ריטלין כיתה א’ – לא מה שחשבתם

רגע לפני שאתם נכנסים למגננה או לאנטי. אם יש לכם ילד או ילדה שעולים לכיתה א או ב ואפילו ג, כדאי שתקראו את הפוסט הזה.

 ריטלין כיתה א ‘ לא מה שחשבתם.

הפרעות קשב וריכוז מסוגים שונים הן לגמרי אחת התופעות השכיחות ביותר בקרב ילדים בעשור האחרון.

עדיין לא ברור אם זה כתוצאה מאוכל, חיסונים, כימיקלים, הורמונים, התפתחות אבולוציונית שגורמת למוח לפעול אחרת ולפתח סף גירוי גבוה מדי או שילוב של כולם יחד.

אני יודעת שאם אותי היו מאבחנים בגיל צעיר עם adhd היו נחסכות לי שנים רבות של תסכול כשראיתי איך חבריי ללימודים עשו זאת בקלות, ישבו בסבלנות בשיעורים והוציאו מאיות במבחנים כשכל החומר מסודר להם בראש בצורה מופתית.

אולי אפילו הייתי מסיימת את התואר שלי.

בגיל 28 הלכתי לאבחון באופן פרטי אחרי שחברה המליצה לי לבדוק כשהבחינה בחוסר הסדר שבו אני עובדת (ועדיין משתלטת היטב). מאז שגיליתי את הריטלין אפשר לומר שזה כמו לעבןר למצב של איכות חיים.

כמו שמרינה גולדשטיין, חברה יקרה ומופרעת קשב בעצמה אמרה לי פעם -זה כאילו שאתה נמצא בחדר רועש ומישהו לוחץ על המיוט ואז אפשר לחשוב. זו ההגדרה המדויקת ביותר לדעתי. אבל שוב. רק למי שצריך.

כשיובל, הבכור שלי עלה לכיתה א לפני שנה, חששתי מאוד. כבר מגיל מאוד צעיר חשדתי שיש לו הפרעת קשב ברמה כזו או אחרת.

זה ניכר בצורה מאוד ברורה כבר בגיל שנה וחצי כשישבתי עם כמה חברות עם ילדים בגילו. כולם שיחקו והבן שלי התרוצץ בחוסר נחת ולא יכל להתעסק עם משהו אחד למשך יותר מ5 דקות.

התחלתי לברר בחופש הגדול דרך קופת חולים, ואמרו לי שתור לאבחון לוקח חצי שנה מול המרכז להתפתחות הילד ואז עוד חודשיים עד להתחלת טיפול. בקיצור, לא יצא מזה הרבה.

החלטתי לזרום ולתת לו להתחיל את כיתה א.

כעבור חודש בערך התחלנו לזהות קושי רב  בהכנת שיעורי הבית וזה גרר  מאיתנו מלחמות קשות. זה לא שהוא התקשה עם החומר.  פשוט לא היתה לו סבלנות לשבת וראיתי שפשוט קשה לו לאסוף את עצמו ולהתרכז . גם באוכל אגב הוא לא מפסיק להתעסק בדברים, מאוד חסר מנוחה והיות ואני מכירה את הקושי הזה להתרכז התחלתי לבחון את הנושא יותר לעומק. באותה התקופה הגיע הטלפון הראשון מהמורה שלו שהילד מתקשה לשבת בשיעור ושהוא מפריע וחסר סבלנות. ביקשתי שתתמודד ותעדכן אותי וגם אני עשיתי לו שיחות.

בינתיים התחלתי לבדוק עם פסיכיאטרים לילדים באופן פרטי ונאמר לי שהם מעדיפים לחכות לגיל 7. כלומר כיתה ב.

זה לא היה עניין של מוכנות כי הילד ידע לקרוא ויש לו תפיסה מעולה וזכרון צילומי מצוין וכשמשהו מאתגר אותו הוא לגמרי שם.  הוא גם ילד מאוד רגיש ומופנם כך שזה לא שהוא עושה בכווונה.

אחרי שבועיים קיבלתי טלפון נוסף מהמחנכת והקושי בשיעורים גבר. בדקתי עם חברות וקיבלתי המלצה לנוירולוג ילדים בשם שלומי ענתבי.

הגענו אליו ודי מהר הוא אבחן את יובל עם הפרעת קשב  בינונית ושאפשר לנסות ריטלין אבל  הוא ממליץ לחכות עוד קצת.

אמרתי לו שאני מרגישה שחיכינו מספיק ושזה מאוד מתסכל את הילד. הסכמנו שנתחיל עם ה10 מג ונראה איך זה משפיע.

האפקט היה מיידי.

ביום למחרת שלחתי אותו אחרי שלקח כדור  בבוקר והמורה אמרה שזה פשוט ילד אחר. הוא היה רגוע, השתתף בשיעורים ושיתף פעולה. כאילו כל הסטרס וחוסר השקט נעלמו ונשאר יובל.

אחר הצהריים לפני שישב להכין שיעורי בית נתתי לו כדור נוסף  ופתאום מילד שצריך להתחנן אליו לכתוב עוד שורה בספר, הוא הפך לילד שמסיים תוך חצי שעה 10 עמודים בחיוך, בשמחה ובצורה רגועה ושפויה.

הרגשתי הקלה עצומה גם בשבילו כי אני יודעת מה זה שאת צריכה לשבת על שיעורים ועד שלא מגיעה הדקה ה-90 את לא ממהרת לשום מקום ועובדת הכי טוב תחת לחץ כשאין ברירה, כי אז יש אתגר, וגירוי וזה יותר מעניין מסתם לשבת ולהכין שיעורי בית כשצריך. ככה זה עם ילדים מופרעי קשב.

תוך חודש הבן שלי הפך להיות מהמתקדמים בכיתה מבחינת קריאה, היום הוא עולה לכיתה ב’ וכבר צופה בתכניות באנגלית ומצליח לקרוא כתוביות בלי בעיה, עדיין יש לו קצת קושי עם הכתב ואנחנו עובדים איתו על זה אבל מילד שעוד שניה העיפו חזרה לגן להפוך לאחד מהחזקים בכיתה, זה הישג משמעותי. ועם הריטלין הוא לא צריך להתאמץ כמו שהיה צריך להתאמץ לפני כן. והוא היה מאוד מתוסכל כי הוא פשוט לא יכל לשלוט בחוסר שקט הפנימי הזה שהניע אותו בלי הפסקה ולא נתן לו מנוח.

יש לא מעט טיעונים כנגד ריטלין. אני מכירה לא מעט אנשים שנוטלים ריטלין במשך שנים. אני בעצמי עשיתי הפסקה בתקופה של ההריון של הבנות והיה לי מאוד קשה. כשאני מגיעה למצב שנגמרת לי החבילה ולא קניתי חדשה (כי איבדתי את המרשם) אז אני הולכת לאיבוד.

אני כן נוהגת לעשות מדיטציות כדי להתאזן ולשמור על רוגע ומהבחינה הזו אפשר לומר שאין לי בעיה. אבל מבחינת יכולת המיקוד והריכוז שלי בעת עבודה, זה הבדל כל כך משמעותי בתפוקה.

דבר נוסף שחשוב לי לציין, בצעירותי, בין גיל 6-18, ניגנתי על פסנתר וקלידים. התאמנתי מדי יום. כנראה שמשהו בנגינה הפעיל את האזורים הדרושים במוח וגרם לאיזון. אחרי שהפסקתי לנגן בתקופת הצבא, כל ההיפר שבי יצא החוצה. כנראה שמשהו שם מאוד איזן. כמו כן, ידוע שלילדים עם הפרעות קשב וריכוז זה טוב לעשות פעילות גופנית על בסיס קבוע, זה מרגיע אותם.

יש עוד כל מיני טיפים, אבל לא לשם כך כתבתי את הפוסט הזה. אני כותבת כי אם יש לכם חשש ולו הכי קטן שלילד שלכם יש הפרעת קשב, תחסכו ממנו את התסכול.

אם אתם רואים שהילד שלכם יותר אנרגטי ונמרץ מאחרים, או שאין לו סבלנות לשבת אפילו לראות טלויזיה, שהוא מאוד קופצני וכל הזמן “מתפזר”, קחו אותו לאבחון.

עוד משהו על פיזור. אחד הדברים שאני זוכרת על עצמי מגיל מאוד צעיר, זה מריבות עם אמא שלי על הבלגן בחדר. תמיד הייתי “בלגניסטית” וגם היום פינת העבודה שלי זה לא המקום הכי מסודר בבית, אבל אני יודעת להתמצא נהדר בתוך הבלגן. אני רואה את זה גם על יובל. יום אחד כעסתי עליו שהחדר שלו נראה כמו אחרי פוגרום, בעלי בא ואמר לי “אני אעזור לו, הוא לא מסוגל לסדר לבד” ופתאום נפל לי האסימון שגם הוא כמוני, שגם לו קשה לראות את הבלגן. שדרך החשיבה שלנו קצת שונה. אמא שלי היתה ועודנה משתגעת מזה שהיא באה לבקר אותי והרצפה לא מבריקה ויש קצת בלגן בסלון של הילדים, אבל אני פשוט לא רואה את זה. אני מתמקדת במה שנוח לי ועושה מה שאני מרגישה שנכון לי באותו הרגע. 

אז אם קראתם והגעתם עד לכאן, ומשהו ממה שכתבתי מתחבר לכם עם הילדים שלכם, תקחו אותם לאבחון פרטי. בד”כ זה גם לא סיפור יקר מדי ונוירולוג ילדים מומחה ידע לזהות די בקלות אם מדובר בהפרעת קשב או לא.

*הכותבת אינה מומחית או בעלת הכשרה רפואית כלשהי ואין לראות בגדר הכתוב כהמלצה אלא רק כשיתוף.