פונץ’ / אמא נגה

פונץ׳ היא הכלבה שלנו                                                                                      24/6/13

אבי ואני אימצנו אותה אחרי שלושה חודשים של מגורים משותפים.

קצת לפני יום הולדתי ה-24 אבי הפתיע אותי ולקח אותי לכלביה של ״תנו לחיות לחיות״ ושם הייתי צריכה לבחור מבין כל הגורים כלב אחד, יחיד ומיוחד.

ההתלבטות היתה קשה כי כולם היו כל-כך מתוקים וכמעט שבחרתי כלב אחר אבל אז סובבתי את הראש לרגע כי קלטתי בזוית עיני כלבה שובבה ומיוחדת שרצה במעגלים בחצר ובשניה היא נכנסה לי ולאבי ללב, היום היא איתנו כבר עוד מעט ארבע שנים! וואו…

היא עברה איתנו שלושה מעברי דירה שאחד מהם היה בין שתי ערים.

היא חוותה איתנו שינויים בסגנון החיים מזוג סטלן בדירה אפופה עשן לזוג עם הרגליים על הקרקע, מבויתים, מלומדים ובעלי נכס.

היא עברה איתנו רגעי משבר, מריבות, פרידות, השלמות והיתה השושבינה בחתונה.

בשנה שעברה בזמן שהמתנו לתוצאות הטיפול כדי לדעת אם הרינו או לא, פונצ׳י נכנסה למיטתנו בלילה נשכבה לצידי והחלה ללקק לי את הטבור, היא העירה אותי משינה בליקוקים בבטן, בעצם היא היתה הודעת הפסים שלי.

כל ההריון היא ליוותה אותי וחיכתה איתי לזיו, היא היתה מניחה את ראשה על בטני ומרגישה את הבעיטות שלו.  זיו היה הריון חורף אז כשהיה קריר פונצ׳י היתה נצמדת אלי ועוטפת אותי ואותו באהבה… זה היה כיף, היינו מתחממים ביחד!

בסוף, אחד הרגעים הכי קשים בבית החולים היה איך נתמודד עם החזרה הביתה בידיים ריקות ובבטן ללא זיו כשפונץ׳ שם מחכה ומצפה?

התוכנית היתה שאבי יביא לה בגד שזיו ילבש בבית חולים ושתריח אותו ואז כשניכנס הביתה נוציא אותה החוצה שתכיר אותו ותרחרח ואז ניכנס כולנו יחדיו כמשפחה גדולה.

לבי נחמץ, נכשלנו.

ובעצם למה אני רושמת את הפוסט הזה?

השעה עכשיו 00:49, קצת לפני שינה ואני בדרכי למיטה, מגניבה מבט לחדרו של זיו (המכונה כיום ״החדר הקטן״) ושם אני רואה את פונצ׳ה שלי, לבדה בחדר שרועה על הרצפה והדמיון לוקח אותי למרחקים…

מה היה אילו?

לילה טוב זיו שלי,

פונצ׳י שומרת לך על החדר וכך גם את הפינה החמה שבליבה.

שומרת את החדר לאחיך/אחותך שיחליטו להגיע ולמלא את רחמי ואת ביתנו באושר מחודש

פונצ׳י פה מחכה ומצפה ולא מתייאשת לעולם…

חלומות של זיו ופז לכולם!