קניית ציוד לתינוק לפני הלידה או אחרי – עין הרע לתינוק ואמונות טפלות

בישראל שנות ה-2000 עדיין יש לא מעט אנשים שמאמינים באמונות כאלו ואחרות . חלקן קשורות לטראומות אישיות, חלקן קשורות לדת, אמונה או מסורת של שנים במשפחה אבל בעיקר, למה שהאחרים אומרים.

קניית ציוד לתינוק לפני הלידה – כן או לא? האם להקשיב לכל האמונות הטפלות והקולות מהסביבה או לעשות מה שמרגיש לכן הכי נכון בבטן? יתרונות וחסרונות 

כמובן שאני לא באה לפגוע חלילה באמונה של אף אחת, אך יוצא לי לפגוש לא מעט הריוניות שנמצאות במצוקה של ממש בשל הרצון לארגן הכל לפני הלידה, להכין את החדר לתינוק במיוחד בהריון הראשון – לכי תתווכחי עם הורמונים ודחף בלתי נשלט לקנן!

לצד כל אלו יש את החשש הקטן הזה שאולי יש סיכוי קלוש ביותר שההריון לא יסתיים בידיים מלאות כי הדברים האלה קורים לפעמים. אי אפשר להתעלם מזה.

לצערי אני מכירה בסביבה הקרובה שלי לא מעט אנשים שעברו לידות שקטות בשלבים מתקדמים כאלה ואחרים ונכון שיש סיכון מסוים אם חלילה העובר לא ישרוד ותצטרכי להגיע לבית שיש בו חדר מוכן ומסודר לקראת התינוק שלא יגיע וצריך להפטר מכל הציוד שעלול להכאיב.

ועדיין כמעט כל הלידות מסתיימות בידיים מלאות, אז חשוב לשמור על אופטימיות.

בהריון הראשון שלי, לפני 7 שנים, הייתי בשמירת הריון, הוא היה הריון בסיכון והשתעממתי וטיפסתי על הקירות ושרצתי בפורומים. בשבוע 26 יצאנו לסיבוב עגלות ואחרי יומיים סגרנו הזמנה.

את המשלוח סגרנו לשבוע 30 ואז הכל הגיע, סידרתי ליובל את החדר וארגנתי הכל. את הבגדים השארתי סגורים בשקיות ואמא שלי באה אלינו יום אחרי שילדתי וכיבסה אותם, קיפלה וסידרה בארונות. יש משהו כיף בלהתכונן לתינוק חדש, במיוחד כשזה ילד ראשון.

קיבלתי המון ביקורת מהסביבה על זה שאני מארגנת את החדר לפני הזמן במיוחד כשאני בהריון בסיכון.

ולשמחתי היום יובל כבר בן 7 , ילד מתוק ובריא.

 

עם ההריון של התאומות זה היה קצת סיפור אחר.

ההריון שלהן הגיע אחרי הריון שבו עברתי הפלה בשבוע 11 כי העובר לא התפתח. אחרי ההריון הזה התחילו עוד 2 הריונות כימיים שלא שרדו.

התחלתי את ההריון שלהן עם הידיעה שיש לי 2 מחלות קרישיות – APLA ו- LOPUS. הדבר הראשון ששמעתי מהרופא שלי אחרי שבאתי אליו עם תוצאות האולטראסאונד שיש לנו 2 דפקים באותו שק הריון (תאומים זהים)  היה – בואי נדבר על הפסקת הריון, הסיכוי שלך קלוש לסיים את ההריון הזה בשלום.

אבל ההריון הזה הגיע אחרי 3 הריונות שלא צלחו ולא היה מצב שהייתי הורגת במודע 2 עוברים חיים והאמנתי שהכל מלמעלה. בשבוע 10 הלכתי לייעוץ אצל פרופסור בכיר שטיפל בי בהריון של יובל שאמר לי בשיא הכנות שיש לי סיכוי של 50% לסיים את ההריון הזה בשלום וכרגע היעד הוא להגיע לשבוע 30.
אמרתי לו שאני מוכנה לזה ולוקחת את זה בחשבון והייתי בשמירה רוב ההריון שהיה לא פשוט והסתיים ברעלת.

עד שבוע 30 לא העזתי לחשוב על ציוד או לקנות משהו לבנות, והייתי בחרדות קשות מאוד אחרי שבשבוע 25 אורך צוואר הרחם שלי התקצר ל-1 ס”מ בגלל צירים מוקדמים והייתי עם 80% פתיחה ורוב הרופאים לא האמינו ששתיהן ישרדו עד הסוף. אבל שמרתי ושכבתי במיטה ובסופו של דבר ילדתי בשבוע 35 +4 בקיסרי. אבל אחרי שבוע 30 כשראיתי שהן עברו את מחסום הקילו וקצת הרגשתי שזה יותר בטוח והתחלנו לבדוק עגלה וציוד ועשינו קניה של השלמות. קיבלתי גם המון שקים עם בגדים מחברות וכיבסתי הכל וקיפלתי וסידרתי להן בארון. גם ידעתי שהסיכוי שאני הולכת להתאשפז כל יום עד ללידה הוא די גבוה ורציתי לחזור לבית שבו הכל מוכן ומסודר.

לשמחתי הכל הסתדר והסתיים בשלום.

אבל החזרה הזו הביתה אחרי שתי הלידות עם תינוק כשהחדר מוכן ומסודר וצבוע כמו שאני אוהבת ורוצה וכשהמיקומים כמו שאני אוהבת – המיטה השידה וכל היתר, זה הרבה יותר כיף מאשר להתחיל לסדר דברים בלחץ כשרק חזרת או לשלוח את הבעל במידה והוא קלולס לחפש את עצמו בחנויות למוצרי תינוקות ולא תמיד לקנות בדיוק מה שצריך כי ברוב המקרים אנחנו אלו שחורשות בפורומים.

אז כן. יכול לקרות מצב שבו תחזרי הביתה בידיים ריקות. אין בכוונתי לנטוע חרדות או פחדים אבל זה מצב שקורה.

במצב שכזה פשוט דואגים שהמשפחה תפנה את הדברים מהבית ומאחסנים אותם או שומרים. כל המקרים שאני יודעת עליהם נקלטו די מהר בחזרה אחרי הלידה השקטה והיום עם ילדים בריאים.

לכן, תעשו מה שמרגיש לכן הכי נכון.

לי, כפריקית של שליטה, היה ברור שאם אני אהיה מאושפזת ואצטרך לסמוך על בעלי שיסדר ויארגן את הדברים ויעשה את הקניה אני אהיה הרבה יותר בסטרס ואצטרך לפרפר אחרי קיסרי שני עם שתי תינוקות ולהתחיל לסדר ולארגן. אז זו הבחירה שלי. ושל רוב החברות שלי.

תזכרו שזה ההריון שלכן , הגוף שלכן והבית שלכן. בהריון של הבנות כבר הייתי יותר חכמה ולא עדכנתי את המשפחה המורחבת כדי להמנע מחפירות בנושא.