כמה דברים שלא ידעתי על הריון ולידה לפני שהפכתי לאמא

יש לי איזשהו זיכרון מעומעמם ומעורפל מימי הרווקות שלנו. גרנו בדירה חמודה ברמת גן, 3 חדרים, צמוד לז’בוטינסקי, ליד הרצל וממש במרכז הענינים.

כמה הייתי אוהבת לטייל שם ברחובות עם כל החנויות האלה של פעם, הקצב, הסנדלר, התופרת, חנות הוילונות, חנויות הטמבור, חנויות הבגדים והנעליים,

לפעמים בדרך הביתה מהעבודה הייתי יורדת תחנה אחת לפני הבית, בביאליק ועושה שם סיבוב, סופגת את האוירה, מטיילת לי באיזי כאילו אין לחץ והזמן נעצר. בערבים הייתי גם אוהבת להסתובב שם, היו מנורות רבות שקישטו את העצים ושיוו לרחוב ביאליק מעין אוירה קסומה. לפעמים בעלי התלווה אלי לטיול.

אני זוכרת שבאותה תקופה הרגשתי שהחיים שלי עמוסים, שאין לי זמן לנשום, עבדתי מסביב לשעון במשמרות כסוכנת נסיעות, במקביל למדתי לתואר באוניברסיטה הפתוחה, היו לי גם חיי חברה די פעילים והרגשתי שהחיים שלי מלאים וטובים. טיילנו הרבה, היו לי חופשות דרך העבודה במלונות מפנקים בלי תשלום, היינו נוסעים פעמיים בשנה לטיול אוהלים בכינרת עם חברים, בשישי שבת קמים מאוחר ומתפנקים לנו יחד בבית, והחיים זרמו על מי מנוחה למרות שהרגשתי שאין לי זמן.

אחרי שנה וחצי שבה היינו נשואים, הגיעה מלחמת לבנון השניה. בעלי נשלח לעורף אמנם אבל במשך חודש הוא בקושי היה בבית. הוא חזר אחרי שבועיים ואמר לי “יש מלחמה, צריך לעשות ילד”. עד לאותו הרגע הוא היה הכי אנטי כלפי ילד ואמר שאין סיכוי שמביאים ילד לפני שקונים דירה ולפני שאני מסיימת את התואר ומתייצבת על קריירה.

פתאום , הדחף הזה לעשות ילדים. באיזשהו מקום שמחתי כי התחלתי להרגיש צורך למשהו מעבר. אני זוכרת שמישהו שעבד איתי אמר לי פעם שהחיים שלו היו חסרי משמעות עד שהגיעו הילדים , שפתאום יש משהו שהוא הרבה יותר חשוב ממך והעולם מתחיל להסתובב סביבו. כמה הוא צדק!

לקח לנו  10 חודשים להכנס להריון, 5 מתוכם כשאני במעקב ביוץ, מעקב של חום השחר, מעקב זקיקים ואפילו בסוף לקחתי כדורי איקקלומין שעזרו לי להקלט.

תובנה מס’ 1 – בשביל להכנס להריון לא מספיק לעשות סקס וזהו.

זה הרבה יותר מסובך. למעשה ברוב המקרים לוקח בממוצע בין 3-6 חודשים להקלט ויש נשים שלוקח להן גם שנה ושנתיים ואפילו שלוש עד ההריון המיוחל.

נכנסנו להריון.

כבר 3 ימים אחרי הביוץ הקאתי, ומאותו היום התחילו לי מה שנקרא בחילות בוקר. רק שבניגוד לשמן, הן היו מתחילות בבוקר, נמשכות לצהריים, משם לערב ואל תוך הלילה. דבר שהשבית לגמרי את התיאבון שלי. לא אכלתי לא לחם, לא שוקולד ומתוקים, כל דבר בערך עשה לי בחילה. סבלתי מהן עד חודש שישי , היום בדיעבד אני יודעת שאלמלא הבחילות הללו הייתי בטח עולה עוד איזה 10 קילו בנוסף ל8 שהעליתי כל ההריון.

תובנה מס’ 2 – בחילות בוקר מתחילות בד”כ בבוקר ומסתיימות כשאת נרדמת, מאוחר בלילה

בערך בשבוע ה7 היתה לי בטן הריונית שלא מביישת אישה בחודש רביעי – חמישי . הרחם שלי גדלה ודחפה את כל הקצת שומנים שהיו לי בבטן החוצה, וכל מי שראה אותי היה בטוח שהרופא טועה ושאני בהריון עם תאומים.

כשיש בטן זה לא קל. יש כאבי גב כי הבטן מושכת את עמוד השדרה החוצה, הציצים מתנפחים , לא נוח לך לישון ובכלל את חיה בתחושת אי נוחות בזמן ההריון.

תובנה מס’ 3 – הריון זה כן סוג של מחלה!

אני בטוחה שיצא לכם לראות סביבכם לא מעט הריוניות שקורנות וזורחות בהריון, עובדות כרגיל עד ליום לפני הלידה, וממשיכות בשגרת החיים כאילו כלום. כאילו אין להן כלום בבטן. מצד שני , יש אחוז די גדול של נשים בקרב האוכלוסיה שההריון עובר להן ממש לא בקלות. החל מבעיות לחץ דם, חשש לרעלת, בעיות קרישיות שמחמירות במהלך ההריון, בחילות, הקאות, כאבי ראש, חוסר שינה, גלי חום, עייפות נוראית במיוחד בשליש הראשון, כל אלו ועוד מקשים על חלק מהנשים לתפקד כרגיל . לא היה לי מושג כמה יהיה לי קשה ובסופו של דבר מצאתי את עצמי בשבוע 20, בשמירת הריון במיטה עם צירים מוקדמים עד לסוף ההריון. נעה בין ייאוש כבד לדיכאון עמוק, קוראת סיפורי לידה של פגים כדי להחזיק מעמד עוד שבוע  בשביל הקטנצ’יק שבבטן.

תובנה מס’ 4 – סימני מתיחה , אחת הצרות המעיקות של ההריון

נושא סימני המתיחה הוא נושא כאוב ביותר אצל נשים רבות. הם קורים בשל מתיחת העור בגלל הגדילה וההתרחבות של הבטן. לרוב זה גנטי ואו שיש לך נטיה לסימני מתיחה או שאין לך. מומלץ למרוח קרמים מתחילת ההריון על הבטן כדי להגמיש את העור, זה לא ימנע לגמרי אבל בהחלט יקטין וירסן את התופעה. הקרם של מאמי קר מצוין. עדיף קרמים על בסיס טבעי עם קולגן.

תובנה מס’ 5 – בעיטות – זה הדבר הכי מגניב בעולם!

תארי לעצמך את הסיטואציה הבאה. את יושבת במשרד, מדברת עם לקוח, פתאום את מרגישה שמשהו קופץ לך בתוך הבטן ומתנגש לך בכל האיברים הפנימיים. זה לא ממש כואב אבל בהתחלה את לא מבינה מאיפה זה בא לך , וזה הדבר הכי מדהים שיש, כשפתאום הבטן הזו היא לא רק בטן ואת מתחילה להרגיש את זה שזה מוחשי ויש שם איזה יצור שקופץ ומשתולל וזה אמיתי!

תובנה מס’ 6 – צירים – כשהם יגיעו, את תדעי שזה זה

אני זוכרת שבערך בשבוע 16 יצאנו לסיבוב . פתאום הרגשתי כאב חד שפילח לי את הרחם והנרתיק, זה נמשך לכמה שניות, גרם לי להתקפל, ונעלם כאילו לא היה.

לא היה לי הסכר מה זה הדבר הזה כי אף פעם זה לא קרה,שיערתי שאולי זה ציר למרות שזה לא נראה לי הגיוני.

כמה שבועות אחרי כן התחילו לי צירים אחרים, כמו כאבי גב תחתון שנמשכו לאזור הבטן. בהתחלה חשבתי שאולי זה כאבי כליות ואחרי כמה זמן שזה נעלם וחזר בפעם הרביעית, קראתי קצת בגוגל , והבנתי שיש לי צירים. כמו שאמרו לי, זה לא דומה לשום דבר שהכרת וכשזה יהיה זה את תדעי.

תובנה מס’ 7 – בחירת עגלה לתינוק וציוד לתינוק  – פרוייקט לא פשוט!

איפשהו בתחילת ההריון פינטזתי על זה שיהיה לי תוך כמה חודשים תינוק ואני אלך לטייל איתו בעגלה, והיה לי בראש איזשהו אימג’ של עגלה סטנדרטית. לקראת שבוע 20 התחלתי להתעניין בפורומים בנושא עגלות תינוק, ופתאום הבנתי שיש מבחר עצום. זה היה לפני 3 שנים, היום יש בסביבות ה-50 דגמים שונים של עגלות בארץ! ולכל אחת תכונות אחרות כשכולן נראות ומעוצבות פחות או יותר במספר סגנונות. לקח לנו בערך 3 שבועות להחליט איזה עגלה אנחנו רוצים. בכל מקום מצאנו 20 דעות שונות לכאן ולכאן . את הציוד החלטנו לקנות בספונטניות בחנות השלישית שבדקנו, אחרי שהשווינו מחירים. זה היה סוג של “יאללה בוא ונגמור עם זה”.

תובנה מס’8 – לידה זה דבר קל ופשוט

מכירות את זה שבסרטים תמיד אתן רואות אישה עם צירים במשך כמה דקות, היא צועקת, כואב לה, ואז הופס, יוצא תינוק קטן וחמוד והאישה מחייכת. במציאות לידות אורכות ברוב המקרים המון שעות, בעיקר בלידה ראשונה, הצירים כואבים ומתישים ומרבית הלידות מסתיימות היום עם חתכים, קרעים, ואקום או ניתוח קיסרי (שגם זה לא סוף העולם).

תובנה מס’ 9 – החודש הראשון עם התינוק בבית הוא הכי קשה !

מזל טוב, ילדת. בין אם היתה לך לידה קלה או קשה, את כל כך תשמחי לחזור הביתה, לפינה שלך, לשקט שלך. התינוק שלך חמוד ובתינוקיה בבית החולים הוא רוב הזמן ישן ואוכל.

ואז, מגיעים הביתה, ופתאום הוא בוכה, והוא לא נרגע, וההנקה לא מצליחה , ואת מוצאת את עצמך יחד עם בן הזוג מסתכלת על התינוק הזה שבוכה ואין לכם מושג מה עושים איתו או מה הוא רוצה. אין הוראות הפעלה???

בסביבות גיל שבוע- שבועיים מתחילים הגזים. גזים זה תופעה שפוקדת את התינוק בד”כ מדי יום, במשך כמה שעות, לרוב בשעות הערב, יש תינוקות שאצלם הגזים יותר קשים ואז זה גם בבוקר. (בכלל, יש תינוקות שסובלים מריפלוקס ואז הם בוכים וסובלים כל היום וכל הלילה). הדבר היחיד שלרוב ירגיע את התינוק שלך בהתקף גזים זה בד”כ לשכב על הבטן עליך או על היד, ולרוב מומלץ שתהיי בתנועה אחרת התינוק יצרח.

כשזה מדי יום, כל יום, במשך 3-4 חודשים, זה כבר הופך להיות קשה. אני חושבת שבסביבות גיל חודש גיליתי את המנשא, הייתי משתדלת לצאת איתו לסיבוב בחוץ אם לא היה קר או גשום מדי וזה היה מרגיע אותו.

התינוק שלי היה יחסית תינוק נוח. ישן לפרקי זמן של 4-5 שעות ברציפות בחודש הראשון בלילה, וחוץ מהתקפי הגזים שלפעמים נמשכו עד 2 בלילה הוא היה ממש מותק ורגוע. אבל תוסיפי לזה הורמונים, עייפות, את זה שמישהו אחר מחליט עבורך מתי תקומי, מתי תישני , מתי תאכלי, מתי תצאי מהבית , ופתאום את מרגישה שאת משועבדת לתינוק הזה , למרות שהוא חמוד. אם את בהנקה מלאה אז זה הרבה יותר קשה כי אז תדירות ההנקה גדלה. אני הנקתי בשילוב עם תמ”ל, מה שנתן לי לילות שקטים וארוכים יותר ואפשרות בחירה (הבעל יכול לעזור) . אני זוכרת שהיו לילות שהיה לוקח לו הרבה זמן להרדם, בחודש וחצי הראשונים הרדמתי אותו על הידיים (הטעות הנפוצה והגדולה של הרבה הורים) והייתי ממש מותשת בעייפות נפשית ופיזית. היו לילות שהייתי מתעוררת בפעם ה10 אליו כי הוא היה בהתקפת גזים ופשוט מתחילה לבכות מתסכול והורמונים. בעלי היה תופס פיקוד.

אל חשש, זה נשמע נורא, זה קשה אבל כולן עוברות את זה. הרבה לא מדברות על הקושי הראשוני, ואני חושבת שזה מה שגורם להלם הראשוני הזה, שאת לא מוכנה לזה בכלל, כולם מדברים על זה שיש תינוק ועל ההתפתחות, אבל על השגרה הזו של הטיפול ולהיות סביבו 24 שעות ביממה , לא תמיד מדברים. אז הנה, דיברתי.

תובנה מס’ 10 – הנקה – לא מה שחשבת, יועצת הנקה זו לא מילה גסה!

ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר שהנקה זה המזון הכי בריא עבור התינוק שלך . אני הנקתי ממש מההתחלה , אך אחרי יומיים כשהחזה שלי היה מפוצץ וגדוש וענק, היה לתינוק הקטנצ’יק שלי קשה לינוק ולהתפס, ויחד עם כל העייפות העדפתי שלא להתאמץ יותר מדי ופשוט נתתי לו חלב שאוב או תמ”ל (היתה לי בעיה של חלב לא מזין). למזלי הרב , אמא שלי תפסה אותי באחד הימים אחרי שבועיים והתעקשה שאנסה להניק אותו כשהיא תראה לי איך. פתאום זה עבד והיה קל. יחד עם זאת, הילד היה מקבל השלמת תמ”ל בכל ארוחה כך שהיתה לי את האפשרות לבחור אם להניק או לתת תמ”ל, וזה הפך את כל העניין להרבה יותר פשוט וקל לעומת חברות שלי שהיו על הנקה מלאה כל שעה וחצי- שעתיים  לפעמים, מותשות ועייפות, מתעקשות שלא לתת בקבוק או תמ”ל, עד שאחרי תקופה מסוימת הן נשברו.

מאוד חשוב לבטל את רגשות האשמה של נתינת התמ”ל. נכון , אין עוררין על כך שחלב אם  הוא המזון הכי בריא עבור התינוק שלך , אך אם ההנקה גורמת לך להיות מותשת, עייפה ומתוסכלת, זה בסדר לתת לתינוק מדי פעם חלב שאוב או במידה ואת ממש ממש עייפה , אפשר גם לתת לו תמ”ל. אני יודעת שהרבה יועצות הנקה לא יסכימו עם הפסקה הזו , אך חשוב לי לציין שאני כותבת את הדברים על סמך ניסיוני האישי בלבד שהוא לא מקצועי ומתוך נקודת המבט הספציפית שלי. עבור התינוק הכי חשוב זה אמא רגועה ושמחה יותר מאשר אמא שמרגישה משועבדת ומתוסכלת (ויצא לי להתקל בלא מעט כאלה) .

המשכנו ככה עד 4.5 חודשים כשהבחור החליט שהספיק לו. אני לא מנסה חלילה לשנות את דעתכן אם החלטתן שהנקה זה לא בשבילכן, אבל ראיתי את זה קורה אצלי ואצל חברות רבות שלי, שברגע שהופסקה ההנקה מערכת החיסון נחלשה והתינוק התחיל לחטוף וירוסים. אצל תינוקות יונקים תדירות המחלות נמוכה בהרבה!

במידה ואת נתקלת בקושי בתחילת ההנקה, אל תהססי לפנות ליועצת הנקה! אנשים רבים חושבים שזו הוצאה מיותרת, אך כאשר את מוציאה סכום מסוים על פגישה עם יועצת הנקה שתוך שעה יכולה לאתר ליקויים בשיטה בה את מניקה או בהתנהלות ההנקה שלך ולתת נקודות וטיפים שיעזרו לך להתנהל נכון יותר עם התינוק, לעודד ולתמוך, את בעצם חוסכת לך הוצאות רבות על תחליפי חלב למשך מספר חודשים. יועצת הנקה טובה תעזור לך ותתן לך כלים שיוכלו לעזור לך להניק לאורך זמן רב.

כמו כן, חשוב לי לציין בהקשר לכך, שהיום, בגיל 3 , יש ליובל לא מעט חברים בני גילו. חלקם גדלו על תמ”ל, חלקם על הנקה, חלקם על שילוב, ואלו שגדלו על הנקה לא בהכרח מפותחים יותר מבחינה כלשהי מאלו שגדלו על תמ”ל, ותינוקות יוצאים בסדר גמור כך או כך. מה שמוביל אותי לתובנה הבאה:

תובנה מס’ 11 – כשנולד תינוק, נולדים עמו רגשות אשם של אמא

אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל, אבל עם כל ההורמונים אחרי הלידה, כל הדיעות שאת שומעת (ותשמעי עוד הרבה) מסביבך על מה טוב ומה לא טוב לתינוק, או כשהוא בוכה ואת לא מבינה למה או כשאת פשוט רוצה לישון אבל התינוק שלך רוצה בדיוק להיות ער ולעשות מסיבה לתוך הלילה, את כועסת עליו, על עצמך, על הבעל, ופתאום מבצבצים להם רגשות האשם.

זכרי שזה טבעי, כולנו חשות זאת, באותו הרגע הנתון את נותנת לתינוק שלך את הכי טוב שאת יכולה. זה בסדר גם אם את טועה. ותרי לעצמך. השתדלי להקשיב רק לאנשים שאת סומכת עליהם, למרות שגם חמותך גידלה בהצלחה ילדים אז אולי היא גם יודעת דבר או שניים על גידול תינוקות ושווה להקשיב גם לה ולאחר מכן להחליט אם זה מתאים לך או לא. ככל שיחלוף הזמן את תלמדי להכיר את התינוק שלך ולדעת מה הכי טוב עבורו.

ועוד משהו חשוב . זה בסדר לתת תמ”ל. זה בסדר לתת אקמול אם התינוק שלך סובל וצורח, זה בסדר לתת תרופה לגזים וזה בסדר לתת לו ג’ל לשיניים כדי שירגע. אני שומעת כל כך הרבה אמהות שאוכלות את עצמן על כך ואני שואלת מה עדיף? שהתינוק שלך יסבול שעות על גבי שעות ? או שכמה טיפות של תרופה ירגיעו אותו ויאלחשו את הכאב ויאפשרו לך ולו לישון.?

תובנה מס’ 13 – חופשת לידה – זה הכל חוץ מחופשה!

אני מוכנה להתערב שמי שהחליט לתקופה של חופשת הלידה “חופשה” ולא “משכב” היה גבר. פעם, לפני הרבה שנים, כשאישה היתה יולדת היו סביבה נשים תומכות – סבתא, אמא, אחיות, דודות שעזרו ותמכו. היום – הכל לבד!.

לכאורה זה נשמע טוב, את בבית עם התינוק, בפיג’מה, לא עובדת במשך 3 חודשים. סליחה. את כן עובדת. את פשוט לא הולכת למקום העבודה הקבוע שלך. את עובדת מסביב לשעון 24 שעות ביממה, כי את מטפלת בתינוק שלך .

את תמצאי שזה לא פשוט להתנהל סביב התינוק, לפעמים את לא תצליחי לארגן לעצמך אוכל, יהיו ימים שהוא בקושי ישן, שתסחבי עייפות עוד מהלילה כי הוא התעורר כמה פעמים לאוכל\גזים\קקי\סתם כי לא בא לו לישון, ותוך כדי זה צריך לדאוג לבית, לדאוג לאוכל, לכבס, לארגן, להיות עם התינוק, לחתל, להאכיל, ופתאום עף לך היום בלי שהספקת לעשות כלום בכלל..

זה קרה אצלי וגם אצל חברות רבות שלי שהבעלים שלנו היו שואלים בתמיהה “למה הבית מבולגן? כל היום לא עשית כלום…” בעוד הם ישבו במשרד בכיף, ראו אנשים, עבדו בלי שהפריעו להם, אכלו, הלכו לשירותים מתי שבא להם, אולי אפילו הספיקו לעשות מקלחת קצרה ומרעננת בבוקר בעוד את עייפה וטרוטת עיניים , רעבה ורק זקוקה לכמה דקות של שקט. ככה זה 3 חודשים. רצוי שתרגילי את הבעל מההתחלה להיות שותף מלא ופעיל בטיפול בילד, שתפי אותו, תלמדי אותו , ואז יהיה לך הרבה יותר קל כשתרצי לצאת להתאוורר קצת עם חברות, והוא ישאר עם התינוק.

השתדלי להתחבר בפורומים או בגינה עם אמהות לתינוקות בגיל של התינוק שלך, בקשי עזרה, אל תהיי גיבורה, עטפי את עצמך באנשים  – משפחה, חברים, בקשי שיבואו להיות איתך ולארח לך לחברה במהלך היום. אל תעברי את התקופה הזו לבדך.

תובנה מס’ 14 – כל תינוק מתפתח בקצב שלו

מאז ההריון יש לי כמה חברות שהכרתי ועם הזמן הפכו לחברות הכי טובות שלנו עם מכנה משותף – יש לנו 4 קטנטנים שנולדו בהפרש של עד חודש האחד מהשני ובנוסף אליהן יש לי עוד כמה חברות עם פעוטות בגיל דומה. ההתפתחות שלהם היתה די מקבילה וכל פעם לא יכלנו שלא להשוות מי עשה מה קודם. היו כאלה שהתהפכו מוקדם וכאלה שמאוחר, חלק התחילו לדבר קודם ואחרים באיחור קל. חלק התחילו ללכת לפני גיל שנה וחלק מהתינוקות הלכו רק בשנה ו-3 ואף שנה וחצי. לכל ילד יש את הקצב שלו. חשוב להפנים את זה.

יחד עם זאת הקפידו לפחות בשנה הראשונה ללכת לטיפת חלב או לרופא התפתחות על מנת לוודא שהתינוק שלכם מתפתח כמו שצריך . אבל גם אם הוא עושה דברים מאוחר יותר מאחרים זה בסדר.

תובנה מס’ 15 – מניפולציות והתקפי זעם

תינוקות , למרות גילם הצעיר הם בני אדם, משמע הם יצורים מאוד חכמים. בסביבות גיל 3-4 חודשים התינוק מתחיל להבין מה קורה ומי נגד מי, ויש תינוקות שכבר בגיל כזה מתחילים לעשות עלינו מניפולציות של בכי כשהם רוצים שנרים אותם או ננדנד אותם או ניתן להם דבר מה שהם רוצים. נכון שבגיל כזה צעיר המניפולציות הן יותר דרך של התינוק לבטא את עצמו, אך ככל שהם גדלים ומתבגרים הם משתכללים וכך גם יכולת הפינוק שלהם או נסיונות המניפולציה שהם עושים עלינו כדי להשיג את מבוקשם.

התקפי זעם, התחילו אצלנו בגיל שנה וקצת. הילד פתאום התחיל לעשות לנו השתטחויות על הרצפה, סרב בתוקף לשתף פעולה כשביקשנו ממנו לעשות דבר מה. לפעמים זה כלל צרחות היסטריות במקומות ציבוריים, לפעמים סתם בכי מתפנק. אני משתדלת להיות קשובה לצרכים שלו ומשתדלת לבחור את המלחמות שלי איתו אבל לפעמים צריך גם להציב גבולות.
חשוב כל הזמן להגיד לעצמך שזו מניפולציה. להיות תקיפה, להבהיר לו שככה לא מתנהגים ואם הוא לא נרגע אז להושיב אותו בפינה כשאת לידו לחצי דקה – דקה עד שיפסיק לבכות ולומר לו להרגע ושאת לא אוהבת את ההתנהגות הזו בטון תקיף ואסרטיבי.
אחרי כמה פעמים הוא יבין שזה לא יעזור לו.
ככל שמתקרבים לגיל שנתיים התקפי הזעם וההתנגדויות שלהם גדלים בתדירותם ובעוצמתם. לקראת גיל 3 זה מתחיל להרגע. חשוב מאוד לא להכנע ולא לוותר כי מספיק פעם אחת שתוותרי לו והוא ינסה שוב ושוב וההתנהלות איתו תהיה קשה יותר..
מבחינת דברים מסוכנים- יש למחות בתוקף, להבהיר לפעוט חד משמעית שזה לא משחק.

תובנה מס’ 16 – ילדים יכולים להיות לפעמים שובבים. וסקרנים. מאוד.

אני לא אומר היפראקטיביים כי אז אנשים יאמרו שאני מתייגת את הילד שלי אם כי יש לנו סברות בכיוון.

עד גיל 7 חודשים הבן שלי  היה תינוק רגוע. מהרגע שהתחיל לזחול גחון, עבר די מהר לזחילת 6 ואז התברר לי שיש לי סופת טורנדו קטנה בבית.
עם הזמן זה רק הלך והחמיר.
מצד אחד הוא מאוד פיקח, מאוד בוגר לגילו, בגיל שנה וחודש כבר היה לו אוצר מילים די עשיר, מבחינה מוטורית למשל היה לו עיכוב קל (נולד פג) והתחיל ללכת בשנה ו4 וגם עם מוטוריקה גסה היתה קצת התעכבות אבל היום הוא השלים את הפער בגיל 3. ברגע שהתחיל ללכת הוא התחיל לרוץ. ה5 קילו שנתקעו עלי מאז החתונה, ירדו תוך 3 חודשים מאז..

הילד שלי  משתעמם מאוד מאוד בקלות , זקוק כל הזמן לאתגרים, מגיל שנתיים הילד יודע להדליק מחשב, להיכנס לאקספלורר, להפעיל מהפייבוריטס את אחד הפורטלים ולהכנס למשחקים ברשת.. קומפי לא ממש מעניין אותו, רק לאחרונה הוא התחיל לשבת ולשמוע את הסיפורים אבל הוא מאבד עניין די מהר.

הוא שובב ונמרץ מאוד, למשל היום , מ6 בערב עד 9 הילד רץ והשתולל עם חברים בלי הפסקה וזה עם נקע בקרסול.. לא עזר, אי אפשר היה לעצור אותו אחרי יומיים שהוא בקושי הלך . (הוא עם תחבושת אלסטית) חברות שלי נגנבו ממנו איך הוא טיפה צולע ורץ כאילו יש לו דורסל בישבן..

בבית   – אסור להסיר ממנו את העיניים לשניה . יש לו מוח יצירתי והוא מוצא מה לעשות , הצליח לקלקל לי 4 מדחומים, משקל, שלטים, וכל מוצר שיש לו סוללות או מוצר חשמלי כבר עבר דרך הידיים שלו. יש לו סקרנות מטורפת לדברים, אין לו פחד מכלום! שלשום הייתי בשירותים ושמעתי את הכיסא של המחשב מטייל, יצאתי ואני קולטת את הילד עומד על הכיסא בחדר שלנו כי הוא רצה להגיע לשלט שנמצא על הטלויזיה..
לאחרונה הוא התחיל לעשות לי הקפצות לב וכל הזמן בורח כשאני יורדת איתו למטה או כשמטיילים איתו. אנחנו מאוד מתעקשים איתו על חינוך ומחזיקים אותו קצר אבל הוא לא תמיד שולט בעצמו. (למשל אם המזגן או אחד המחשבים דלוקים או סתם אם הוא עובר ליד המדיח או התנור הוא חייב ללחוץ.. זה חזק ממנו! למרות שהוא מבין ויודע שאסור)
שיהיה בריא, יש ימים שב8 בערב אני כבר עם הלשון בחוץ עד שהוא הולך לישון, בנוסף הוא מאוד עקשן ודעתן.

אני רואה לפעמים ילדים של חברות שלי ומבינה שהילד שלי הוא קצת יותר מלא מרץ מילדים אחרים,גם החברות שלי רואות את ההבדל כשאנחנו נפגשות עם הילדים.  אבל אני מנסה לראות את החיובי שבדבר, ויודעת שהדעתנות, העקשנות שלו וכל הסקרנות הזו יוכלו לגרום לו להגיע רחוק, כשהוא רוצה משהו הוא לא מוותר, מאוד פיקח, זקוק לאתגרים, הוא מאוד חברותי, ואני מנסה להסתכל קדימה ואני רואה שהוא מאלה שיצליחו. אין לי ספק בזה.
בכלל, על ילדים כאלה צריך להשגיח ב7 עיניים. יש לי חברות עם בנות שהילדות שלהן יושבות בחדר ומשחקות בזמן שהן במטבח או בסלון, אצלי אין דבר כזה. ניסיתי יותר מדי פעמים..

לסיכום ..

יצא קצת ארוך, לא תכננתי. אבל ניסיתי לחשוב על הדברים שבכלל לא הייתי מודעת לקיומם לפני שהפכתי לאמא.

כפי שאתם רואים, החיים שלי השתנו לבלי היכר. אני משתדלת לשמור על חיי חברה פעילים, על זמן איכות לעצמי  , מקפידה לצאת לפעמים עם חברה לשתות קפה, מקדמת את עצמי מבחינת קרירה ובתוך כל זה למדתי לשנות קצת את סדר העדיפויות בחיי כך שיובל בא קודם לכל, ולאחר מכן הדברים החשובים האחרים.

אם הבית יהיה קצת מבולגן, זה בסדר. אני לא נכנסת ללחץ, מסדרת ומנקה כשיש זמן. כמובן שאנחנו לא חיים בדיר חזירים , אבל כשיש פעוט שתוך 5 דקות הופך את כל הבית ועושה העברה של חצי מהצעצועים שלו לסלון, צריך ללמוד לחיות עם קצת בלגן אחרת יהיה לך קשה מאוד ומתיש.

אבל עדיין, אני מטורפת עליו והוא הדבר הכי טוב שקרה לי והיום הייתי עוברת את הכל שוב בשביל התוצאה המושלמת הזו. כשהוא מנשק ומחבק אותי ואומר לי “אמא אני אוהב אותך” זה ממיס לי את הלב, נכנס לי עמוק לנשמה ונותן סיבה להיות מאושרת ולחייך 🙂