סחרור הכישלונות ואיך יוצאים ממנו כשרוצים להיכנס להריון / רינת גל אוחיון

כל אישה חושבת שברגע שתרצה להיכנס להריון זה יקרה מיד.

לכל אחת יש מכרה/חברה/בת משפחה שמספרים עליה ניסים ונפלאות על איך שנקלטת בקלות ומיד, כזו שהבעל שלה מתעטש ליד והיא נקלטת, או מניח את הנעליים שלו ליד המיטה שלה והיא כבר בהריון.

למען האמת, לרוב הזוגות 90% מהם, אם לדייק, זה לוקח שנה. לפחות.

חוץ מאלה שמתחילים לנסות להיכנס להריון שנתיים מראש, כי שמעו שזה לוקח זמן, להם זה קורה מהר ממה שציפו.

ובכל מקרה, איכשהו קיימת ציפייה שזה יקרה מהר. אולי כי הפחידו אותנו כשהיינו צעירות שאפשר להיכנס להריון מכל מגע מיני אקראי. אז אם זה לא קורה תוך חודשיים – מתחילים להילחץ.

ברגע שמתחיל הלחץ מתחילה תגובת שרשרת. –

מתחילים לחשוב מה לא בסדר אצלי, למה זה לא קורה, איך זה שכולן בהריון חוץ ממני, האם בכלל זה יקרה מתישהו?

וככל שהמחשבות השליליות מתגברות ככה הגוף מתכווץ, ומאבדים בו אמון.

חשוב להבין שהגוף שלנו הוא כמו ילד, הוא מרגיש ויודע מה אנחנו חושבים עליו ואומרים עליו.

כשאנחנו מרוצים מהגוף שלנו, הוא שמח וגאה כמו ילד שמשבחים אותו.

כשאנחנו מאוכזבים ממנו – כמו ילד, הוא מתכווץ ומרגיש רע עם עצמו, ואז גם נכשל יותר.

ככל שעובר יותר זמן בלי שההיריון קורה, כך מתחילים לפתח כלפי הגוף רגשות שליליים, כמו כעס, אכזבה, תסכול, ייאוש, חוסר אמון – מה שגורם לגוף להתרחק יותר ויותר מההצלחה.

כך נוצר סחרור כישלונות והולך ומתעצם ככל שעובר זמן וההיריון לא מגיע.

הצעד הראשון שאני ממליצה כדי לעצור את הסחרור הזה הוא להבין שנשאבנו אליו, להבין שזה המצב, שאיבדנו אמון בגוף, בעצמנו, ביכולת שלנו להרות.

השלב הבא הוא לבנות מחדש את מערכת היחסים שלנו עם הגוף, להבין שהיא במשבר, ושיהיה לנו קשה מאוד להיכנס להריון במצב כזה, ועם זאת שיש לנו השפעה רבה על המצב, על הפוריות שלנו ועל הגוף שלנו.

איך עושים את זה?

כמו שבכל מערכת יחסים שרוצים שתשתפר – מתחילים להקשיב.

מקשיבים לגוף –

 אם יש חשק למאכלים מסויימים, אם הוא עייף, צמא, אם כואב לו משהו. – הבסיס הוא לטפל בגוף, שיהיו לו תנאים טובים לעבודה. כמו שאנחנו רוצים שיהיו לנו תנאי עבודה טובים, שלא יחסרו לנו דברים בסיסיים שאנחנו צריכים לצורך העבודה שלנו, וככל שנקבל תנאים יותר טובים כך יהיה לנו קל יותר לבצע את המוטל עלינו – ככה גם הגוף.

ככל שנתמוך בו פיזית – כך הוא יוכל להחזיר לנו ובריבית.

מקשיבים לבטן שלנו – אולי יש לנו פחדים שצריכים להתמודד איתם? אולי יש פחד מהאימהות? פחד מפגיעה בזוגיות? מפגיעה בקריירה שהתחילה? פחד מפגיעה בגוף? לפחדים יש ביטוי בגוף, הם מכווצים אותו ומפריעים לפעולה התקינה שלו.

כשלא מקשיבים לבטן פוגעים בעיכול ובשינה, ,תשימו לב שהרגשות הכי קשים מופיעים בלילה.

מקשיבים ללב שלנו –

אולי יש רצון לשנות עבודה, או מקום מגורים, וזה פשוט לא מתאים עכשיו להיכנס להריון?

אולי אנחנו לא שלמות עם התזמון, עם בן הזוג, אולי יש לחץ חברתי ואנחנו פשוט לא בשלות.

כשלא מקשיבים ללב יכולה להיות מועקה או קושי לנשום.

מקשיבים לראש שלנו –

למחשבות שלנו ולאמונות שלנו – האם אנחנו מאמינות בכלל שאפשר להיכנס להריון בגילנו? במצבנו הפיזי או הזוגי? האם אנחנו מאמינות שנהיה אימהות טובות? מה אנחנו חושבות על הריון ועל ילדים?

כשלא מקשיבים לראש או כשיש יותר מדי מחשבות – יכול להיות עומס בראש, ואפילו כאבי ראש ועורף.

כשאנחנו מקשיבים לגוף שלנו, לכל חלקי הגוף, מכירים בהם, ומכבדים אותם –  אפשר לעשות שינוי אמיתי, אפשר להשתחרר מפחדים, ליישב רצונות סותרים, לנקות את הראש ממחשבות שליליות, ולבחור מחדש את המסלול שלנו, את הדרך בה ניכנס להריון הקרוב.

אפשר לצאת מסחרור הכישלונות ולהיכנס להריון, ובקלות.