קנאת אחים ועל הספר עוז והאגוז / אורית רז

אורית רז – סופרת ילדים. מחברת הספר עוז והאגוז http://www.facebook.com/oritraz1
המאמר נכתב בסיועה של דורית הירש – פסיכולוגית,  מנהלת השירות הפסיכולוגי ביהוד
רבות נכתב על חשיבותה של ספרות הילדים ככלי לפיתוח השפה. אולם ספרות במיטבה גם מעלה אל מעל לפני השטח קונפליקטים, חרדות בסיסיות והגנות כדי לאפשר  עיבוד מחודש שלהם. כך הוא הדבר בספר, “עוז והאגוז,” העוסק בקנאת אחים.  גיבוריו של הספר הם שני אחים סנאים: נבון ועוז.
העלילה מתרכזת בעוז אשר מתעורר בבוקר ומוצא בחדרו אגוז ענק. עוז חושש שנבון אחיו ייקח ממנו את האגוז, ולכן מאמץ אותו אל לבו ויוצא מבעד לחלון הפתוח. במשך כל אותו היום הוא בורח מפני אחיו ואף מנהל כנגדו מאבק קשה.
הספר מאפשר להורה להתייחס לקנאת אחים, זו שניתן למצוא בכל בית.
יש להקדים ולומר שקנאת אחים היא דבר טבעי ונורמאלי: אימהות המביאות לעולם כמה ילדים היא כמובן תופעה נורמטיבית ומוכרת ולפיכך מהווה הקנאה חלק מחווית הגדילה, שאף ניתן למצוא בה אספקט חיובי כשהיא מכוונת למקום הנכון.
הקנאה קיימת  בעוצמות שונות אצל ילדים שונים. אין צורך להיבהל מביטויי קנאה כשהם מופיעים בצורה ראשונית ולא מעובדת. במצב כזה ניתן לעזור לילד להבין את המצב ברמה שלו, ואף לכוון אותו להזדהות עם מושא הקנאה.
אם המודעת לטבעיות הקנאה תהיה פנויה לזהותה מבלי להיבהל ממנה, לשאול את עצמה עד כמה גדולה המצוקה והפגיעה של הילד הגדול כתוצאה מנוכחותו של האח הקטן בבית ועד כמה צרכיו הבסיסיים של זה מסופקים. לאחר שתברר זאת תוכל האם  להיענות לצרכים המשתנים אצל כל ילד בנפרד, לפי השלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא. ככלל – ראוי לפנות לכל ילד  תשומת לב נפרדת של כעשרים דקות בכל יום, כדי להקל על חוויית הקנאה.
מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ופסיכותתרפיסטית אוסטרית ממוצא יהודי אשר הובילה את תיאורית יחסי האובייקט, מפרידה בין קנאה לבין התקנאות.
את הקנאה מגדירה קליין כרגש פרימיטבי הקשור למערכת יחסים בין שלושה אנשים, אשר ראשיתה בשלב האדיפלי, והיא נובעת מפחד מאובדן  אהבתה של האם לטובת צד שלישי. המניע לקנאה הוא אהבה לאם,  ולא שנאה לאח החדש.
התקנאות היא רגש פרימיטיבי יותר, הנובע מחמדנות, והקשור לרצון העז  של הילד לנכס את האם, המספקת את צרכיו של האח, רק לעצמו. כאשר המטרה של הילד אינה לגרום שצרכיו יסופקו אלא להרוס את האח השני ולגרום שלא יהיה לו את מה שהוא צריך – הסיבה לכך היא התקנאות.
ההתקנאות הינה רגש מציף, שמצריך בניית הגנות חזקות ומורכבות כדי להרחיקו מהמודע.
הילד המתקנא מקשה לראות  את מורכבות הסיטואציה. הוא מזהה את האם כאידאלית ואת האח בו הוא מתקנא – כרע. ככל שמנגנוני ההגנה פרימיטיבים יותר כך הם גם  פתולוגים יותר וקשה יותר להביאם למודעות. הילד המתקנא עלול לשייך לאחיו את הקנאה שלו בו.
יש לציין כי ההתקנאות היא מצב פתולוגי. טוב תעשה אם הנתקלת בכך אצל ילדה אם תתייעץ בגורם פסיכולוגי שיעזור לה  ליצור מיזוג בין שני היצרים כדי שיוכלו לחיות זה ליד זה בהרמוניה שאינה פוגעת.
עוז, גיבור ספרי, מתקנא באחיו.  הוא מזהה אותו כרע. מתחילת הדרמה של הסיפור הוא משליך על אחיו נבון את רגשותיו ולכן חושב שהוא  עומד לגזול ממנו את האגוז. המדובר ברגשות של טינה ושל פחד המנותקים מן המציאות, שכן נבון אינו יודע דבר על המתחולל בלבו של עוז.  הדבר אינו מפריע לעוז, שהוא בבחינת “הפוסל במומו פוסל” לחמוק מן הבית כשהאגוז בידיו, ולנהל בדמיונו מלחמות חורמה כנגד אחיו, אשר, בעיני רוחו, רודף אחריו במטרה לגזול ממנו את האגוז. התקשורת שלו עם סביבתו הקרובה היא בעייתית, לוחמנית ותוקפנית.
יש לציין כי כל אחד מן האחים בוחר באופציה אחרת של התבוננות בעולם ושל תקשור עמו. בעוד שהגישה של נבון אל העולם בונה ומסתמכת על נתינה, אופטימיות ורצון טוב,
עוז רוצה למנוע מאחיו את הדבר בו הוא חושק. בסופו של דבר הוא אינו מצליח לשמור לעצמו על האגוז,  ובשובו בערב מתגלה לו זווית ראיה חדשה על אירועי היום, כזו הנוגדת את השקפת עולמו.
הנושא של קנאת אחים הוא עתיק יומין. עוד בימי התנ”ך היוותה קנאה זו נושא למאבקים דרמטים: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, הם רק כמה מן הדוגמאות שהפכו את הזירה המשפחתית הביתית המוכרת לשדה קרבות עקוב מדם.
רבות נכתב על תפקידם של ההורה והילד המקנא בהקשר של קנאת אחים.
היחיד שנעדר מן השיח המרתק הוא דווקא הגורם המחולל, אותו רך אשר נולד לתומו, ללא כל כוונת זדון או רוע, ועוד לפני שהבין מי נגד מי –הוא מוצא את עצמו במרכזה של דרמה אשר הוא אינו ער לה ואינו מבין את משמעותה, ובודאי שלא את העובדה כי הוא עצמו יצר אותה והוא גם זה שישלם את מחירה.
איזה אופי יפתח אותו ילד אשר מלבד זוג הורים אוהב ומלא כוונות טובות, שלא לדבר על אמון מוחלט, יש לו גם אח מתקנא, ולעתים מניפולטיבי די הצורך כדי לנצל את חולשתו לרעה. הרי גם כשיגדל, הוא יישאר לנצח צעיר ממנו, תמים ממנו. עבורו יהא זה האח הגדול, החכם, הנערץ, מודל לחיקוי. וממרומי מעמדו זה יוכל האח הגדול לשלוח לו מסר כפול ומבלבל כאוות נפשו. כדי להרגיש שווה בעיני עצמו יקטין אותו ללא לאות, יבטל אותו ואת דבריו, יזלזל בו, וכל זאת באופן סמוי, שקשה להניח עליו את האצבע, שכן לעולם לא ירצה לסכן את אהבת ההורים, אותה אהבה אשר בשמה  יצא נגדו מלכתחילה למלחמה.
איך זה לגדול בצל הכעס והשנאה המוכחשים, המוסתרים, שאין להם מוצא?
נבון האופטימי, הגיבור המשני של ספרי, אינו מודע לכעס של עוז כלפיו.
אך האם יכול הבן הקטן במשפחה שלא לחוש בשנאה ובפחד שמשודרים כלפיו? או שהוא חש בהם יום יום, שעה שעה, מבלי שיהיה מסוגל לתת להם שם? והאם יהיו  הם אלה אשר יעצבו את זהותו, יחבלו באמון שלו בעולם, בביטחונו העצמי, בדימוי העצמי שהוא יפתח עם השנים?
ההורים אינם יכולים למנוע את הקנאה, אך הם יכולים להיעזר בספר זה, העוסק בקנאת אחים, כדי לחדד את רגישותם כלפי רגשותיהם של ילדיהם, וכדי לעבד את הקנאה ולכוון את עוצמותיה.
לאחר הקריאה בספר יוכל ההורה לשאול את הילד שאלות שונות: מה דעתך על נבון? מה אתה חושב על עוז? מה אתה מרגיש כלפיו? לו כתבת את הספר, מה היית משנה בו? איך אתה היית מסיים את הספר?
כדאי להישאר בשפה של הסיפור, ולדבר על עוז ונבון, ולא להעביר את השיחה למגרש המשפחתי. אולם אם הילד עצמו עושה זאת ומעלה את קנאתו שלו באחיו, מומלץ להגיב ברגישות, לשבח את הילד על שאמר את מה שאמר, ולהבטיח להיות קשובים יותר לרגשותיו בעתיד.

הספר “עוז והאגוז” :

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

עוז והאגוז/ אורית רז, איורים – נורית צרפתי
אורית רז, סופרת פורה של עשרות ספרים, כתבה סיפור חכם עם סוף מפתיע על מורכבותם של יחסים בין אחים.
כשעוז הסנאי קם משנתו, הוא מוצא בחדרו אגוז ענק. הוא משוכנע מעל לכל ספק שאחיו נבון מתכוון לגזול ממנו את האגוז, ולכן הוא נמלט דרך החלון הפתוח וממשיך לברוח מפני אחיו לאורך כל הסיפור – מהלך יום תמים.
לאורך כל מסלול המנוסה, כשזנבו נדבק אל שרף של עץ, וכשאצטרובל נופל על ראשו, נדמה לעוז שאחיו הוא הרודף אחריו ומציק לו. בסופו של דבר, לאחר שהוא מנהל קרב קשה עם בבואתו המשתקפת לו ממי הנחל (בבואה שהוא מדמה לראות בה את אחיו) – נופל עוז למים, מאבד את האגוז, וחוזר הביתה בבושת פנים.
מה רבה הפתעתו כשנבון אחיו שואל אותו אם האגוז שהשאיר לו בבוקר היה טעים לו….
רק אז מבין עוז את גודל טעותו ודמעות ממלאות את עיניו. אף הקורא הצעיר שלכל אורך הסיפור ראה את המציאות מנקודת מבטו של עוז, מופתע לגלות את האמת על אופיו הרך והנדיב של נבון.                                                                                     הרגע הזה, בו נגלית לעוז האמת על אהבתו של אחיו ורצונו הכן לגרום לו שמחה,  הוא רגע מפתיע ומרגש, רגע של גילוי והבנה.
מעבר להנאה הכרוכה בקריאת הסיפור הוא מזמין, ממש מבקש, שיחה מעניינת בין הורים לילדים על נתינה, על יחסים בין אחים או חברים ועל האופן שבו אנחנו בוחרים להסתכל על הזולת ולפרש את המציאות.
הסיפור היפה הזה מלווה באיוריה הדינאמיים והמרהיבים של נורית צרפתי, שותפתה של אורית רז במרבית ספריה.
הסופרת אורית רז כתבה כחמישים ספרי ילדים ונוער וזכתה בפרסים חשובים:
פרס הדסה על ספרה “אף מילה ליסמין”; פרס זאב על ספרה “מזכרות מאיש השלג”; עיטור אנדרסן על ספרה “ברווז ושמו געגוע”.
ספרה “מר זוטא ועץ התפוחים” עובד להצגות תיאטרון, לתוכניות ילדים ברדיו ובטלוויזיה, ואף העפיל אל ראש מצעד הספרים לשנת 2006.[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]