רגע לפני יומולדת שנה כפול..

אנחנו רגע לפני, 5 ימים לפני שמיה ונוגה יהיו בנות שנה.

אני לא מצליחה לקלוט כמה מהר השנה הזו חלפה. מצד אחד זה מרגיש שהיא חלפה כל כך מהר ומצד שני קרה בה כל כך הרבה ואני מסתכלת אחורה ולא מבינה איך ומתי זה קרה.

אני זוכרת שכשהן נולדו אמרתי לעצמי ” אני שמה את החיים שלי בהולד לשנה הקרובה ובטח לא יהיו לי חיים, אבל אח”כ יהיה יותר קל.

טפו טפו בורכתי בשתי ילדות מדהימות!

הן היו תינוקות כל כך נוחות , ישנו טוב מגיל חודשיים וחצי בלילה ויחסית ליובל שהוא אסטמתי, הן עוברות את השיניים בגבורה יחסית ללילות שהיו לנו איתו בלי שינה עם התקפי ברונכיט שלא נגמרים. הוא גם היה סובל נורא מכל שן שיצאה לו ואצלהן – כרגע הן מוציאות 4 שיניים עליונות ביחד לכל אחת, וטפו טפו חוץ מזה שהן מתעוררות לפעמים פעם בלילה, לוקחות בקבוק (כי זה מה שמרגיע אותן) וחוזרות לישון, מרוב שהן מתוקות אני ממש לא מתרגשת כשמדי פעם הן קמות בלילה. מותר להן..

הייתי בטוחה שאני לא אצליח לעבוד עם תאומות ולא היה לי ברור איך אני חוזרת לענינים כעצמאית, אבל אמא שלי עזרה לי די הרבה בשנה הזו והיתה איתן עד גיל 9 חודשים ואז עברנו למשפחתון. עם כל זה שלגדל שני תינוקות ביחד נראה קשה, יש לצד זה גם הרבה רגעים קסומים שרק הורים לתאומים זוכים להם.

כמובן שיש את הרגעים הפחות נחמדים במיוחד כשאחת מהן חולה, אז בד”כ אחרי יומיים שלושה גם השניה מתחילה ומחלה אורכת פה בממוצע שבוע וחצי ואז צריך לוודא שהן אכן מרגישות טוב, ולפעמים גם יובל נדבק או מדביק אותן. לא פשוט. במיוחד כשיש לך עסק לנהל שגם כשאת עובדת במשרה מלאה יש דברים שאת לא מספיקה, אבל איכשהו בעזרת ריטלין והפרעת קשב שלי שמאפשרת לי לעסוק במספר דברים שונים במקביל, אני מצליחה.

 

 

אבל לגדל תאומים זו חויה.

האינטראקציה ביניהן, הן הרבה יותר עצמאיות מיובל, הן יודעות להעסיק את עצמן ופחות משעמם להן מאשר ילד אחד. גם כששמים אותן במסגרת או עם בייביסיטר, יש להן אחת את השניה והן ממש מתקשרות ופתאום נכנסות לאמוק של נשיקות ומנשקות אחת את השניה נשיקות רטובות ומלאות ברוק או שעכשיו הן בהתלהבות של האף והפה – מיה קוראת לאף : אפא ולפה פפ  והן מנסות לדחוף אצבעות אחת לשניה לפה ולאף ולפעמים גם לעיניים או שאתמול הלבשתי להן סוודרים עם כפתורים, אז נוגה ממש טיפסה על מיה בנסיון למשוך לה את אחד הכפתורים כי זה נראה לה מגניב..

ומבחינת צעצועים, זה לא משנה כמה צעצועים יהיו בסביבה, ולא יודעת אם זה קשור לאופי שלהן שהן לא פראייריות או שככה זה אצל כל התאומים ,אבל ברגע שאחת מהן משחקת עם משהו, השניה חייבת גם לבוא ולקחת לה או לחטוף. יש להן שתי בימבות שונות חדשות וגם בימבה ישנה של יובל, וברגע שאחת מהן על אחת הבימבות, השניה חייבת לנסות להוריד אותה.

זה די משעשע לראות את זה.

אחד החששות שלי מגידול של תאומים, היה הקטע של האוכל.

מיובל יש לי ממש טראומה כי הילד עושה טובה שהוא אוכל משהו ופשוט לא אוהב לאכול.

אני זוכרת שכבר מגיל חצי שנה כשהוא התחיל מוצקים הוא אף פעם לא היה אכלן וכל ארוחה איתו היתה כרוכה בסאגה מתישה של שירים ומשחקים כדי שיאכל.

והבנות? מספיק שמישהו נכנס למטבח ושתיהן כבר באות בזחילה מהירה וצועקות מאממ  מאממ ורצות לכיסא אוכל שלהן ודופקות עליו כאילו לרמוז שהן רוצות לאכול , גם אם הן אכלו לפני שניה וחצי. טפו טפו הילדות עם תיאבון בריא והן אוכלות יפה ועם תיאבון וגדלות ומתפתחות ממש יפה לגילן.

איכשהו צלחנו בקושי את השנה מבחינת הזוגיות עם כמה משברים..

כן, כאלה של מריבות וחוסר הבנה כי להפוך מזוג + ילד לזוג + 3 ילדים ברגע, זה לא פשוט. זה חתיכת שינוי וכשיש איתי בבית אדם שלא מגיב הכי טוב לשינויים, זה יוצר אי אלו חיכוכים.

הכל נהיה עמוס יותר, הבקרים פה זה מרתון לארגן את הילדים ואם לא לקחתי ריטלין לפני שהתחלנו בהתארגנות זה יכול לקחת לי שעה במיוחד כשיובל מסיח את דעתי כל רגע ובערבים מקלחות זה ממש פרוייקט במיוחד עכשיו כשנהיה קר וצריך לחמם לבנות את חדר האמבטיה לפני שמקלחים אותן. ניסינו לתקופה לקלח אותן באמבטיה שלנו ולפעמים אנחנו עושים את זה ביחד עם יובל, אבל המופרעות הקטנות נעמדות בכיסא של האמבטיה ומשתוללות בצורה מסוכנת ולנו זה הורס את הגב להתכופף אליהן וצריך להיות בכוננות כי הן אוהבות לקום ולהשתולל ולהשפריץ מים אז זו משימה לא פשוטה ועדיף לקלח אותן אחת אחת. יש לנו את האמבטיה רכה המתקפלת של פנג שהיא פשוט מעולה! למרות שהן בנות שנה זה הרבה יותר נוח מלקלח אותן באמבטיה. זה לא הורס לנו את הגב ובגלל שהאמבטיה רכה אנחנו מושיבים אותן בתוכה ומקלחים אותן בזריזות כשאנחנו עומדים ולא הולך לנו הגב.

אבל עדיין זה פרוייקט יחד עם ארוחת ערב ומקלחות ולהשכיב את שלושתם וכשהם בהיפר של לפני השינה יש פה הרבה רעש כשכל מה שבא לי לעשות לפעמים זה ללחוץ על MUTE שיהיה פה קצת שקט ואוכל לנוח. אבל לא ממש נחים פה כי אח”כ אני יושבת לעבוד..

משתדלת שלא כל ערב אבל העסק שלי בגדילה מטורפת ולאחרונה מאז ששכרתי משרד אני כמעט ולא עובדת בלילות כי חשוב לי להיות עם הילדים נטו אחה”צ ובערב אני מנסה לפנות קצת זמן לעצמי.

אז הנה עכשיו חלפה כמעט שנה, היום לפני שנה אושפזתי שוב בפעם החמישית עם חשש לרעלת בהייריסק בתה”ש עם ההחלטה שאני לא משתחררת בלי ללדת כי כבר נהיה לי קשה ומעיק מדי. היו לי בצקות נוראיות בכל הגוף, הירכיים שלי הכפילו את עצמן והגעתי למשקל של 100 קילו! זה היה הזוי לגמרי.

תודה לאל ששבועיים וחצי אחרי כן הורדתי 30 קילו בזכות ההנקה וזה שבקושי אכלתי בהריון ובמיוחד בסוף. הבנות אכלו לי את כל המצבורים..

אז היום, שנה אחרי, אפשר לומר שזה לא כל כך נורא, יש רגעים ולאחרונה הם די מתרבים שלמרות הרעש, יש פה קולות של צחוק ושמחה ואושר וכששלושתם משחקים יחד זה נפלא לראות את זה ואני נהנית מהם

עוד לא התחלתי לחשוב על היומולדת לבנות אבל צריך לארגן להן איזו מסיבה, בכל זאת יומולדת שנה.

צריך להרים להן איזו הפקה בקטנה פה בבית. בסוף השבוע הקרוב יש לי אירוע שאני מפיקה, כנס להריון ולידה, אז שבוע אחרי זה נתפנה לעשות להן בלגן בבית 🙂