הסכם גירושין – הפרת הסדרי ראיה – זכות ולא חובה -חזקת הגיל הרך והעיוות בחוק

ישראל 2016. במקרה הטוב יש לך הסכם גירושין, הסדרי ראיה, אחד ההורים מפר אותם. מערכת המשפט בישראל גורמת לסחבת, לפגיעה בילדים ונותנת יד להתעללות הדדית

בעקבות התכנית של אמנון לוי בשבוע שעבר, שדיברה על אבות שנפגעים מהמצב במדינה ונתונים לחסדים ולמרות של הגרושות שלהם שמתעללות בהם ומוציאות להם את המיץ בלשון המעטה, מונעות מהם לראות את הילדים ומפעילות עליהם את החוק בצורה הכי כואבת שיש כדי לתפוס אותם בחולשתם – הרצון להיות אבות פעילים ומעורבים בחיי הילדים שלהם.

ואני מכירה לצערי לא מעט אבות כאלה מקבוצת א’ זה אבא, בהנהגת אמיר שיפרמן. חלקם חברים טובים שלי.

אנשים מדהימים, איכותיים, אינטיליגנטים, נורמטיבים, שכל שביקשו (ולפעמים גם זה לא), היה להתגרש ולהמשיך לממש את הזכות שלהם להיות אבות לילדים שלהם, להיות פעילים בחיים שלהם ולגדל אותם באהבה ובמסירות כשטובתם מעל לכל.

לצערנו, החוק במדינת ישראל מעוד מעומעם ומעוות בכל הקשור לדיני משפחה.

מרבית החוקים בנושא גירושין נקבעו לפני שנים רבות כשהמצב היה שונה – לפני 2-3 עשורים מרבית האבות עבדו בעבודות מסביב לשעון, האמהות היו במשרות “נוחות” יותר או ישבו בבית וגידלו את הילדים, כך שבמקרה של גירושין, זה היה די ברור לכולם שהילדים עוברים לחזקת האם, והאב מקיים הסדרי ראיה.

חוק “חזקת הגיל הרך” הוא עוד אחד מהחוקים היפים האלה מאז, שקובע שבאופן אוטומטי, בין בני זוג שמתגרשים והילדים מתחת לגיל 6, הילדים יהיו בחזקת האם, והאב יוכל “להנות” מהסדרי ראיה עם הילדים. דבר שמנוגד לחלוטין למציאות של היום שבה יש הרבה יותר אבות מעורבים ופעילים בחיי הילדים שלהם, אבות שרוצים להיות שם, לגדל את הילדים.

כמעט ביטלו לאחרונה את חוק חזקת הגיל הרך, אך לצערנו כנראה שבתי המשפט לא ערוכים לכל המשמעות הנלווית לכך, לעשות בדיקות איזה אבות כשירים לגדל את הילדים שלהם במשמורת מלאה או משותפת ואיזה אבות לא, למרות שאני מכירה לא מעט אבות שהם הרבה יותר טובים מכל אמא ורואים את טובת הילדים ומגדלים את הילדים שלהם במסירות ואהבה.

כמו מוסדות שונים במדינה שלנו – מוסד החינוך, מוסד הבריאות, גם מערכת המשפט לוקה בהיצמדות לחוקי עבר ישנים ולא רלוונטים. הרי למי יש כוח לעדכן מחדש את כל מערכת החוקים של שנות ה-70-80 ולהתאים אותה לשנת 2016? זה לשנות סדרי עולם, גם ככה כל המערכת עוד שניה קורסת תחת העומס. אז מה עכשיו?

אז במקום זה נייצר מערכת משפט מסורבלת ואיטית שסובלת מאימפוטנציה ובדרך ניתן להרבה הורים ליפול, לילדים לשקוע, נאפשר לאנשים להגיש תלונות שווא ולא ניתן להם עונש מספיק חמור, נאמין לכל אישה שמספרת שהגרוש שלה אנס את הילדים או תקף אותה, ויאללה בלגן. הכל טוב.

בעבר , אנשים היו עסוקים בהישרדות, לא היה להם זמן מיותר למלחמות ומשחקים וקונצים. גם בתי המשפט היו מאוד חד משמעיים.

והנה, חלפו להן 20-30 שנה וניכר שבתי המשפט בישראל נמצאים שם ליופי, שהמושג “צדק” הפך להיות מושג ערטילאי שנקבע בעיקר לפי מצב הרוח של השופט באותו היום. תלוי על איזה צד הוא קם בבוקר.

ועוד כמה דברים שלמדתי במהלך השנתיים האחרונות – בבית המשפט מותר לשקר. השופטים נותנים לזה יד בהרבה מקרים. מי שבסדר ודובר אמת, לא תמיד מנצח. הכל תלוי כמה טוב אתה משקר, עושה דרמות, כמה כסף יש לך לעורך דין וכמה אתה נחוש לשרוף זמן, אנרגיה וכסף בשביל להזין את האגו שלך. כי בסוף, אתה יכול לנצח.

מהצד השני של המתרס – יש לא מעט נשים שמוצאות את עצמן אחרי גירושין במצב הישרדותי, כשכל עול חינוך וגידול הילדים נופל עליהן, בתי המשפט מאפשרים לגברים לנהוג איך שבא להם, לפעמים עד שמצליחים להגיע להסכם גירושין עלולה לקחת שנה ואפילו שלוש שנים כי בתי המשפט קורסים תחת העומס הרב וכשאת מגישה בקשה למזונות זמניים דחופים, בד”כ תקבלי מענה תוך כמה שבועות ויקבעו לך דיון לעוד כמה חודשים כשבינתיים, יש הוצאות, וגנים ואוכל לילדים ושכר דירה וכך בעצם מערכת המשפט דוחקת אלפי הורים גרושים אל מתחת לקו העוני ומחמירה את מצבם, במקום לייצר מנגנון שיטתי המתבסס על עובדות ולא על סיפורים ולייצר פסיקה מהירה תוך ימים ספורים.

אני לא רוצה לספר לכם כמה זה קשה להיות במצב שאת עם חשבון בנק מוגבל, בלי כסף לקנות אוכל לילדים , להיעזר בתרומות ומרצון טוב של אנשים ואם יש לכם משפחה שיכולה לעזור, אשריכם. אבל לא לכולם יש.

והמצב שלי עוד טוב. אני עצמאית אז יכולה לתמרן ולעבוד בלילות אחרי שהילדים ישנים, אני יכולה להיות בבית כשהם חולים או כשהם בחופש אבל הרבה נשים לא. ואני רואה סביבי לא מעט כאלו שקורסות תחת העול, מתפקדות על אוטומט כי אין ברירה בשביל הילדים, והגברים? הם חיים טוב. רובם. לא כולם. כמובן שיש יוצאים מהכלל.

אבל בואו נדבר רגע על הסדרי ראיה.

על פי החוק המטומטם במדינת ישראל – הסדרי ראיה הם “זכות ולא חובה”.

מה שאומר – שאם התגרשת ובהסכם מצויין שהאב “מחוייב” ולא “רשאי”  לראות את הילדים – במידה והיית מספיק פיקחית לעמוד על כך שיהיה כתוב “מחוייב”, אז עדיין, האב צריך. אבל אם לא מתאים לו, לא בא לו, או לא מסתדר לו, הוא יכול לא להגיע לראות את הילדים.

את יכולה לתבוע אותו אח”כ על הפרה של פסק דין, דבר שיגרום לך להוציא עוד כסף ולבזבז עוד זמן ואנרגיות שאין לך כדי שבית המשפט יעשה צדק ויעניש אותו, או שלא. מאוד תלוי במצב הרוח של השופט באותו היום.

גם היום, כאשר אנשים באים לייעוץ אצל עורך דין, אפילו עורכי הדין הטובים ביותר סקפטיים לגבי הסיכוי של ההצלחה של התביעה והמשפט, במיוחד אם נפלת על שופט ספציפי שידוע בגישה פשרנית.

לצערנו, הכל פרוץ היום.

ואני שואלת איפה חברי הכנסת שלנו.

 

אנשים אומרים לי “תגידי תודה שאת מקבלת מזונות ושהוא בא בד”כ, יש נשים שגם את זה לא מקבלות”.

ואני שואלת אם זה נשמע הגיוני שאבי הילדים שלי, זה שעשיתי יחד איתו 3 ילדים, שיש לו אחריות משותפת, יחיה כמו רווק ויעשה מה שבא לו על חשבוני, על חשבון הפגיעה בקריירה שלי, על חשבון הפגיעה בפרנסה שלי ועל חשבון הפגיעה בילדים שלנו, ואני אשתוק? ואקבל בהשלמה את העובדה שיש לו X ימים בחודש עם הילדים וכשהוא יחליט שלא מתאים לו לבוא, אני אצטרך לקבל את זה בהבנה? גם אם עשיתי תכניות? גם אם נפגעה לי העבודה? איפה זה נשמע הגיוני?? אני צריכה להגיד תודה שהאבא של הילדים שלי משתתף בהוצאות? או בא לראות אותם? הם הילדים שלו בדיוק כמו שהם שלי בפעם האחרונה שבדקתי.

והמצב שלי עוד טוב.. זה אמור לנחם אותי? למרות שהעסק שלי חטף פגיעה? שהיכולת שלי לפרנס את הילדים שלי נפגעה מאוד? מי ידאג להם? מי ידאג לנו? אפילו גורמי הרווחה בעומס כל כך גדול שהם לא יכולים להגיע לכל המקרים ומי משלם את המחיר? הילדים. רק הילדים.

 

מערכת המשפט בישראל של 2016 שוביניסטית ושמה את האמהות במקום של – אלו הילדים שלך ומתפקידך לדאוג להם. בין אם רצית או לא רצית להתגרש, את אמא שלהם וזו חובתך לדאוג להם, לכלכל ולפרנס אותם.

רבות דובר על כך שבהוצאה לפועל יש “מסלול מזונות מהיר”. אז אחרי חצי שנה של התבחבשות והחלפת מכתבים בין הגרוש שלי, לביני לבין מנהלת הסניף בסופו של דבר הוחלט שהוא ישלם. אחרי שבזבזתי כמה ימי עבודה כדי ללכת ולהגיש את התביעות, להגיב להן, להוציא הוכחות והכל פה סחבת אחת גדולה ומרבית האנשים נשברים באמצע.

ואני שואלת למה זה צריך להמשיך ככה? למה החוק לא נוקשה?

למה אחרי שנתיים שאני מגישה 2 תביעות עם הוכחות ורישומים מסודרים על הברזות ומבקשת בסך הכל להוסיף סנקציות, השופטת שולחת אותנו ל”תיאום הורי” – מקום שבו נוכל לבזבז עוד זמן וכסף כדי שישכנעו אותו שהוא פוגע בילדים כשהוא מפר את הסדרי הראיה וכדי שהוא ילמד לשלוט בכעסים ובבעיות התקשורת שלו מולי, כסף שיכול ללכת לילדים שלי.

במקום לקבוע סנקציות למי שמפר את ההסכם, ולסגור את הדיון. אבל לא. בואו נתיש את שני הצדדים, גם את הצד שהיה בסדר לחלוטין .

בתי הדין למשפחה במדינת ישראל לוקים באימפוטנציה קשה.

אין חוקים ברורים. לכל חוק יש פרצה.

אדם שרוצה לפגוע ולנקום בבן הזוג שלו ויש לו כסף, יכול לקחת עורך דין ולשלם לו עשרות ומאות אלפי שקלים כדי להתגרש ולהוציא כמה שיותר מהצד השני. והכי עצוב זה שבתי המשפט מזינים את יצר הנקמנות של הגרושים וזה הפך להיות מסחטה של כסף.

יש לי לא מעט חברות שמקבלות את המצב בהשלמה כי הן פנו לכמה עורכי דין וכולם מבקשים עשרות אלפי שקלים לטיפול בתיק משפחה. ולא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם.

 

אני קוראת לעורכי דין שקוראים את הכתבה הזו, ומעוניינים לקבל חשיפה, להשאיר פרטים בתגובות או לשלוח מייל ל – [email protected] , עורכי דין שמוכנים לעזור לאנשים בהליכי גירושין בתשלום סמלי , ואני אדאג לתת להם את הבמה והחשיפה כאן באתר (למעלה מ-200 אלף כניסות בחודש).

אני קוראת לחברי כנסת או שופטים או בכירים במערכת המשפט שקוראים את זה לעשות סוף לסחבת. לשבת ולהגדיר מחדש את חוקי בית הדין למשפחה. כבר ראיתי מקרים של נשים שעברו סבל במשך שנים עם הילדים מהגרוש ובסופו של דבר יצאו בלי כלום כי לו היה כסף לעורך דין יקר. יש פה עיוות. לשני הצדדים.

אני בטוחה ששופטים מנוסים יודעים לומר מי משקר ומי לא , אבל הם כל כך חוששים מעורכי הדין טורפי הנבלות היקרים, ונכנעים ומי שנפגע זה הצד השני והילדים. קודם כל.

ובכלל. בתי המשפט מאפשרים לאנשים להתנהל בדיונים וסחבת של שנים עם משפטים עמוסי הוכחות והוצאות ואילו רק היו מעמידים באופן חד משמעי את שני הצדדים במקום, פוסקים מה שצריך על סמך נתונים והוכחות, היה יכול להיות פה אחרת.

הרי בינינו, כל אלו שרבים חודשים ושנים במשפטים ארוכים , מגעילים ומייגעים, ברוב המקרים, הופכים להיות חברים טובים אחרי כמה שנים, אז אולי מערכת המשפט תפסיק לתת יד לבזיון הזה ותתחיל לחתוך בזמן ולקצר תהליכים כדי שהילדים יוכלו לגדול עם הורים שפויי שיוכלו לתת להם מה שצריך.