ילדים שלא אוהבים לאכול. יש חיה כזו!
[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]
מכירים את המשפט הזה – אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום? היו נחסכים לי הרבה תסכולים.
מי שעוקב אחרי הרבה זמן, בוודאי נתקל בלא מעט פוסטים שבהם אני מתלוננת או מקטרת על זה שהילד שלי לא אוהב לאכול. הוא אוהב לאכול רק כשמדובר בממתקים וחטיפים- אז אין בעיה. אבל אוכל?
לא חובה. אוכלים בשביל לשרוד. רק כשבאמת חייבים. גם פעם ביום זה מספיק.
הילד שלי יכול לחיות על אויר.
מה לא ניסיתי?
לזרום איתו, להרעיב, לא לתת לו אוכל, להציע כל יום ירקות ודברים שאני רוצה שהוא יאכל, הילד מתעקש. אין מצב לשנות את דעתו.
היום הוא בן 5.
עד גיל שנה ו-3 חודשים הוא אכל הכל. מגיל 4 חודשים התחלנו איתו טעימות של מוצקים. הוא אהב לטעום אבל היה מוציא את המיץ עד שהיה אוכל משהו. כל ארוחה של קערה קטנה היתה לוקחת כחצי שעה שבה צריך לשיר לו, לרקוד, לעשות סלטות באויר, לשכנע אותו, אם הייתי יוצאת איתו לא הייתי טורחת בכלל לקחת איתי מוצקים. הייתי לוקחת דייסה וזהו. חבל על המאמץ!
הוא אכל הכל – פירות, ירקות, מבושל, חי, בשר, דגים , ומה שאתם לא רוצים. בגיל חצי שנה הילד כבר טחן שניצלים וקציצות.
חשבתי שככה ילדים אוכלים וכשהיינו למשל יושבים בשולחן בארוחות משפחתיות כשהשולחן עמוס בכל טוב ומגוון מטעמים, הילד לא הראה עניין ועשה טובה שישב איתנו ואכל קצת. תמיד העדיף לאכול בקבוק.
בסביבות גיל שנה ו-3 הוא התחיל לעמוד לבד ומשם כאילו עבר איזשהו סוויץ’ באישיות והפך לתינוק מאוד דעתן ועקשן, סגר את הפה, ורק דברים מאוד מאוד מסוימים וספציפיים הורשו להכנס. אחרת,היה יורק, צורח, בוכה ועושה סצנות. אם הוא לא היה רוצה לאכול משהו, הוא לא היה אוכל. נקודה. גם אם לא נתתי לו אוכל כל היום, הוא לא יאכל.
כשאני אומרת שהוא הפך לבררן זה אומר שפירות, ירקות, בשר, עוגות, קרמים, גלידות, אוכל מבושל עם רוטב, מוצרי חלב – כל אלו לא הורשו להכנס אליו לפה. סרב בתוקף. אפילו עוגות הוא סרב לאכול.
עבר לחיות על שניצלים ועוף. אפילו ניסיתי להכין לו מבשר טחון קציצה ושיטחתי אותה דק דק, טבלתי בביצה ופירורי לחם בדיוק כמו שניצל, טיגנתי, והילד אמר שזה לא טוב וסרב לגעת אחרי ביס אחד למרות שזה יצא ממש טעים.
התייעצתי עם המון יועצים לתזונה – ניסיתי להפוך את האוכל למשחק, לגרות אותו, לשחד אותו, להניח על השולחן, להזמין חברים לאכול איתנו – אפילו פסטה הוא מוכן לאכול כשהיא בלי רוטב. וגם אורז ופתיתים. צ’יפס תלוי בקריז. תפוח אדמה – לא.
בגיל שנה וחצי הפסקתי לו את הדייסה. אמרתי שבטח אם הוא יהיה כל היום רעב ולא יאכל, בסופו של דבר הוא יאכל בארוחת ערב. אבל הוא עקשן. לא מוכן לטעום. אין עם מי לדבר. במשך שבועיים הוא לא אכל כל היום כמעט כלום (בגן למשל היה אוכל קורנפלקס או לחם בלי כלום כי גבינות הוא לא אכל, טונה או חומוס) ובאמצע הלילה התעורר ובכה שהוא רוצה דייסה ונתנו לו קצת.
אחרי שבועיים זה לא עזר ולא היה לי לב להמשיך ככה כי הוא נהיה עצבני ובקושי אכל משהו וגם ככה הוא על אחוזון 25 במשקל ומאוד רזה אז נתתי לו בקבוק דייסה בבוקר ובקבוק דייסה בערב. במהלך היום המשכתי להתמיד ולנסות להיות יצירתית.
איפשהו בסביבות גיל 3 החלטתי שאני מוותרת. מרימה ידיים. עייפתי מ-3 שנים של מאבקים. כל כך לא הבנתי את זה שחברות היו באות אלי עם הילדים והילדים שלהם היו מחסלים מה שיש בצלחת ומבקשים תוספת בעוד הבן שלי עושה טובה שהוא אוכל כמה ביסים ובוכה שהוא “לא רעב”. בכל גן חדש שהוא התחיל השתעשעתי לראות איך הגננת והסייעת אמרו לי “אל תדאגי, אצלנו הוא ילמד לאכול” ואחרי חודש חוזרות בהן. לצהרון השנה הכנתי לו שניצלים לימים שבהם לא היה עוף או שניצל, אחרת הילד היה נשאר מורעב עד 4. אחרי שאכל רק פרוסת לחם מהבוקר.. גם כשהולכים למשל לקניון הוא רוצה גלידה – שזה אומר גביע של גלידה. ריק. מוכרים מסתכלים עלי כאילו שאני מתקמצנת על הילד, ואומרים לי “קחי לו קצת גלידה” , אבל לך תסביר להם שהילד לא אוהב גלידה. או ליתר דיוק מסרב לטעום. יש סיכוי טוב שהוא יאהב אבל הוא מסרב להכניס דברים חדשים.
היום הוא בן 5 ושחררתי לגמרי.
משתדלת להכין לו אוכל שהוא אוהב, ממשיכה בעקביות להציע לו דברים חדשים. מאז שהוא נכנס חזק לכל הקטע של ה”גיבורי על” למיניהם, אני אומרת לו ש”הקציצות עם מתכון סודי של סבתא” או שהלביבות שבהן אני דוחפת גם גזר, קישוא ובצל מגוררים ממש קטן הן “לביבות אנגרי ברדס” ואנחנו מנהלים שיחות בין הלביבות, או השיטה החדשה, שמה לו 5-6 חתיכות בצלחת ואומרת לו “תאכל” ואחרי שהוא אומר שזה הרבה אני אומרת לו “טוב, אז תאכל רק 2-3″. ואז הוא אוכל ומרגיש ש”ניצח”.. יצירתיות זה שם המשחק.
תמיד האשמתי את עצמי שמשהו בהתנהלות שלי גרם לזה שהוא ככה, אבל כמה שלא ניסיתי ועשיתי והתייעצתי, הבנתי שזה משהו בו ולא בי. הילד שלי עקשן כמו אמא שלו.
ואגב, גם אני עד גיל 12 בקושי אכלתי משהו והייתי רזה מאוד ואז פתאום התחלתי לאכול ולהתמלא ועד היום אני מאלה שנלחמים במשקל, אבל עדיין יש הרבה דברים שאני לא אוכלת וקשה לי לנסות דברים חדשים. אז אפשר להבין מאיפה זה בא ובסופו של דבר יצאתי בסדר.
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]
אז למה אני כותבת את זה דווקא עכשיו?
אני מאמינה שבטח יש אמהות שהגיעו עד כאן ואולי אתן אומרות לעצמכן “ואללה, יש עוד ילדים עם השריטה שיש לילד שלי”. אני רוצה לשתף אתכן כדי שתשחררו את רגשות האשם שלכן.
לפני 8 חודשים ילדתי תאומות מתוקות ומקסימות. מיה ונוגה. כשהגענו לשלב המוצקים, גיליתי שיש ילדים שאוהבים לאכול. שבעצם מרבית הילדים אוהבים לאכול, ושמה שהייתי רגילה אליו עם הבן שלי, לא מייצג את המצב הנורמלי.
אני מודה שכשהגענו לגיל 4 חודשים מצד אחד הייתי נלהבת לנסות איתן את המוצקים כי כבר בגיל 3 חודשים הן התחילו “לעשות לנו עיניים” על האוכל ולגלות עניין בשולחן כשאכלנו וכשהתחלנו עם הטעימות זה הלך ממש טוב. הן אכלו בתיאבון את הבננה ואז את הירקות המבושלים ואני הייתי ממש בחרדות ששוב צריך את כל ההתעסקות הזו עם כל ארוחה.
בגיל 5 וחצי חודשים נסענו איתן לסופשבוע באילת בבית מלון. התחלתי לתת להן מעדנים וזה התקבל בברכה. הן ישבו איתנו בארוחות וביום השני נוגה סרבה לגעת בבקבוק ושתיהן היו באטרף על השולחן וניסו לקחת לנו אוכל מהיד. נוגה עשתה לנו שביתת דייסה, חשבתי שהיא לא רעבה כי כל פעם שהבקכוק התקרב לה לפה היא בכתה וסרבה בתוקף (אני טובה בלעשות ילדים עקשניים). ב8 בערב אחרי שלא אכלה כלום כל היום, היינו בחדר אוכל והיא עשתה קולות של רוצה לאכול. נתתי לה לאכול עוף ותפוח אדמה שריסקתי לה עם היד והילדה טרפה בתיאבון! גם למחרת בבוקר התנחלה לי על חביתה וגבינה וירקות וגם מיה די שיתפה פעולה.
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]
התחלתי לחשוף אותן לדברים חדשים ומהרגע שהן למדו לזחול בכל פעם שמישהו בבית אוכל, שתיהן רצות אליו ובוכות מאמאממ שזה אוכל , עד שהן מקבלות. גם אם הן אכלו 5 דקות קודם לכן.
כשהן רוצות לאכול, הן פשוט טורפות, מנקות צלחות, דברים שלא מוכרים לי. הייתי כל כך מקובעת בראש שלהאכיל תינוקות במוצקים זה סיפור, ופה הילדות אוכלות מכל הבא ליד ולפה, אכלניות חברתיות לגמרי. ויש לילדות תיאבון בריא מאוד!
זה כל כך כיף שאחרי ילד שעושה טובה שהוא אוכל יש לך 2 שאוהבים לאכול, שנותנים לך נחת לפחות מהבחינה הזו, שאתה מבין שאתה לא דפוק.
אני מכינה להן הכל. קציצות בשר עם ירקות מגורדים , לביבות עם ירקות, פשטידות, מאפים ומה לא…. והן אוכלות. אוהבות לאכול.
תענוג!
כמובן שאני משתדלת לנצל את העניין ולתת להן דברים בריאים, אבל עדיין לפעמים קשה לעשות את הפאזה הזו ואני כבר מזהה איך אני מתיישבת בחצי חרדה לפעמים שמא הן לא ירצו לאכול את האוכל שאגיש להן.
זה גם משעשע לראות איך בצהריים כשאנחנו יושבים יחד עם יובל מדי יום לאכול, הן מחסלות די מהר את הצלחת שלהן והוא מסוגל להתמזמז בחוסר חשק עם חתיכת שניצל או עוף ולפעמים גם את הפחמימות הוא מחליט שהוא לא רוצה.
אבל אני משתדלת לא לעשות מזה אישיו מולו.
אז רק שתדעו.
ילדים שלא אוהבים לאכול, יש חיה כזו.
15/6/2016 – עדכון.
יובלי בן 8.5. עדיין רזה. שוקל 20 קילו. אחיות שלו בנות 4 וקצת. שוקלות 16.5.
הן עדיין אוכלות הכל.
הוא עדיין חי על שניצל, צ’יפס, אורז, לפעמים עוף או שניצל דג או פסטה יבשה בלי כלום.
למדתי להרפות ולשחרר.
כשהוא באמת רעב מסוגל לפרק גם 2-3 משולשים של פיצה. יכול לפעמים לאכול גם פיתה שלמה. כשהוא באמת רעב.
לבית הספר מכינה לו חצי פיתה עם שוקולד, גבינה צהובה, פסטרמה או חביתה ולרוב מחזיר לי רבע פיתה. ובסביבות 2-3 בצהרים רק נזכר שהוא רעב, אם אני מציעה לפני שהוא רעב זה נדון לכישלון ולבזבוז של אנרגיות והמון מאבקים מולו. אז אני מרפה כמה שאני יכולה.
שלשום אפילו הכנתי עוגת שוקולד שהוא אוהב. הכנתי גרסה עם קצפת לכל הבית ולו השארתי 2 חתיכות יבשות במאפין (שדווקא יצאו טעימות). אכל 2 ביסים והחליט שלא טעים לו.
האחיות שלו פירקו את זה תוך שניות וזללו בתיאבון.
לא אוכל גבינות, ירקות, פירות, גלידות.
אוכל כל בוקר דגנים שכנראה משלימים לו מה שחסר כי אני מקפידה אחת לכמה חודשים לעשות לו בדיקות והכל תקין.
התחיל לאחרונה לאכול קובות מטוגנות שאמא שלי מכינה וזו בערך הוורסיה היחידה שבה הוא מוכן לאכול בשר.
פשוט להרפות. לאט לאט זה עובר עם הזמן.
בהצלחה.
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]
Response (17)
Leave a comment
בעיות של ילדים מחוננים: מאפיינים ופתרונות אפשריים
כל מה שחשוב לדעת על בדיקת ממוגרפיה
איך רופא שיניים לילדים בירושלים עוזר להם להירגע?
דגשים חשובים לגבי יישור שיניים לילדים
קראתי, רוב הדברים שכתבת מוכרים לי, וברור לי שרוב דבריך נכונים ואמיתיים אך להגיד שיש ילדים שלא אוהבים לאכול זו אמירה קצת נוקבת לטעמי, אני חושבת שילדים אוהבים תשומת לב – ועצם השירים המשחקים וכל היחס הנלווה לארוחה הופך ילד רעב לילד שמעדיף לשחק
נכון זה מתחיל בגיל קטן – כשהקיבה קטנה ופיצית – ואנחנו לא מבינים שמה שמספיק לקיבה שלהם זה מה שצריך וחושבים “שהילד לא אכל”- ואז אנחנו ההורים מנסים להסיח את דעתו של העולל מהאוכל ובעצם עושים חגיגה של טלויזיה שירים וצעצועים – ואפשר לומר בעצם את המשפט אחר ” אין ילדים שלא אוהבים יחס ומשחק”. נכון יש ילדים עם טמפרמנט ונכון יש עקשנים אבל עצם היחס עושה את ההבדל – סיפור קצר על דודה נחמדה שלי שמטפלת בנכדה – וכל הזמן אומרת “הילדה לא אכלה” אבל כבר נגסה בתפוח, אבוקדו, אפרסק מקרונים מיץ גבינה אפילו ארטיק נכנס שם ועוד כל מני דברים במשך שעתיים – כי לדעתה הילדה לא אכלה – לדעתי זה פיתום. אנחנו רגילים לכמויות ישראליות של אוכל – ולכן כשילד אוכל חצי קציצה וקצת אורז ולא רוצה יותר – ואחרי שעתיים וחצי בערך אוכל עוד משהו זה יפה מאוד ומקובל – אם נתחיל בגיל הנכון להרגיל ארוחות מסודרות וללא חטיפים וללא השלמות כי בראש שלנו הילד לא אכל – אז תראו שלא יהיה אישו מכל אוכל – ילד רעב אוכל!!!!!
הי שירה,
אם אני נותנת לילד שלי חטיפים ושטויות, אין לו בעיה לאכול. כשמדובר באוכל, לא בא לו. ומבחינת ארוחה הוא אוכל כמויות ממש קטנות ופשוט לא רעב. כמובן שאם הוא לא אוכל הוא לא מקבל שום חטיפים אבל עדיין, הוא פשוט לא רעב ואם אני לא ארדוף אחריו שיאכל, הוא לא יאכל..
זה בדיוק מה שאמרתי, גם הבת שלי בת שנה וחודשיים, נולדה נמוכה וקטנה – היום שוקלת 8 קילו באחוזון נמוך, הכמויות שהיא אוכלת מאוד קטנות, והיא רגועה ונינוחה ובריאה ברוך ה’ עשינו עם טיפת חלב ורופא הילדים בדיקות דם לבדוק את פשר המשקל הנמוך (אחוזון מינוס חמש) אחרי שבמשך 4 חודשים העלתה רק 300 גרם!
אבל הכל בסדר
ברור לי שאת לא נותנת לו חטיפים – ואם תתני לו יאהב, וברור לי שניסית הכל אין אני מנסה לומר חלילה משהו עליך או על בנך, אבל ילד שלא אוכל בדרך כלל זו התנהגות, או סלידה ממרקמים, אל תתיאשי, תוציאי לגמרי את הגירויים מסביב לאוכל – רק בכסא רק מסביב לשולחן, ותשדלי לא לרדוף אחריו עם אוכל כי אז את מזינה את ההתנהגות. חוץ מזה שאם הוא לא יורד באחוזונים יותר מדי אז אין לך מה לדאוג – אני אומרת שילד רעב אוכל – גם אם זה לא חומוס או גבינה – יש תחליפים טובים ובריאים – אהבתי את החלק הזה שכתבת (משתדלת להכין לו אוכל שהוא אוהב, ממשיכה בעקביות להציע לו דברים חדשים. מאז שהוא נכנס חזק לכל הקטע של ה”גיבורי על” למיניהם, אני אומרת לו ש”הקציצות עם מתכון סודי של סבתא” או שהלביבות שבהן אני דוחפת גם גזר, קישוא ובצל מגוררים ממש קטן הן “לביבות אנגרי ברדס” ואנחנו מנהלים שיחות בין הלביבות, או השיטה החדשה, שמה לו 5-6 חתיכות בצלחת ואומרת לו “תאכל” ואחרי שהוא אומר שזה הרבה אני אומרת לו “טוב, אז תאכל רק 2-3″. ואז הוא אוכל ומרגיש ש”ניצח”.. יצירתיות זה שם המשחק.)
אני מציעה לך לרכוש אם אין לך שולחן אוכל לילדים קטנים כמו בגן – ושישב תמיד סביבו בזמן האוכל בלי משחקים ובלי צעצועים ובלי טלויזיה – אם לא אוכל האוכל נשאר על השולחן כשירצה ילך לקחת
אגב אין שום דבר רע בתחליפי חלב – מטרנה למיניהם – אם את יודעת שלילד שלך יש חוסר בתזונה – יש תחליפים לבוקר ולערב שמשלימים הכל (בתי עושה טובה שאוכלת גם את זה ) אבל זה גיל סביר תנתקי את זה מהמיטה – חצי שעה לפני השינה ואחרי שיצא מהמיטה בבוקר ואז לאיתעורר בלילה לבקש
לצערי אני ילד עם בעיות מאוד דומות (אני כבר בן 17) לא מסוגל לאכול בשר דגים ירקות פירות ועוד ולא משנה כמה שאני רוצה אני לא יכול הייתי שמח אם מישהו יודע איך להתמודד עם הבעיה (לא באמצעות משחק עם האוכל כי זה לא עובד כבר שנים שלא עושים סיפור מהבעיה ואני עדיין כזה וזה מאוד מפריע)אז אם מישהו מכיר איזה רופא או פסיכולוג או משהו כזה שיכול לעזור לי אני אשמח אם יפרסם ויעזור לי
אני חושבת שהבן שלך הוא הנורמה. רק שתשומת לב והלחץ סביב האוכל עשו אותו אנטי. מוכר…
יצא לאחרונה משחק שעוזר להתמודד עם הנושא.
העקרון של המשחק הוא שהילד בוחר לאכול את הירק(ללא כפייה) ומה שמניע אותו זו התחרותיות.
מנסיון זה עובד וזה גם כיף-גם לילדים שכן אוכלים ירקות.
הילד שלי היה אוכל רק מלפפון ולא הסכים בשום אופן לטעום ירקות נוספים. בעקבות המשחק הוא טעם גמבה, גזר, חסה, נבטים, עגבניה, שומר וקולרבי, רק אבוקדו הוא לא מסכים. היום הוא ב”ה אוכל מגוון רחב כל יום בלי קשר למשחק.
שוה לבדוק. תחפשי בגוגל “מלך הירקות”
בהצלחה
מזדהה איתך לגמרי! גם לי יש בן 5 שבקושי אוכל.. לא פירות לא ירקות , לא מוכן לנסות מאכלים חדשים ועוד הרבה לא ולא… וזה ככה כבר מגיל שנה וחצי.. ממש סיוט..
אפילו כבר הגיע למצב של חוסר בברזל.. ומקבל תוספת של ברזל בכל יום.. זה אכן מצב לא נעים ולא פשוט אין לי מילים לתאר את מידת הדאגה בה אני שרויה בתור אמא.. לשמוע שבגן הוא לא אוכל את מה שאני מכינה לו ועוד.. לכל האמהות לילדים כאלו עקשנים ומרדנים- הכי חשוב זב לבדוק את רמת הברזל ולטפל במידת הצורך כי אחרת החוסר הזה מוביל לאנמיה וזה מסוכן.
מקווה שיום יבוא וכל זה יהיה מאחורי ופתאום הילד יתחיל לאכול כמו גדול ומצידי שיטרוף את כל מה שיש במקרר.. וזאת מאחלת לכולם!
רק בריאות 🙂
היי, לא האמנתי שיש עוד ילדים שעושים סרטים כאלה כמו הילד שלי..מפגין כפייתי נגד אוכל…כאילו כל מה שכתוב זה עליו..שותפה לתיסכול המיתמשך
יש לי בן בן שנה וחצי שמסרב לאכול.. הוא מכניס את האוכל שאני מציעה לו אם זה פסטה, אורז, פתיתים, לחם אבל כמעט תמיד ישר יורק. ירקות טריים וביצים בכל הוריאציות הוא בכלל מסרב לטעום נחמד לדעת שלא רק אני והוא נמצאים בסיטואציה הזו אבל איך אני יכולה לגרות אותו לפחות לנסות לטעום דברים חדשים?
לבן שלי מלאו 3 שנים לפני כשבוע, מצב האכילה, איך נאמר…הולך מדכי לדיכי…
אני ואשתי כבר אובדי עצות והעדות הכי טובה היא עצם העובדה שאני כותב בפורום הנוכחי..
הוא תמיד היה בררן כמו אבא שלו, אבל לאחרונה גם הכמויות הולכות ויורדות ומאז שהתחיל גן טרום-טרום הוא החל בירידה דרסטית גם שם ורואים שהוא הולך ונהיה כחוש.
בדיוק עשינו לו בדיקות דם ורוצים לראות מה אפשר להשלים לו, גם אני הייתי צורך ויטמנים להשלמות וגם אני גדלתי להיות סוס בריא ובררן, אבל כזה שצורך כמויות טובות, כאשר אני רעב.
אני מת לגוון לו את האוכל וחוטא בזה שאינני אוכל איתו ארוחת ערב. אני יודע שזה אופי ואולי גנטי (פאק שלי וגם אשתי לא מהמגוונות), אבל מוטרד בטירוף מהסימן היורד של הארוחות והכמויות, שלא נדבר על הגיוון שהולך ופוחת עם הזמן.
אם יש לכן פתרונות קסם, שיכולות לעבוד במקרה שלי אשמח שתציעו למייל או אפילו כאן בתגובות, אני כבר מיואש ומודאג…
הי מיכאל, גם אני הייתי כזו והבן שלי היום בן 8 ועדיין לא אכלן ורק לאחרונה מסכים לנסות מאוד בעדינות דברים חדשים.
איכשהו יש לי תחושה שהוא יהיה מהמתבגרים הרעבים האלה שמפרקים חצי מטבח. עד לפני שנתיים לא הסכים לאכול אפילו פיצה והיום מפרק 2-3 משולשים.. לאט לאט. תרפו. זו הדרך לדעתי. חלי
כמה חיפשתי אמא עם ילדים או ילדה שמתנהגים בדיוק כך כמו שהילד שלי!
מגיל 4 חודשים הוא התחיל לעשות לי בעיות באכילה כבר בבקבוק הוא היה אוכל רק 40 מ”ל כל 4 שעות התחיל לרדת במשקל וכבר אז התחלתי לפנות לטיפת חלב לרופא משפחה למרפאות בהפרעות אכילה היינו בהשגחה של הדיאטנית ופיזיוטרפיסטית אבל שום דבר שום עצה לא באמת עזרה לי .היום הילד בן שנה וחצי וכולם סביבי מאכילות את הילדים שלהם ורק אני מסתובבת עם בקבוקים מלאים ב 120 מל של תחליף חלב ועדיין מאכילה אותו בלילה פעם אחת כי הוא מאוד רזה לכל האוכל הוא פשוט סוגר את הפה בורח ניסיתי הכל כולל הכל לנסות מרקמים שונים מקומות שונים בתוך הבית הכוונה זה בשולחן אוכל משפחתי או בכיסא אוכל שלו מול הטלויזיה מול צעצוע להביא בטמפרטורות שונות וכלום שום דבר מפה לא זז!! הוא אוכל שניצל חצי שניצל וגם אני רודפת אחריו צ’יפס קוסקוס 3 כפיות ואורז 3 כפיות במקרה הטוב 4,5 אני אציין שהוא רגיש ללקטוז אז אין לי אפשרות אפילו לתת לו דניאלה משהו שהוא באמת אוכל 🙁 והיום בבוקר ניסיתי לבשל לו דייסת שיבול שועל בפעם המי יודע כמה ופשוט ניסיתי לדחוף לו לפה לפחות שירגיש בטעם טיפה במרקם וקיבלתי פשוט ילד עצבני שנישאר רעב כי בלי מצב רוח הוא אפילו לא אוכל את הבקבוק אני מיואשת! וכניראה שאני אמשיך לתת לו רק בקבוקים עד שהוא ירצה פשוט לטעום לבד מקווה שמקרה שלו זה יקרה מאוד בקרוב שיתחיל להתעניין באוכל שאנחנו אוכלים.
הי ניקה,
תודה על השיתוף. בעקרון, היום הוא כבר בן 8 ועדיין אוכל רק מה שבא לו, זה בעיקר יושב על עקשנות. עד היום המשיך לחיות על שניצל, אורז, צ’יפס, חטיפים ולעשות טובה שהוא אוכל.
בחודשיים האחרונים פתאום התחיל לאכול יותר, מוכן יותר לנסות דברים חדשים גם עם התעקשות מצידי לפעמים, לפעמים אני מוותרת ולפעמים לא.
למשל לפני שבוע רצה ללכת לשחק עם חברים והכנתי קבב שאף פעם לא הסכים לאכול פה. בכה שהוא לא רוצה. אמרתי לו שאם הוא לא מסיים הוא לא הולך ופתאום הוא טרף 3 קבבים ואמר לי הנה סיימתי והלך..
אז להמשיך ולהציע, אבל לא להציק. לאט לאט הוא מוכן לעוד ועוד דברים. לאחרונה התחיל לאכול גלידות שזה משהו שגם לא הסכים לטעום, ועוד דברים. לא ללחוץ, לתת לו להרגיש שיש בחירה. למדתי שיעור עמוק על סבלנות וככל שזה לא אישיו אז הוא פחות נלחם
בהצלחה.. תקשיבי לעצמך . חלי
גם אני נמצאת באותו המצב עם הילדה שלי בת השנה ו-4.. מאוד מתוסכלת מהמצב. קשה להרפות כשאת רואה שהילדה לא אוכלת וכל מה שאת מציאה לה היא פשוט מסרבת בתוקף! היא שוקלת 9 ק״ג ואני רק מפחדת ללכת לטיפת חלב שיתחילו להגיד לי שהיא רזה מידי וזה לא בסדר. איך מתמודדים עם מצב כזה? אשמח לקבל עצות וקצת תמיכה לגבי הנושא כשכל מי שכותבת פה נמצאת בדיוק באותו המצב. תודה לכולן
בבקשה עזרה..
יש לי ילד בן 10 חודשים ומאז שנולד מסרב לאכול הכל..
לקחתי אותו לכל מומחה אפשרי (אא”ג, כירורג וכו..) ונאמר לי שהכל תקין
הילד שלי באחוזון נמוך מאד
עד היום לוקח לי להאכיל אותו 120 cc כחצי שעה בעזרת סרטונים..
הוא לא בוכה כי רעב בכלל.. ניסינו להשאיר סביבו את בקבוק האוכל עד שידרוש ועברו 12 שעות ולא התקרב אליו ושוב חזרנו לאותו מצב שצריך להאכיל אותו עם סרטונים או דייסה בכוח..
אני כבר לא יודע מה לעשות..
אני ואשתי מיואשים כבר
בבקשה תעזרו לי אם ידוע לכם על פיתרון כלשהו
הי, ממליצה לך לנסות לפנות לרמה תמר בהר – https://www.facebook.com/hamazzon/?fref=ts