החייאה שנייה ודי / גלעד

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

דברים יקרים מגיעים באריזות קטנות

תזכורת קצרה מהטור הקודם: בעודנו ישנים, ניסו להשיג אותנו מהמחלקה, לילה דרמטי ביותר עבר על עופרי ועד הגיענו בבוקר למחלקה, כלל לא יידענו זאת.

אם כן, לילה סוער ודרמטי עד מאוד, על פי עדויות האחיות במשמרת הלילה ועל פי דיווחו של ד״ר גלובוס, אכן הטלפונים שלא נענו הגיעו מהמחלקה. שנית רצו לקרוא לנו להיפרד מעופרי הקטנטונת שלנו.

סיפורו של אותן לילה החל בסביבות השעה חצות, תוך דקות ספורות החלו לרדת מדדי הנשימה בצורה קיצונית וחייבו את הצוות להתערב על מנת לייצב את המצב, כאמור הוזעקה ד״ר שטראוס שהייתה הרופאה הבכירה הכוננית מביתה ( למזלנו הרב היא גרה קרוב לביה״ח ), ועם הגיעה למחלקה החלה ביחד עם האחיות בביצוע החייאה בשילוב אדרנלין ומנשם יד, ותוך כך שינוי הגדרות במכונת ההנשמה על מנת שתעבור בתדירות גבוהה ועל 100% חמצן.

גם ההחייאה לא עברה חלק ( עד כמה שניתן להגדירה כמשהו שיכול לעבור חלק ),  וככל הנראה תגובת הלוואי הנדירה לתרופת הפנטניל אכן התרחשה במלוא עוצמתה והתקשות בית החזה גרמה לירידה הדרסטית בתפקודי הריאות ( החולות בין כה וכה ) וכך שגם ההחייאה הייתה ממש ברגע האחרון וחייה של עופרי הקטנטונת, שבקושי החלה את חייה, ניצלו שנית.

ובאותם רגעים של מלחמה על חייה של עופרי, שלא היה ברור לא לרופאה ולא לאף אחת מהצוות האם הקטנטונת תשרוד את הקרב הארור שהתרגש עליה באותו לילה, הוחלט להתקשר אלינו, להורים על מנת שנוכל להיפרד מעופרי שהיא עדיין בין החיים , צמרמורת עוברת כעת בכל גופי בהיזכרי בפרטים האלו ובהעלותי אותם על הכתוב.

אותו בלון גז מוזר למראה שנתקלנו בו באותו הבוקר היה של גז מסוג אן.או. שניתן להוסיף לחמצן בהנשמה במקרים קיצונייים של קושי בנשימה, הבלון הובא באותו הלילה תוך כדי ההחייאה, אך למזלנו לא היה בו צורך בסופו של דבר.

בתוך תקופה לא ארוכה של שלושה שבועות בלבד, נקראנו פעמיים על מנת להיפרד מעופרי, עליה עברו שתי החייאות קשות ( שנכון לאותו הזמן לא יכולנו לדעת האם נגרם נזק בלתי הפיך או לא ואם כן, מהי חומרתו ), אכן הייתה זו תקופה קשה מנשוא עבורנו ועבור עופרי בדרך הארוכה לשרוד את הפגות הקיצונית.

נסתרות הן דרכי האל ככל הנראה, בפעם השנייה, בדרך נס, ניצלו חייה של הג׳ינג׳ית הקטנה שלנו, כמובן שלא רק על ניסים מדובר כאן, אין לדעת אם בכלל הייתי כותב שורות אלו לולא הצוות הנפלא של מחלקת טיפול נמרץ פגים בשיבא. מלאכים! כבר אמרתי.

בנקודה זו חשוב לי להזכיר את מצבה הרע של רפואת הפגים בישראל, מחסור בכוח אדם וציוד עולה כיום בחייהם של בין 30 ל- 40 פגים כל שנה. עמותת לה״ב – למען הפגים בישראל, עושה כל שעולה בידה על מנת לתקן עוול זה, אך לא די בכך. על ממשלת ישראל להתעורר ומהר, לפני שיהיה מאוחר מדי והמצב יגיע לכדי קטסטרופה.

להתראות בטור הבא.

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]