ניתוח קיסרי – טיפים וכל מה שאת צריכה לדעת

ניתוח קיסרי הוא חוויה לא הכי נעימה, אך יחד עם זאת אין מדובר בחוויה בלתי נסבלת. נשים רבות עוברות ניתוח קיסרי ממספר סיבות:

1. מצג עכוז – כאשר התינוק נמצא בבטן כשהוא על הישבן ולא עם הראש כלפי מטה, כאשר זה קורה בשבועות מתקדמים לרוב קובעים תאריך לניתוח בין שבוע 37-38 . בחלק מהמקרים קורה שהתינוק מתהפך חזרה למצג ראש ואז יכולה להתפתח לידה רגילה.

2. ניתוח אלקטיבי מבחירה – יש נשים שבוחרות בניתוח קיסרי מסיבות כאלה ואחרות, יש שמעדיפות שלא לעבור לידה רגילה .

3. סיבות רפואיות אחרות

4. ניתוח חירום- בשל מצוקה עוברית , לעיתים היולדת מובהלת גם במהלך הלידה במידה ונשקפת סכנה לחיי היולדת או העובר.

5. במקרים של עוברים קטנים – כאשר יש האטה או עצירה בגדילת העובר, ויש צורך לילד, במקרים רבים הרופאים מעדיפים לנתח את היולדת כדי שלא לגרום לסיכון מיותר לעובר בעת תהליך הלידה.

6. הריון תאומים או שלישיה – בחלק גדול מהמקרים הלידה מתקיימת בחדר ניתוח כאשר במידת הצורך עוברים לנתח על מנת לסכן כמה שפחות את העוברים והיולדת.

אני בעצמי בוגרת שני ניתוחים קיסרים. הראשון בעקבות מצב עכוז ו- IUGR כאשר הקטנצ’יק הפסיק לגדול ולהתפתח בשבוע 36, וניתוח קיסרי נוסף לתאומות עם רעלת שהתפרצה ויכולה לומר שלמרות הפנטזיות שהיו לי על לידה וגינלית או ויב”ק – וגינלי אחרי קיסרי, מה שחשוב זה שיש לי 3 ילדים בריאים שיצאו מבית היולדות הביתה וגם הבריאות שלי נשמרה.

 

במידה ובשל סיבה כלשהי את מוצאת את עצמך מועמדת לניתוח, קודם כל אל תלחצי.

כשאני הייתי מאושפזת לפני הניתוח (למעקב), כמה ימים לפני חברה שלי ילדה גם בקיסרי שהיה אמנם חירום , וחודש לפני כן עוד חברה ילדה בקיסרי חירום, כך שעזרו לי להתכונן נפשית לקראת מה אני הולכת .

אמנם ניתוח חירום הוא הרבה יותר לחוץ כי הוא נוחת עליך בהפתעה, והכל נעשה מהר מהר בשל חשש לחיי העובר, ואז גם לפעמים יש מקרים שבהם היולדת נותרת עם צלקת מעט גדולה יותר, אך לא תמיד. בד”כ הצלקת היא מאוד מאוד נמוכה, מתחת לקו הביקיני, וגם עם תחתון נמוך בד”כ לא רואים אותה.
שנה שנתיים אחרי הקיסרי הצלקת מתכווצת ונהיית קטנה יותר.

את הניתוח לא מרגישים , עושים אותו בד”כ עם הרדמה אפידורלית או ספינלית.
שתיהן מוזרקות ישירות לעמוד השדרה, לחלל הספינלי, קצת כואב ולא נעים, אבל תוך חצי דקה בערך את כבר לא מרגישה כלום , גם לא את הישבן והרגליים שלך.

 

מהלך הניתוח:

מתייחס לניתוח אלקטיבי מוזמן. בניתוח חירום התהליך מבוצע בהילוך מהיר ובלחץ בד”כ.

בבוקר הניתוח בד”כ ישימו לך וונפלון בווריד, וכשעתיים שלוש לפני יתנו לך עירוי של נוזלים . בד”כ האשפוז הוא מהלילה לפני (בניתוח אלקטיבי) ויש להיות בצום של 6-8  שעות לפני מועד הניתוח. בבוקר לקראת הניתוח יגלחו לך את שיער הערווה העליון, ואת הבטן, על מנת למנוע זיהום.

שעתיים שלוש לפני הניתוח בד”כ יתנו לך נרות גליצרין כדי לעשות חוקן, ממש לא נורא, שמים נר ותוך כמה דקות הכל מתנקה מהגוף.

כאשר מכניסים אותך לחדר הניתוח מושיבים אותך ועושים לך את זריקת האפידורל בגב. מומלץ לא לנשום ולהקשיב להוראות המרדים \ מרדימה. לא נעים לכמה שניות אבל די מהר חומר ההרדמה מתחיל להשפיע ואז את כבר לא מרגישה דבר.

לאחר הזריקה אומרים לך לשכב על שולחן הניתוחים ולשים את הרגליים על מעין רתמות,
כמו אצל רופא הנשים (עדיין לא ברור לי למה, הרי חותכים את הבטן, אבל את לא כל כך מעכלת באותם רגעים מה קורה איתך ומבצעת כפי שאומרים לך).

לאחר מכן משכיבים אותך על השולחן, ושמים לך וילון מעל החזה שמסתיר לך מה קורה מאחוריו, כך שאת לא רואה כלום, רק מרגישה מעין ליטופים על הבטן.

אני זוכרת שאחר כך לקחו לי את הידיים והצמידו אותן למיטה וקשרו אותן לצדדים, לא נורא כמו שזה נשמע, האדרנלין משתולל , חיברו אותי למוניטורים ללחץ דם ולעוד כל מיני . בשלב כלשהו הרגשתי שאין לי חמצן ושאני מתקשה לנשום, ביקשתי מסיכת חמצן (טיפ שקיבלתי מאמא שלי שגם עברה קיסרי) ואז היה לי יותר רגוע וקל לנשום.

לאחר מכן הרגשתי מדי פעם כמו מעין ליטופים של נוצות על הבטן, (מסתבר שאת הקטטר הכניסו כמה שניות אחרי האפידורל, פשוט לא שמתי לב ולא הרגשתי). ואז הכניסו את בעלי (שעבר הכנה לפני הניתוח- לשבת לידי ולא לזוז ולא להסתכל).

כשהוא בא לידי הכל היה יותר קל, רעדתי קצת בגלל ההרדמה והוא ליטף אותי והרגיע אותי, בכלל סיטואציה מלחיצה קצת כשאת לא מרגישה את הגוף שלך ורואה רק מסך ירוק ויודעת שתוך כמה דקות את הולכת לראות את העובר שגדל בתוכך בחודשים האחרונים ויודעת שאת הולכת אוטוטו להפוך לאמא וכל הגוף במצב של התרגשות גדולה.

תוך כמה דקות אמרו לי מזל טוב, את יולדת, הרגשתי מעין מתיחות בבטן, כאילו מישהו מושך לי משהו בבטן, ואז הראו לי יצור קטן מלא ג’יפה מעל הוילון. אחרי כמה שניות הוא גם בכה, פעיה קטנה וחמודה כזו, ניקו אותו, הבנתי שהוא בסדר, עטפו אותו ונתנו לי איזה דקה לראות אותו ולנשק אותו. ללא ספק הרגע הכי מאושר בחיי.

 

 

ועכשיו, לקצת עצות לקראת ניתוח קיסרי:

• לפני הניתוח– אם זה קיסרי אלקטיבי- מומלץ לנסות לישון בלילה לפני, זה קצת קשה מההתרגשות אבל תנסו לישון כמה שיותר, כי ביום הניתוח לא תמיד ינתחו אותך בשעה שקבעו, ברוב המקרים תאלצי לחכות כמה שעות בלחץ , ואחכ את גם ככה תשושה.

 

• וונפלון – ב1 בלילה העירו אותי לשים לי וונפלון- חיבור לעירוי, גם ככה הייתי במצב נפשי רגיש ולחוץ ורק זה היה לי חסר, וזה היה ביד בשביל העירוי שמקבלים שעה ללפני הניתוח , כלומר בבוקר..הלכתי לאחות אחרי 5 דקות ואמרתי לה שתוציא לי את זה כי זה מפריע לי לישון ולהתארגן כמו שצריך בבוקר. שמו לי בבוקר חדש אחרי מקלחת ואחרי שנרגעתי קצת.

 

• כדאי לנסות להיות כמה שיותר רגועים ולהתרכז במחשבה של עוד כמה שעות אני אמא. תמצית של רסקיו רמדי מאוד עוזרת להרגע, כמה טיפות מתחת ללשון כל שעתיים בערך.

 

• בזמן שמכינים אותך לניתוח, מציעה להסתכל על התקרה, לנשום עמוק ולחשוב מחשבות נעימות ככל האפשר.. זה ענין של 10 דקות עד שהניתוח מתחיל, ואם תתעסקי במה קורה לך בבטן ומה מורחים עליך סתם תכנסי ללחץ. תחשבי על זה שעוד כמה דקות תפגשי את האוצר שלך ותתרכזי רק בזה.
  זה זמן מעולה לניתוח מודרך, דמייני שאת בחוף הים , בספא, במקום שאת אוהבת. תתנתקי.

 

• לאחר הניתוח תבקשי פטידין, טשטוש, תסכימי לקבל כל דבר שיסכימו לתת לך, זה עוזר להרגע ונותן לגוף לפרוק את כל המתח, ומכניס אותך לסטלה וריחוף כיפי.. תהני מזה.. לוקח כמה דקות עד שחוזרת התחושה ומתחילים הכאבים החזקים.

 

• מומלץ לתדרך את הבעל להצמד לתינוק ולהנציח את רגעיו הראשונים בתינוקיה. כשאני הייתי בהתאוששות אחרי הניתוח בעלי רץ בין התינוקיה לחדר ההתאוששות עם המצלמה, הראה לי תמונות כל רגע של החמוד שלנו, וגרם לי להיות הכי מאושרת בעולם.. תדאגי שיגניבו לך את הסמארטפון להתאוששות ובן הזוג יוכל לשדר לך תמונות בלייב מהתינוקיה.

 

• לי מאוד עזרה כרית הנקה כדי להניק . הנקתי בתינוקיה כי הבן שלי היה קטן ולא יכלתי להוציא אותו לחדר, אם היה מתאפשר לי הייתי לוקחת ביות מלא. היה לי נוח להניק אותו בישיבה על כיסא עם תמיכה של כרית ההנקה. מאחר והייתי מאושפזת לפני הניתוח היתה לי איתי את כרית ההנקה שלי מהבית שגם עזרה לי מאוד במיטה בחדר כשישבתי.

 

• התפרים בבטן -הם ממש לא כואבים! כל האזור רדום עם תחושת נימלולים, את לא מרגישה אותו. מה שכואב זה ההתכווצויות הנוראיות של הרחם שיש לאחר הלידה. כמו כאבי מחזור איומים פי כמה מכאבי המחזור הכי נוראיים שאת מכירה. בשביל זה יש אופטלגין נוזלי. קחי כל 4 שעות,אל תשחקי אותה גיבורה, זה יעזור לך לעמוד על הרגליים ואין טעם שתסבלי לחינם.

 

• לגבי הנקה– לא הייתי צריכה כלום.. הוא נתפס יחסית טוב והצליח לינוק קצת אבל היה לו קשה להתפס כי הוא נולד קטנציק והפטמות שלי היו לו גדולות . אבל הצלחתי בכל זאת להניק כבר ישר אחרי הניתוח.יום למחרת התייעצתי עם יועצת הנקה שאישרה שהוא נתפס טוב ושהזרימות טובות . נתנה כמה טיפים. אגב, רק אחרי שבועיים ההנקה הלכה חלק יותר, כשהוא גדל קצת, בעיה ידועה עם תינוקות שנולדים קטנים (נולד במשקל 2 קילו). לא תמיד זה הולך חלק בהתחלה, אל תתיאשי, תמשיכי לנסות, תתייעצי עם האחיות בבית החולים, זה שילדת בקיסרי לא אומר שתהיה לזה השפעה על ההנקה.

 

• ביות – אם יש לך אפשרות- ויש מי שיהיה לצידך, עדיף לך לבחור באופציה של ביות. בד”כ מדובר בחדרים גדולים ומרווחים יותר, זה חוסך לך מאמץ מיותר של טיולים עד לתינוקיה וחזרה ואת יכולה להתחיל להתרגל לתינוק שלך . אצלי מאחר והוא נולד גבולי על פג, אז הוא היה ביחידת מעבר והייתי צריכה ללכת להניק אותו כל 3 שעות.

 

• שאיבת חלב – קצת כאב בשאיבות הראשונות אבל אחרי שמתרגלים לכאב הראשוני זה לא כואב. אני התחלתי לשאוב מהיום הרביעי , מהיום השני סחטתי את החלב, לוקח זמן עד שהוא ממש מתהווה ויוצא בקלות. אל תתייאשי, תמשיכי לשאוב ולהניק כדי להגביר את יצור החלב. אני קניתי משאבה 3 ימים אחרי הלידה כשראיתי שאני מפוצצת בחלב, חשוב להניק או לשאוב אחרת יש גודש וזה כואב!!!

 

• ירידה מהמיטה – נותנים לרדת מהמיטה אחרי 6 שעות מהניתוח, אני אחרי 5 שעות ביקשתי לקום, אמרו לי לחכות עוד שעה. בגלל שיובל היה ביחידת מעבר לא הוציאו אותו וכבר השתוקקתי לראות את הילד החמוד שנולד לי. אחרי 6 שעות בדיוק הזעקתי את האחות ואמרתי לה שאו שהיא עוזרת לי לקום או שאני קמה לבד בלי לשאול אף אחד. קצת כואב בהתחלה אבל הכי חשוב :ללכת ללכת ללכת!!!! כדאי תמיד להיעזר במישהו שיעזור לך , ולקום על הצד, האחיות יסבירו לך איך להסיט את המשקל לידיים ולא לבטן..  לא להתבייש לקרוא לאחות גם באמצע הלילה, בשביל זה היא שם!

 

• לקחת אופטלגין כל 4 שעות. בהחלט כאבים סבילים. בערב של היום של הניתוח כבר הלכתי אמנם לאט אבל יחסית בסדר.
• להמנע מלהרים דברים כבדים , להמנע מלהתכופף.. זה יכאב קצת בימים הראשונים אבל ככל שהזמן יעבור הכאב יחלוף. כדאי להעזר בסביבה לפחות בשבוע הראשון, אל תהיי גיבורה, תני לגוף לנוח.

 

• במידה ויש הפרשות מהצלקת – לטוס ולבדוק! במיוחד אם המקום חם וכואב . התפרים קצת כואבים ומציקים בבטן, אך האזור עצמו אמור להיות קשה וחסר תחושה.
• מומלץ לשים פדים של מגנזיום על גבי הצלקת, זה יכול לשפר את ההתאוששות ולהקל על הכאבים והנפיחות באזור.

 

• חשוב להתקלח פעם- פעמיים ביום ולשטוף היטב את הצלקת על מנת לשמור על האזור נקי.

 

• דימומים – יש בימים הראשונים דימומים חזקים, ברוב המקרים לאחר כמה ימים הם הופכים להפרשות ויש בד”כ פחות דימום מאשר לידה רגילה. מומלץ מאוד להשתמש בתחתוני רשת , הם תופסים את התחבושות של בית החולים ואת התחבושת בבטן בצורה נוחה.

 

• הוצאת התפרים – אחד הדברים הפחות כואבים בתהליך. בד”כ מוציאים אחרי 5 ימים.  במידה והצלקת מחלימה כמו שצריך זה לא אמור לכאוב בכלל . אני זוכרת שאצלי היו כאבים ממש חזקים בחצי מהצלקת, והאזור היה אדום ונפוח , כשהאחות הוציאה את התפרים בחצי הראשון של הצלקת ממש צעקתי ובכיתי עם כל סיכה שיצאה, בחצי השני של הצלקת לא הרגשתי כלום.. אמרתי לאחות שנורא נפוח וכואב לי, היא אמרה שאני סתם היסטרית. יומיים לאחר מכן הגעתי למיון נשים עם זיהום בצלקת שגרם לאשפוז של עוד 5 ימים, אנטיביוטיקה לווריד וניקוז נוזלים והפרשות מוגלתיות 3פעמים ביום. תאמינו לי שזה לא נעים- אבל אם האחות שהוציאה לי את התפרים היתה מתיחסת לתלונות שלי יש סיכוי שהיה נמנע ממני סבל של כמה ימים ופתיחה מחדש של הצלקת והתאחות מחדש בצורה קצת עקומה וטבעית. אבל גם את זה עברנו.

 

• על הצלקת מומלץ למרוח שמן לוונדר טבעי, זה עוזר להחלמה.

 

• תחתונים – מומלץ לקחת תחתוני חיתול לנשים של DEPEND  – יש להם גזרה שתופסת היטב את הבטן עם יכולת ספיגה מעולה. זה הרבה יותר נוח מהתחתוני רשת יחד עם התחבושות העבות שאת מקבלת בבית החולים. אחרי הלידה יש המון דימום בגלל ההתכווצויות של הרחם.

 

• הכי חשוב, למרות הכאבים, לא לשקוע לרחמים עצמיים ומסכנות.
  זכרי שתוך יומיים שלושה תהיה הקלה משמעותית. השתדלי להיות עם התינוק שלך שזקוק לך כמה שיותר, תחשבי שהוא היה ברחם שלך 9 חודשים ויצא לעולם הקר והמואר וזקוק לחום ולקול ולמגע ולריח שלך.. ממליצה לקום , להתארגן על עצמך, להסתרק ולהתאפר, זה ישפר לך את ההחלמה פלאים. בבוקר של היום השני כבר עברתי לבגדים שלי ועם החלוק נשארתי רק בלילה.
  גם הקרבה לתינוק תשחרר הורמונים בגוף שלך שיגרמו לך להרגיש טוב יותר.

 

אני יכולה לומר שיש לי בערך 10 חברות שילדו די סמוך אלי, כמעט אצל כולן היו לידות ארוכות, כואבות וקשות עם חתכים ותפרים ולחלקן ואקום.
לרובן היתה התאוששות של כמה שבועות עד שחזרו לפעילות רגילה. אצלי אחרי 3 שבועות למרות שהיה לי גם זיהום בחתך חזרתי לפעילות די מלאה והכי חשוב, האינסטלציה למטה לא נפגעה!!!
בלידה השניה בגלל רעלת ניתחו אותי שוב למרות שרציתי לידה רגילה אבל הייתי במצב לא טוב והעדיפו לא להסתכן.

בניתוח את שוכבת על מיטה, תוך 10 דקות פותחים, מוציאים תינוק וסוגרים ואחרי 20 דקות את בחוץ.בלידה רגילה קשה לדעת איך זה יסתיים לכן ניתוח קיסרי זה באמת לא סוף העולם.

שיהיה בהצלחה..