איזה 10 אנשים זרים איתך בחדר, את על המיטה, רגליים פתוחות, סדין ששמים לך מעל החזה ואת לא רואה כלום, אבל את יודעת שהאיברים האינטימיים שלך חשופים לעיני כל. ניתוח קיסרי תאומים מנסה להתעלם מהמחשבות האלה כי יודעת שכרגע הן לא יועילו לי ואני רק רוצה שהניתוח יסתיים כבר ואוכל לפגוש את הבנות שלי.
באותו רגע אמא צלצלה לאבא וביקשה ממנו להגיע לסבתא שילכו להיבדק שוב בירושלים – במחלקה בשערי צדק שם אני צריך להיוולד. אבא היה כל כך לחוץ שאת הנסיעה מנתניה לראשון לציון הוא עשה בתוך חצי שעה אולי קצת יותר, משם אמא ואבא נסענו יחד לירושלים והודעו לרופאה של אמא שאנחנו מגיעים. הרופאה ד"ר סורינה בדקה אותנו בשעה 15:00 בערך וראתה שיש לנו פתיחה של 2 ומחיקה של 80%, בגלל דודה ליאת – אחותה התאומה של אמא, שאצלה הלידות היו מאוד מהירות הרופאה החליטה שאנחנו צריכים להישאר בירושלים לבדיקה נוספת עוד 3 שעות, אז אמא ואבא החליטו שכידי לקדם את הלידה הם ילכו ברגל לסבתא וסבא רבא מוני ונעמי לכוס קפה ועוגה תפוחים ותוך כידי אמא תעשה סיבובי אגן .
בשעה 1:45 בערך אמא התחילה לצעוק שהיא רוצה אפידורל ודחוף, הגיע הבחורה של האפידורל והיא היתה מאוד לא נחמדה אבא יצא מהחדר ואמא מאוד סבלה וצעקה למיילדת שתבוא עכשיו להחזיק אותה כי אחרת היא לא תוכל לא לזוז הבחורה של האפידורל ממש היתה קרירה והחליטה שהיא צריכה ללמד את אמא התנהגות בזמן שכאב לה המיילדת אמרה לאמא שלא להגיב לה כי היא כזאת אז אמא שתקה וקיבלה את האפידורל אבא חזר לחדר להיות ליד אמא.
ובשיא הייאוש המעליב הזה מתנגן "מחכה" של ריטה, ההמנון של מטופלות הפוריות. הוא מציל אותי מהציר שמגיע. כמה נשים היו מוכנות למסור את נפשן כדי להיות כאן במקומי עכשיו. אני נזכרת בכל מה שזכיתי בו ובכל מה שיש לי בעולם, ואיזה חסד הוא להיות ברגע הזה. אני אומרת תודה גדולה, וזה לא פשוט בכלל, אבל עוד ציר נגמר..
סיפור הלידה של אופק יום ראשון ה 4/11/07 בשעה 23.00 לאחר כל היום הארוך של הטיולים והסידורים האחרונים נכנסתי סוף סוף להתקלח עם התרגשות בלב שמחר בבוקר אני צריכה להיות בשעה 9.00 בבה"ח על מנת לבדוק אם ישנה התפתחות ואולי להתחיל בזירוז כפי שהרופא שלי קבע בגלל שאני כבר בשבוע 41 . בשעה 00.00 נכנסתי
יצאתי מהג'קוזי והלכתי להגיד שלום לשושי המיילדת. שושי הראתה לי ולש' תרגילים לקידום הלידה, קצת נענוע, עיסוי בכפות הרגליים מש' אהובי ועוד פעם לג'קוזי...נשכבתי בג'קוזי ערומה, שושי שלחה את ש' להביא לי מיץ ענבים- זה היה נהדר הסוכר חיזק אותי, נמנמתי בין הצירים, ש' לידי שוטף לי את הפנים עם מגבת וככה העברתי עוד שעה וחצי, שושי באה ובדקה לי פתיחה במים- " את בפתיחה שמונה, התינוקת בספינה 1וחצי- יאללה לחדר לידה", כל כך שמחתי שהלידה מתקדמת כמו שרציתי ושהכאבים נסבלים!
ופתאום שלושה רופאים (ששנים רבים בינהם)שמחליטים לנסות "לידת וואקום". מי שלא ראתה את המכשיר הזה.. לא ראתה זוועה מעולם.. זה כואב,זה מלחיץ ואצלי זה גם לא עזר.... "עובי נתקעה בפנים". ומיד שלחו אותי לקיסרי.. ואני מרגישה שתקוע לי משהו למטה..
מרוב ששכנעתי את כולם שזה לא התל"מ בכלל ואני לא אלד כ"כ מוקדם, אבא שלי לא הבין מה אני רוצה ממנו וחשב אולי נתקענו עם האוטו בדרך ממסיבת יום ההולדת. הם הגיעו תוך חצי שעה, אנחנו בינתיים התארגנו במהירות וארזנו עוד 5-6 פריטים אחרונים בתיק, התלבשנו והלכנו פרט לנזילות כל הזמן וכל פיפי לווה בעוד ירידת מים. היה רגוע. צלצלתי לרופא שלי והערתי אותו
היי, את, האמא שקוראת את זה עכשיו! בא לך לשתף אותנו בסיפור הלידה שלך? נשמח באם תשתפי אותנו בין אם חווית לידה רגילה, או קיסרית, לידה קלה, קשה או טראומטית. מאחר וחלק גדול מהגולשות באתר הן נשים בהריון, אני מאמינה שלסיפורי לידה יש את הכוח לתת מוטיבציה להמשיך, להוסיף גישה חיובית ואופטימית, ואולי לתת טיפים
לחדר נכנס רופא גבוה בעל ארשת פנים רצינית. הוא לא מבזבז זמן ואומר : ""את הולכת לעבור ניתוח קיסרי"", אני ובעלי בהלם . הוא ממשיך "" יש לך רעלת הריון חמורה, מהמצב שלך כרגע תחול רק התדרדרות כך שאין לנו זמן להמתין"" . ""אין זמן להמתין? , מה זה אומר?"" אני שואלת. המצב שלך רק הולך ומתדרדר ! אנחנו חייבים להכניס אותך לניתוח כדי להציל אותך ואת העובר!""
הלידה של נויה יומיים לפני התאריך המשוער ב20/4 שכבתי לנוח בצהריים ופתאום שמעתי "פקקק" ממש כמו שפותחים פקק של בקבוק קולה. קפצתי מהמיטה וגיליתי ש"המים ירדו" . בזמנו גרנו מרחק של 5 דקות מביהח וכמובן שהתיק היה מוכן כך שהגענו ממש מהר לחדר הלידה. כשהגענו הבנו שהמים שירדו היו עכורים מה שאומר שהתינוק עשה צרכים
"אוקי אני מוכנה" מכריזה בקול לחצי, יוצאים, אני לוחצת על כפתור המעלית ו... מה זה?? מה קורה כאן....? חוזרת מהר לדירה רצה לשירותים, יש כתם רטוב במכנסים, מנסים להריח, אין לא ריח של זרע, ולא ריח של פיפי, לא יודעת איזה ריח יש לזה, מנגבת טוב ושמה נייר טואלט, לא, זה לא פיפי הדליפה מהחור השני... חצי נכנס ללחץ רץ בכל הבית מחפש את טלפון של המוקד במכבי לשאול מה לעשות ואני בהכחשה טוטאלית, בטח יש חור קטן שקצת דולף, יאשפזו אותי ליומיים והביתה.
פתאום אני רואה סניטר עם מיטה, והעבירו אותי לחדר לידה, משום מה אני לא זוכרת את הקטע הזה, אני נאלצתי לשאול כרגע את אישי היקר אם הביאו סניטר או שהלכתי.. אני כנראה בהכחשה כי השכיבה על המיטה פשוט הרגה אותי.. אני נזכרת עכשיו באיזה רגע שהיינו במעלית , במיטה, ואני כולי רועדת ומזיעה, ופשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי....
האמת? היה די טראומטי. מקווה שהלידה הבאה תהיה יותר קלה פיזית וגם נפשית... קשה לי עד עכשיו עם הסיפור הזה כי הכל היה יכול להיות אחרת וקל יותר. לא יודעת מה קורה לי אבל כשאני נזכרת בכל מה שעברתי אני פשוט יכולה לבכות.(נראה לי שאולי אני לוקחת את זה קשה בגלל ההורמונים, לא יודעת)
נכתב ב28.10, 4 ימים אחרי הלידה של יובל. זהו . אני אמא. סוף סוף מצאתי כמה דקות לעצמי אחרי שנכנסתי לשגרה של האכלה כל 3 שעות.. 24 שעות ביממה, מסביב לשעון, זה קשה בטירוף, אבל בכל פעם שאני מחזיקה את הבונבון הקטן שלי, ומסניפה את הריח שלו עמוק עמוק, אני נהיית כל כך מלאה
אני חושבת מאיפה להתחיל לכתוב את סיפור הלידה שלך וההפיכה שלך אותי לאמא ולא יודעת מאיפה להתחיל. אולי אתחיל מלפני 9 חודשים שאני ואבא שלך התחתנו והחלטנו שאנחנו רוצים משפחה קטנה, רק לא ידענו כמה מהר זה יגיע וכמה אושר תביא איתך.
סיפור מדהים על לידה ביתית..
סיפור הלידה השלישית שלך ע. יקירתי, ואוו, איזו לידה מדהימה היתה לך. בכלל כל התהליך שעברת בחודשיים שקדמו ללידה היה נפלא ועוצמתי… ההכרות שלנו התחילה באמצע פברואר כשפנית אליי לקורס בשיטת קיי ללידה טובה וקלה. הגעת אליי אחרי 2 לידות שהיו מאד לא פשוטות, עם הרבה התערבויות, חתכים, ועם הרגשה שבלידות את מונעת מתוך לחץ
הגעתי ל9 ס"מ...!!! הכאבים קשים כל כך...אני צועקת תוך כדי ציר שלא נותן לי מנוחה ועוד אחד ועוד אחד...וכל ציר הוא לוחץ ואני לוחצת גם כי קשה לי..... .......זהו "נשברתי" אני רוצה משככי כאבים ועכשיו!!!!!!!!!אחרי 40 שעות של צירים כואבים ביותר לא הייתי מסוגלת יותר.....
