רגע אחד של הפוגה..

9:45 בערב, יום שבת, הילדים ישנים, הבעל בסלון, עוד מעט יתחיל סרט. סיימתי סוף סוף לטפל בכמה דברים דחופים (וברור שיש עוד הרבה אבל די) ועכשיו סוף סוף אחרי שבוע וחצי אני יושבת לכתוב פוסט בבלוג. ממש עלוב מצידי.

היה שבוע וחצי הזוי ומטורף.

עם המלחמה הלא קשורה הזו שהתחילה, הפכה לכולנו את הנפש והחיים וככה היא גם הסתיימה. כשהיא בעצם לא באמת הסתיימה. “הפסקת אש” הם קוראים לזה. ואני אומרת שתוך חודש בטח שוב יזרקו רקטות לדרום. רק שפתאום נתנו להם לגיטימציה לזרוק טילים גם על גוש דן. בסך הכל ראשון ותל אביב, העיקר שהשרון לא נפגע וגם הצפון. יש לממשלה שלנו בעיה בהצבת גבולות. לעצמה וגם לאויבים שלנו.

אני זוכרת שישבתי ולא האמנתי איך ביבי וחבר מרעיו מודיעים על הפסקת אש כשרק יום קודם לכן טיל נורה על ראשון לציון. על הבניין של דודה שלי והחריב לה את הבית. אמא שלי גרה באותו הרחוב כמה בניינים משם. בנס לא היו הרוגים או נפגעים. אבל הבית הלך. ואמא שלי באותו היום באה לישון פה עם אחותי ועוד 2 כלבים כי הן חששו להשאר שמה החבר’ה ברצועה לא יתלהבו שיש להם פגיעה חמה ויכוונו שוב לאותו מקום. ואז , מודיעים על הפסקת אש. ביום שהיה כל כך קשה ולא נתפס לפחות עבורי ועבור המשפחה שלי ובצהריים הפיגוע בתל אביב. כאילו סליחה, מה קורה פה?

חייבים להעיף את ביבי על טיל. בגלל זה אני הולכת להצביע ליאיר לפיד.

אבל זה לא הולך להיות פוסט פוליטי.

הייתי הפוכה לגמרי כל השבוע עם זה שהבנות היו חלק נכבד מהזמן בבית כי חששתי לשלוח אותן למקרה שתהיה אזעקה. מצאתי את עצמי עם התקפי חרדה בחלק מהאזעקות שזה לגיטימי לחלוטין עם הנטיה שלי לדיכאון אבל גם על זה התגברתי.

עכשיו מנסה לחזור לשגרה.

מיה ונוגה כבר בנות 10 חודשים. ממשיכות להיות מתוקות בצורה הורסת, ממשיכות להתפתח והן ממש מתקשרות עם אוצר מילים עשיר ביותר והן מסבירות מה שהן רוצות וצריכות. מיה נהייתה טרוריסטית וכל היום רק רודפת אחרי נוגה ומכסחת אותה ואסור להוריד מהן את העיניים לשניה.

הן נורא פעילות וסקרניות והדבר היחיד שמושיב אותן ל-5 דקות זה הדיסק של השפן הקטן שהן עפות עליו. לפחות משהו עוזר..

 

אתמול התקיים בארצות הברית חג ההודיה ואחריו בא הבלאק פריידיי. שזה רק הסייל הכי שווה בשנה עם עשרות אחוזי הנחה למה שלא תרצו בחנויות, אין סטור ואונליין. אז עשיתי קצת שופינג בלילה..

 

בקיצור, עוד שבוע חדש מתחיל, בשאיפה שיהיה שפוי ורגוע יותר.

אני עדיין כאן.

שבוע טוב

חלי.