מעבר דירה, בית חדש, פרידה, התחלה חדשה

כבר שבועיים שאני מנסה לשבת ולכתוב פוסט בבלוג ופשוט לא מצליחה!

אז מה היה לנו?

לפני 3 שבועות הרגשתי שהחיים שלי קצת נתקעו. הכל נתקע. העסק, החשק שלי לחיות, הליך הגירושים, המכירה של הדירה, ושום דבר לא זז.

הגעתי למצב של ייאוש מצטבר וכבר לא כל כך ידעתי איך אני יוצאת מזה.

 

ביום חמישי לפני 3 שבועות קמתי בבוקר מיואשת, פיזרתי את הילדים לגנים ולמסגרות והתקשרתי לניצה יניב, המורה והמנטורית שלי לתטא הילינג ובכלל, ואמרתי לה שאני חייבת להגיע אליה לטיפול אישי ושזה צריך להיות בדחיפות ובהקדם האפשרי. היא כבר הרגישה את הקריאה שלי והסתדר לה לקבל אותי ביום שלמחרת.

בטיפול הסכמתי לגעת בזה שהחיים שלי מתפרקים לחלוטין ושאין לי שליטה על זה ולהסכים לשחרר את הקשר הקארמתי הזה שיש לי עם בן הזוג שלי , קשר שנסחב על פני גלגולים רבים והגיע לסיום. סיימנו פה את הקארמה שלנו ביחד וזה מפחיד. כי זה כמו סוג של אויר לנשימה והיינו מאוד קשורים אחד בשני אנרגטית וקשרים כאלה זה קשרים שמאוד קשה לשחרר ולהתיר. אבל בזכות העבודה האנרגטית הצלחתי להרגיש הקלה עצומה ושחרור בסוף הטיפול. ראיתי שזה לטובת שנינו ושהגיע הזמן להרפות ולהפסיק לאחוז חזק בכל הכח מתוך ההבנה והידיעה העמוקה שדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

קיבלתי החלטה שאני מוכנה להמשיך הלאה בחיים שלי ולעשות קפיצת אמונה אדירה ולתת לחיים לקחת אותי לאן שנכון לי.

היה לי סופשבוע עם הילדים שבמהלכו עיבדתי את הדברים, נכנסתי פנימה והייתי בשקט שלי עם עצמי.

ביום ראשון מהבוקר הופצצתי בטלפונים על הדירה שלנו שעמדה למכירה, והגיעו כמה אנשים לראות את הבית. 3 מתוכם רצו אותו.

ב9 בערב נכנסתי למיטה, כבר הייתי עייפה ורציתי רק לישון ולנוח מהיום האינטנסיבי הזה. ואז קיבלתי טלפון ממישהו שממש התעקש להגיע לראות את הדירה כי הוא היה אמור לראות אותה כבר בעבר וזה לא הסתדר כי אני טירפדתי בזמנו את העניין. אז אמרתי לו שיגיע. הגיע זוג נחמד שאיך שהם נכנסו בדלת פשוט הרגשתי שהם הולכים לגור בבית.

התכנון שלי היה לעבור ביולי- אוגוסט ולסיים את השנה עם הילדים אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד. הם רצו את הדירה לכניסה מיידית וביקשו שאעשה מה שאפשר.

מאחר ואני חיה באופן שיודע לזהות הזדמנויות כשהן מגיעות ומתוך אמונה שמה שנכון לי זה מה שקורה, אמרתי להם בסדר. אני מוכנה לבדוק את הענין ואמרתי לעצמי שאם זה נכון לי זה יסתדר.

הייתי הכי סקפטית בעולם ולא הבנתי מה נסגר איתי, חודשיים וחצי אחרי שהבנות התאקלמו בגן חדש ומעולה ובאמצע כיתה ב’ לקום ולעבור דירה?

היה לי ברור שאני לא נשארת בבאר יעקב כי אני מעדיפה לגור ליד אמא שלי כדי שתהיה לי יותר עזרה עם הילדים ואני מאוד אוהבת את מערב ראשון – האזור שבו גדלתי וגם כל המשפחה שלי פה.

אני מכירה את עצמי ויודעת שאני לא שפויה ומשהו פנימי אמר לי שתוך שבועיים שלושה אני עוברת דירה אבל הדחקתי את זה.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

ידעתי שלפני שאני ניגשת למלאכת חיפוש הדירה אני צריכה לעשות עם עצמי סוג של בדק בית כדי לייצר זימון לדירה האידיאלית עבורי אז פירגנתי לעצמי להתפרע עם הדרישות (ממש כתבתי על פתק):

• מרפסת גדולה ומרווחת לילדים
• קומה 3 ומעלה
• מעלית
• 4 חדרים
• פינת עבודה (לא חובה)
• ארונות בחדרים
• שירותים כפולים (הלוואי)
• סורגים
• אזור עם חניה
• קרוב לבית של אמא שלי
• קרבה לבית הספר

היה לי ברור שאני קצת מתפנקת בדרישות שלי מאחר והתקציב שלי מוגבל אבל היי, אם כבר אז כבר.

למחרת בבוקר נכנסתי ליד 2 ומצאתי כמה דירות שיכלו להיות פוטנציאליות. המבחר לא היה גדול מדי. מאחר ואמא שלי נומרולוגית מזה 30 שנה, נושא מספר הדירה הוא משהו די מהותי אצלנו במשפחה ויש מספרי דירות שאני לא אגור בהן מסיבות כאלה ואחרות כך שאחרי שיחה קצרה עם אמא שלי הצטמצמנו ל-3 דירות אופציונליות. קבעתי עם שלושתן.

הלכתי אחה”צ לראות את הדירה הראשונה שהיתה חמודה אבל נאמר לי שהפינוי במאי. הדירה השניה היתה עם מספר שקצת פחות התאים לי וקצת ישנה אבל ענתה בהחלט על רוב הצרכים. הדירה השלישית – התקשרתי כדי לתאם שאני מגיעה ונאמר לי שבדיוק מישהו השכיר אותה.

משהו פנימי אמר לי שהדירה השניה היא נכונה ומתאימה לי . היו לה אנרגיות טובות , מרפסת גדולה ונוף לפארק והיא נמצאת בנין ליד בית שגרנו בו לפני כמה שנים אז אני לגמרי מיודדת עם הסביבה. יש לי פארק ענק מול הבית ועוד גן שעשועים גדול מתחת לבית בצד השני, שפע של חניה, 4 חדרים, סורגים, אין מזגן אמנם (שכחתי לרשום) אבל אפשר בינתיים להסתדר. הבית נמצא ממש מאחורי בית הספר , מרחק של כ-200 מ’ הליכה מהשער, כך שזה פנטסטי עבור יובל. אני יכולה לצפות בו מהחלון אם ארצה כשהוא הולך לבד.

אז הלכנו על הדירה. בעלת הבית מקסימה והקליק היה מיידי.

סגרתי מעבר תוך שבוע וחצי.

הזמנתי אורזים. ויקטור הובלות , עברנו איתם בעבר מספר דירות, גם הפעם עשו הכל בזריזות וביעילות. עם הפרעת הקשב שלי אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות זה סדר ולארגן דברים אז לפחות הורדתי לעצמי כאב ראש אחד גדול. והתענוג עלה 1300 ש”ח לכ-45 ארגזים. הטלפון עם המלצה חמה למי שצריך – 0522202248   ויקטור הובלות.

ביום לפני המעבר האורזים ממש פירקו את הבית. סיימו ב-5 בערב , תוך 6 שעות. משם רצתי למסיבת חנוכה בגן הישן של הבנות. זה מרגש אותי כל פעם מחדש המסיבות האלה בגן, לראות את הילדים שלך שהם תינוקות עדיין מבחינתך , משננים ולומדים שירים ותנועות וריקודים ומשתתפים, ומצאתי את עצמי בוכה מהתרגשות.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אחרי המסיבה הן הלכו לאבא שלהן ואני הלכתי לישון אצל אמא שלי כי כל הבית היה ארוז..

בבוקר של המעבר צילמתי את התמונה הזו , מצד אחד שמחה ומתרגשת, מצד שני בוכה ועצובה עם דמעות בעיניים על סיום של תקופה. יש משהו בלעבור לבד מבית שקנינו ביחד שעושה קווץ’ גדול בבטן. הוא בחר שלא לעזור עם המעבר ולהיעלם. אני יכולה להבין שקשה לו אבל ציפיתי לקצת עזרה כי בכל זאת גם הוא גר בבית. הצעתי להשאיר לו דברים והוא בחר שלא לקחת. 

זה היה אחד הימים היותר עצובים ואמוציונלים בחיי. יום של סגירת מעגל ובמקביל התחלה חדשה אבל בתוך כל הטירוף הזה וכל הדברים שהיה צריך לעשות לא כל כך הספקתי לעבד את הדברים. יש לי משפחה מדהימה שבאה לעזור – אמא שלי ודודה שלי ואבא שלי ואשתו, כולם נתנו יד כדי לתמוך לחבק ולהקל. מרגישה ברת מזל.

 

השבוע הלכתי איתו כדי להתרשם מבית הספר, שיכיר ויראה והסברתי לו. אותו בית הספר שבו אני למדתי מכיתה ג’ ועד כיתה ו’. בדרכנו למזכירות חלפנו על פני לוחות תמונות של בוגרי בית הספר ופתאום אני מגלה את התמונה שלי תלויה על הקיר ומה שהיה עוד יותר מרגש הוא עצם העובדה שאני עד היום בקשר עם חלק מהחברים שהיו איתי באותה התקופה. לגמרי סגירת מעגל..

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

די מהר נכנסתי לסחרור של חיפוש גן לבנות והבנתי שאין מנוס מלרשום אותן לגן הקודם שיובל היה בו שהוא גן מצוין , פרטי, אבל בשנה הבאה הן ישארו בו כגן עיריה והבונוס הכי גדול – אין שם חולות! שזה אחד הדברים שהכי חירפנו אותי בגנים בבאר יעקב. הגן נמצא מעל מרכז מסחרי אז יש להם דשא מלאכותי וזה תענוג. גם בכלל, כל המשחקים שם חדשים והגן ענק וזה מתחם של כמה גנים וצוות נהדר אז אני מאוד מרוצה שהן שם.

התחלנו בבוקר לאחר המעבר את ההתאקלמות. הגעתי איתן לשעתיים, היינו שעה בגן עם הילדים, אח”כ שעה בחצר, הן ביקשו לחזור איתי הביתה, אז לקחתי אותן איתי. הלכנו יחד לאמא שלי שנמצאת במרחק הליכה. הן ממש התלהבו מכל המשחקים החדשים והמתחם הגדול לעומת הגן הקודם שלהן שהיתה בו רק מגלשה אחת עם הרבה חול. זה היה כל כך כיף לראות אותן רצות באושר ומרגישות כאילו הגיעו לג’ימבורי והן די מהר התחברו עם ילדים ושיחקו איתם. ישבתי בצד והתבוננתי בהן בהנאה והערכה על ההסתגלות המדהימה שלהן עם כל מה שעבר גם עליהן בתקופה האחרונה. באמת שזה לא מובן מאליו.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

ביום שלפני המעבר הילדים ישנו אצל אבא שלהם והוא הביא אותם לבית החדש אחרי הגן. מאחר והם כבר היו פה כמה פעמים הם כבר די הכירו את הבית וזיהו את הדברים שלהם והבנות מאוד התרגשו מהחדר החדש שלהן שהוא קצת יותר גדול מהחדר הקודם שהיה להן. ב8 שלושתם כבר היו במיטות, הבית היה חצי פרוק ויכלתי לשבת קצת בשקט שלי. בבוקר קמתי למחזה הבא, שלושת הילדים ישבו ועשו מפגש בוקר עם האוגרים ושיחקו איתם בסלון בשקט.. רגעים של עונג.

עברנו דירה לפני 5 ימים, אני כבר יושבת עכשיו בסלון בבית שלי, הילדים בסוף שבוע אצל אבא שלהם, נשאר לפרוק עוד 10 ארגזים בערך, יש קצת בלגן במרפסת , קמתי ב-11 וכיף לי ושקט לי ורגוע לי.

לפני יומיים מכרנו את הבית שלנו. עוד רגע מכונן בשבוע הלא פשוט הזה. עוד פרק נסגר.

 

נשאר לסגור הסכם גירושין שאני מקוה שיסגר במהרה ושלא נצטרך להגרר למלחמות משפטיות כי הוא מאוד בקטע של להכנס למלחמה ואני משתדלת להמנע. נראה לי דבילי לבזבז עשרות אלפי שקלים בשביל לסגור סכום של מזונות וללכת לריב עכשיו חצי שנה בבתי משפט בשביל שבסופו של דבר יחייבו אותו לשלם יותר ממה שאני דורשת שזה פחות ממה שהחוק אומר.

בכלל, כל הקטע של הגירושין זה לא פשוט בכלל. לא לי ולא לא, במיוחד כשצד אחד פגוע יותר מהצד השני.

אני מאמינה שזה לא פשוט עבורו להיות במקום שבו הוא נמצא. אבל יחד עם זאת מזכירה לעצמי שגם המקום שבו אני נמצאת בו לבד עם 3 ילדים רוב הזמן, להתמודד לבד, להשכיב אותם, לקום איתם בלילות, לקום איתם ב-6 בבוקר, להתמודד עם גיל 3 המרדני כפול 2+ גיל 7 והקריזות שלו יחד עם כל המעבר והשינוי והיי, גם לי יש צרכים וגם אני עייפה. גם אני זקוקה לקצת שקט.

אתמול בערב , יום שישי, הדלקתי נרות חנוכה לבד. הדלקתי גם נר נשמה לסבתא שלי זכרה לברכה שכבר לא איתנו בשנתיים האחרונות אבל בימים האחרונים אני מרגישה אותה כל כך חזק והיא מלווה אותי ומעודדת ותומכת ומזכירה לי מה חשוב. זה עושה טוב הידיעה הזו שאני לא לבד. 

איכשהו חג החנוכה מתקשר לי אליה נורא חזק כי הפעם האחרונה שכל המשפחה ישבה יחד היתה בחג החנוכה לפני שנתיים, אצל אמא שלי והדלקנו יחד נר ראשון. בנר שמיני היא נפטרה.

אז הנוכחות שלה מאוד חזקה אצלי. גם כשבעלת הדירה שאלה אותי מתי את רוצה לעבור , תכננתי לעשות את זה בסוף החודש וסבתא שלי באה לי בראש ואמרה לי “את חוגגת בבית שלך בנר ראשון. הכל יסתדר” אז הקשבתי לה. והסתדרתי.

 

אז היום יום שבת. מנצלת את הזמן לעבודה. ליישור קו. לנוח. לעבוד.

לשבת קצת .

להתאפס על החיים שלי.

להיות בהודיה רבה על מה שקרה בחודש האחרון.

על זה שהחיים שלי השתנו אבל לטובה.

אני בטוב. ועכשיו מתחילה לחיות מחדש..

 

מתוך : שירונט

בראשית
אסף אמדורסקי
מילים ולחן: אסף אמדורסקי

נכון שהגיע כבר הזמן
שנתפזר מכאן.
לך מאוחר מדי לסלוח,
לי מאוחר להשתנות
לכי לדרכך,
אני לדרכי
מה ששלך כבר לא שלי
הרי את משוחררת לכל אחד,
ורק לא לי

זמן להתחיל מבראשית,
זמן להצמיח שורשים,
ולהפסיק לרוץ במעגל.
להתחיל מבראשית,
ולהצמיח שורשים
ולהפסיק לרוץ במעגל
בלי לדעת מה

בלי טענות לאף אחד
קצת חמוץ לי בלב,
זה כואב אבל נתגבר בנפרד
עוד שנה או שנתיים
כן, ככה זה כשמרפים
רוצים לא להפסיד אבל מפסידים,
הדרך שלי תהיה אחרת,
הדרך שלך תהיה שלך

אחרי זמן ארוך שמנסים,
אין עוד מקום להיסוסים
הגיע הזמן לחתוך וכמוך
גם אני רוצה ניסים

זמן להתחיל מבראשית.[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]