צעדת העגלות ומחאת ההורים – איפה הקשר שלי לעניין?

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

נעים מאוד לכל מי שעדיין לא מכיר.

שמי חלי גורסוי, בת 30, אשתו של, אמא ליובל בן ה-4 ובהריון עם תאומים. מתגוררת בראשון לציון .

אני מנהלת את הבלוג הזה- 2bmommy מזה 4.5 שנים, לפני שנתיים וחצי יצאתי לעצמאות, ומאז טוב לי ואני מאושרת ומגשימה את הפוטנציאל שלי.

אני לוקחת חלק פעיל ככל האפשר במאבק הצודק הזה של העגלות יחד עם עוד כמה אמהות שאכפת להן , מאוד.

קוראים לנו “מפונקות” , “צבועות”, “תל אביביות שלא מסתפקות במה שיש להן” ועוד דברים נחמדים ששמעתי כולל זה שיש גופים ציבוריים שמשלמים לנו עבור השתתפותנו במאבק הזה ואף גופים פוליטיים שרוצים שנעזור להפוך את המדינה.

במקום להאמין לשטויות, אני רוצה לומר לכם שהכל בולשיט ולעשות קצת סדר בדברים לפני שממהרים לקפוץ למסקנות.

.

אז איך הכל התחיל?

לפני 3 שבועות וחצי ליאת ורדי בר, חברה טובה, אשת אסטרטגיה ובלוגרית, אשה מדהימה שאני אוהבת ומעריכה וכך גם כל מי שמכיר אותה מקרוב, דיברה איתי בעקבות כתבה שפורסמה בדה מרקר ומשפט אחד שכתבה מנכ”לית ד”ר בייבי – “לאמא לילד ראשון אפשר למכור הכל!”

מה שעצבן אותנו במשפט הזה לא היה העובדה שהיא התבטאה בזלזול כלפי הלקוחות והלקוחות הפוטנציאלים של הרשת, אלא העובדה שהיא צודקת.

צריך לעשות פה חינוך שוק. להעלות למודעות ההורים שגם אם אנחנו לא קונים לילד שלנו את הכי יקר, אנחנו עדיין בסדר. ומפה קם הרעיון של להקים קבוצה בפייסבוק.

ליאת הקימה את הקבוצה – צרחת האמהות הצרכניות . יומיים לאחר מכן היא היתה באחת ההפגנות, ביקשו ממנה בעקבות הקמת הקבוצה לכתוב פוסט בYNET ומאז – היסטוריה.

באותו היום הקבוצה כבר מנתה כאלפיים חברים, המספרים המשיכו לעלות בצורה מטורפת (ועדיין ממשיכים, כבר כ-10,000 חברים) .

יום למחרת ליאת ביקשה ממני לעזור לה בניהול הקבוצה כי בכל זאת יש לנו חיים ועבודה שממשיכים, ומאחר ואני עובדת בבית וגם ככה מרבית הזמן על המחשב, הסכמתי בשמחה.

לאט לאט החחילו לחבור אלינו כמה אמהות נוספות שהבינו שיש פה פוטנציאל לעשות שינוי והעלו את הרעיון של צעדת העגלות.

אמנם אנחנו אמהות, רובנו עובדות בטירוף, יש לנו ילדים קטנים וקשה לנו לשבת באוהלים ולעבור לחיות שם, אז אם נוכל לתרום באמצעות ההפגנה, נעשה זאת.

ההיענות- היתה מדהימה!

השמועה פשטה, תוך 5 ימים הצלחנו לארגן צעדות ענק בכל רחבי הארץ עם אלפי משתתפים בת”א , חיפה, ראשון, אזור השרון ועוד ערים נוספות. אנשים הצטרפו בהמוניהם.

הבנו שמסתבר שאנחנו לא היחידות שמרגישות שאי אפשר להמשיך לחיות ככה. ההורים זעקו, הכינו שלטים, וכשאתה הולך בתוך הצעדות האלה אתה פתאום מבין כמה כוח יש לנו וכמה שאנחנו לא לבד ולאנשים כן אכפת!

אכפת לנו.

בגלל זה אנחנו כאן.

אני וליאת וכל יתר מנהיגות המאבק משקיעות ימים ולילות בניהול המחאות , בניהול הפייסבוקים, זה זולל מאיתנו אנרגיות מטורפות ויש המון עשיה מאחורי הקלעים – מיילים, טלפונים, פניות מהתקשורת, והכל מתנהל במקביל לחיים ולעבודה שלנו. כי אם אנחנו לא נעשה, אף אחד לא יעשה.

והכי מקומם אותי שאני שומעת דיבורים שהמאבק הזה “ממומן” ושאנחנו מקבלות כסף. איפה??? תראו לי אם יש כסף שנכנס לי למינוס בבנק ופספסתי אותו!

ותאמינו לי שלא משעמם לנו. במיוחד לא לי.

אני בחודש שלישי עם הריון תאומים עם כל התופעות ה”כיפיות” של בחילות, עייפות פיזית ונפשית , עם בעיות קרישיות, עם הורמונים , עם שלית פתח שגורמת לדימומים ואני עובדת בשלושת החודשים האחרונים בחצי משרה כי אני פשוט נורא עייפה. הגוף עייף. והדבר האחרון שחסר לי בחיים זה לארגן צעדות מחאה ולקחת חלק פעיל במאבק הזה.

ובכל זאת יצאתי אתמול לצעוד. לתת את התרומה הקטנה שלי.

מי שמכיר אותי יודע שאני פסיכית שמתאבדת כשיש לי מטרה מול העיניים.

ולמה אני עושה את זה? כי אכפת לי.

כי אני יודעת שבתוך חצי שנה יוולדו לי תאומים, שאני אצטרך תוך כמה חודשים לחזור לעבוד במשרה מלאה. שאני אצטרך לקחת מטפלת בחצי משרה כי מסגרות החינוך בגילאים של פחות משנה לדעתי לא מספיק טובות, גם כשהן פרטיות. שלא לדבר על זה שלהכניס שני תינוקות לתינוקיה יעלה לי כמו להחזיק מטפלת, אז בלית ברירה נעשה את זה. ובנוסף לכך , יש לי עוד ילד שגן עיריה עבורו עולה 1700 ש”ח לחודש.

בחישוב פשוט, אני הולכת להוציא כ-6000 ש”ח לחודש במקרה הטוב למסגרות ל3 ילדים כדי שאוכל להמשיך לעבוד.

אני שואלת אתכם אם זה נשמע לכם ריאלי?

אז אם תשאלו אותי למה אני נותנת את הנשמה שלי למאבק הזה אני אענה שלי הולך לכאוב מאוד בכיס כל המצב הדפוק הזה שיש לנו בארץ .

זה רק לפתוח את החודש עם 6000 ש”ח שלא לדבר על אוכל, טיטולים ומוצרי צריכה. ציוד נשתמש במה שכבר יש או נשאיל מחברים. חבל על הכסף. ועדיין לגדל היום ילד במדינה שלנו זה עסק יקר. מאוד.

ואתם מתפלאים למה אנחנו מוחים ויוצאים לרחובות?

אנחנו עובדים קשה, קורעים את התחת בשביל שבסוף החודש יאכלו לנו חצי מהמשכורת עם מיסים.

אנחנו לא מפונקים. לא לקחנו שקל מההורים מאז שהתחתנו, גרנו אצל אמא שלי במשך חצי שנה בשביל שנצליח לחסוך משהו כי להחזיק דירה עם ילד זה נורא קשה. אז חסכנו וקנינו בית אחרי שנה אחרי שהתחייבנו למשכנתא גבוהה.

אבסורד, אבל זו היתה הדרך השפויה היחידה אחרי שנים שבזבזנו על שכירות. כי הקשבנו לכל אלו שאמרו לנו “חכו, המחירים ירדו” . ב5 שנים שחלפו מאז שהתחתנו ועד שקנינו דירה, המחירים קפצו ב50% בראשון לציון.

אז תגידו לי – תגורו בפריפריה, תתרחקו מהמרכז, מה יש?

אז אני לא אעבור לפריפריה.

יש לי הרבה חברים שעשו את זה, וראו שזה לא כזה משתלם. אז נכון , הדשא ירוק יותר וגדול יותר ואפילו זול יותר, אבל בד”כ זה אומר שצריך להתרחק מההורים והחברים, לבזבז המון כסף על דלק כי הכל רחוק וכי בכל זאת יש הורים שרוצים לראות. ובגלל שאין יותר מדי תחרות בסופרים אז הכל יקר. בסופו של דבר זה די מתקזז ואם אין לך מקום עבודה, מאוד קשה למצוא עבודה כי יש ביקוש גבוה והיצע נמוך ולכן גם השכר יותר נמוך יחסית למרכז כך שזה לא הכי משתלם.

וכשאני עושה את החישוב של כל הפעמים שאמא שלי שגרה לידי היתה עם הילד כשהיה חולה, או כשהיא הוציאה אותו מהגן כשנתקעתי בפגישות או סתם עכשיו כשאני עם בעיות בהריון וצריכה עזרה, זה חוסך לי המון כסף שהייתי מוציאה על מטפלת. אני מאמינה שהילד שלי צריך לגדול עם הסבתות שלו קרובות. אז אני גרה באזור קצת יותר יקר. ועדיין קנינו במחיר סביר.

אני לא צריכה להתנצל על זה.

ומותר לי להרויח, ומותר לי לחיות בכבוד ומותר לי לרצות שבסוף החודש ישאר לנו כסף למותרות. זו לא מילה גסה@!

אבל כשחצי מהמשכורת שלי ושל בעלי הולכת על מיסים, אז זו קצת בעיה. אנחנו מתקשים לסגור את החודש.

וזו הסיבה שאני פה.

נותנת את כל כולי, כי כל שקל שיורידו לנו, ואם נצליח להשיג הוזלה של 1000-1500 ש”ח במחירי הגנים לילדים ולהשיג סבסוד של המדינה מגיל חצי שנה, זה הישג עצום מבחינתי ומבחינת הורים אחרים.

זה יתן לנו אויר לנשימה בשנים הקרובות.

אילו הייתי שכירה, כנראה שכמו עוד הרבה אמהות לתאומים הייתי עוזבת את העבודה, מגדלת אותם למשך שנתיים בבית כי זה הכי משתלם ואז חוזרת לשוק העבודה. אבל אין לי אפשרות כזו.

לא תכננתי שיהיו לי תאומים, זה פשוט קרה. הם יצאו זהים, אם לא היו זהים, בהחלט הייתי חושבת על דילול, אבל במצב שכזה זה לא אפשרי. ואין לי לב להפיל 2 תינוקות בריאים.

חברים רבים שלי מסתפקים בילד אחד בלבד.

כי הם לא יכולים להרשות לעצמם יותר.

גם אנחנו חיכינו עם הילד השני עד שנתייצב קצת כלכלית אבל לא תכננו שניים ביחד. עם אחד היינו מסתדרים בקלות. אבל שניים? הכל כפול.

ויש לי גם חברים שלא חשבו על זה יותר מדי והביאו עוד ילד נוסף ועכשיו הם מתקשים מאוד לסגור את החודש וחיים בצמצום ובלחץ. אנשים שמרויחים קצת מעל הממוצע בשוק אבל זה הפך למשימה בלתי אפשרית לחיות בצורה נורמלית.

יש לי עסק שבניתי בעמל רב בשתי ידי בשנים האחרונות, השקעתי בו את נשמתי, ואני לא הולכת לוותר על זה.

וכל אלו שטוענים שיש לי אינטרס עסקי  – תאמינו לי שהבלוג שלי נהנה מטראפיק גדול במיוחד, שאילו הייתי במאבק הזה כדי לקדם את עצמי, לא הייתי שם.

במיוחד כשיש לי לא מעט מפרסמים מסחריים שהם הפרנסה העיקרית שלי. אני יודעת שאני לוקחת פה סיכון ושאני עלולה כתוצאה מהמאבק הזה לאבד לקוחות עתידיים, אבל המאבק הזה חשוב וצודק.

אני יודעת מי אני ומה האמת שלי.

יכולים להגיד עלי מה שרוצים.

וכל הספקנים שיושבים בצד ומבקרים אותי ואת ליאת – תעשו טובה, שמרו את הציניות שלכם למקומות אחרים, ותתעלו את האנרגיות האלה כדי לעזור לקדם ולתמוך בקידום המטרות של כולנו.

כפי שכתבתי, לא משעמם לנו. יש לנו מה לעשות בזמן הפנוי שאין לנו ועדיין , אנחנו מעדיפות להשקיע חלק נכבד מהיום בניהול המחאה הזו כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר.

כדי שבעוד שנה נוכל להסתכל אחורה ולהגיד – הנה, שינינו. עשינו.

כדי שבעוד שנה ישארו לרבים מאיתנו עוד 2000-3000 ש”ח פנויים בסוף החודש כדי שנוכל אולי אפילו להצליח לחסוך לעתיד.

לא עוזר שאתם יושבים בצד, קוראים לעברנו קריאות גנאי, היום זה אנחנו , מחר זה העתיד של הילדים שלנו.

וכל אנשי הפוליטיקה שאומרים שאנחנו לא ריאלים ומרויחים פי 10 מאיתנו- כפי שאמרה הדס ויסמן חברתי במאמר הזה – אתם לא תגידו לנו מה ריאלי ומה לא. הרבה דברים במדינה שלנו הם פשוט לא הגיוניים ולא פרופורציונלים לכלום!

בשורה תחתונה העשירים נשארים עשירים והעניים עניים ומעמד הביניים לאט לאט הולך ודועך תחת עול המיסים.

 

אז אם יש לכם שאלות, או ששמעתם “שמועות” לגבי, אשמח אם תפנו אלי להבהרות.

תפסיקו להאמין לכל הספינים התקשורתיים ולכל מה שמאכילים אתכם עם כפית כל משרדי יחסי הציבור של הממשלה ותתחילו לבדוק עובדות כמו שצריך.

המייל שלי הוא : [email protected]

שלכם,

חלי גורסוי

2BMOMMY

 [/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]