נופש עם הילדים – עינוי או בילוי?

השעה 1:14 לפנות בוקר. נמצאת במלון כפר גלעדי, לימיני, במיטה, בעלי ישן.

לשמאלי, בשני לולים , הנסיכות ישנות. בחדר הסמוך, יובלי ישן.

שקט.
מצרך נדיר בימים האחרונים.
לפני יומיים יצאנו לחופשה שמחר הולכת להסתיים.
משהו בי מאוד אוהב לצאת לחופש עם הילדים.
נכון שחופש עם ילדים זה פול טיים ג’וב, במיוחד כשיש לך שתי קריזיונריות בנות שנתיים וקצת ועוד אח שלהן שהוא קריזיונר עם הקריזות של גיל 6 וחצי, וכשיש לך ים עבודה שהשארת על השולחן ועסק שחייב להמשיך להתנהל, זה לא פשוט לעשות את הסוויץ’ הזה ולהסכים לשחרר ולהרפות כדי להצליח באמת להנות.

אני מודה, התקופה האחרונה לא פשוטה. הבנות נהיו מאוד תובעניות.
לא יודעת אם זה בגלל הגן שהן התחילו לפני חודש וחצי, בסך הכל ההשתלבות שלהן נהדרת, אבל כמו שחברה אמרה לי “בגן הן מתנהגות לפי הכללים, בבית הן צריכות לפרוק את התסכולים שהצטברו במהלך כל היום”.
גם יובל עובר משהו עם עצמו וכל אחד מהם עושה סוג של כיול מחדש יחד עם בחינת גבולות ולפעמים יש ימים שבא לי לקחת את עצמי ולברוח לכמה שעות.
ואכן עשיתי את זה לפני 3 ימים.. יצאתי לפגישה עסקית ב6 בערב. קצת ספייס.

אז צריך למצוא את הנקודות איזון הקטנות הללו.

אז איפה היינו? אה, כן, חופש עם ילדים.
יש לי הרבה חברות שמתחלחלות מעצם הרעיון ואני עם 3 ילדים די “נמרצים”, אבל יש משהו כיפי בחוויה המשפחתית הזו למרות הקושי.
אני זוכרת שכשהייתי קטנה, רוב זכרונות הילדות השמחים שלי היו במהלך חופשות משפחתיות עם ההורים שלי כילדה. יש לי סוג של פלשבקים לפעמים מחופשות ספציפיות ואני מנסה ליצור גם לילדים שלי חוויות כיפיות שיוכלו להזכר בהן כשיגדלו וליצור איזשהו הווי משפחתי חווייתי.

אז נכון שאנחנו שני פדלאות ולא הולכים איתם לטיולי שטח ובטבע והאמת שזה היה די מורכב לאחרונה עם החורף והוירוסים ועם עגלת תאומים, אבל עכשיו הבנות כבר בנות שנתיים ו-3 חודשים ומתנהגות כמו ילדות בנות 3 וחצי מכל הבחינות, אז נגמרו התירוצים. גם הקיץ והאביב בפתח.

אני רואה איך שינוי האוירה הזה עושה להם טוב. איך הם נהנים לעשות דברים ביחד. גם אם אנחנו עייפים נורא, יש את הרגעים הממיסים האלה של הילדים באינטראקציה ביניהם. בשיחות. בדאגה, בחיבוקים והבעות החיבה. הם נהנים לחקור יחד איתנו מקומות חדשים ולטייל.
היום היינו איתם בצוק מנרה. הילדים הוקסמו. פתאום הבנות מרגישות שהן נהיו חלק מהטיול ושיש להן חלק פעיל בחוויה והן לא עוד שתי תינוקות שיושבות בעגלה . במקרים שבהם הן כן מסכימות לשבת בעגלה זה לפרקי זמן קצרים אבל יש להן את האג’נדה שלהן, כן, כבר בגיל כזה, ואני משתדלת לתת להן מקום לבטא את עצמן ואת הרצונות שלהן.

גם למדתי שכשהיה להם יום עמוס בחוויות הם בד”כ נרדמים יותר מהר וישנים טוב יותר. גם אם פספסו את השנ”צ .

אז בשעה 9 לקחתי רדבול וישבתי לעבוד קצת בשקט.
עם הלפטופ.
תקראו לזה בריחה, תקראו לזה עבודה, קוואליטי טיים שלי עם עצמי, בשקט, בלי הפרעה. ליישר קו עם חלק מהמטלות שמחכות לי ולהרגע.
אולי נהייתי וורקוהוליקית, אולי אני סתם פריקית של שליטה, אבל זה מה שעושה לי טוב.

אז לסיכום, הכל תלוי בגישה שלכם.
איך שתקחו את זה.
ואם תסעו עם חברים – הרווחתם הנאה גדולה יותר. כי הילדים משחקים עם חברים, לכם יש עם מי לדבר, כשאתם עם אחרים איכשהו זה קצת פחות קשה והילדים מתנהגים אחרת בחברת ילדים אחרים.

ב7 השנים האחרונות מאז שיובל נולד היינו רק פעמיים בנופש לבד. הפעם האחרונה היתה כשהבנות היו בנות חצי שנה. בסוף החודש זה יקרה שוב. תמיד הדאיג אותי הרגע הזה שאני אהיה בסופשבוע בלעדיהם, אשב בבריכה, אראה ילדים מתרוצצים ואשתגע מגעגועים ואצטער שהם לא חולקים איתי את הרגעים הללו. נכון שחופשה עם ילדים זה לא חופשה, אבל כשבאים בגישה הנכונה מתוך בחירה, אפשר להנות ומאוד.

אני שמחה שיש לי 3 ילדים מדהימים. מוקירה תודה על כך.
שמחה שיש לי את ההזדמנות לטייל ולנפוש איתם.
ועכשיו, חוזרת לישון לעוד 6 שעות (במקרה הטוב) עד שנקום לעוד יום עמוס בפעילויות..