עכשיו זה רשמי – אנחנו בהריון !

לאלו מכם שעקבו אחרי בחודש האחרון או בעצם בחודשיים וחצי האחרונים מאז שהחלטנו לשקול ילד נוסף, אז הנה, הסאגה הגיע לסיומה!

מאחר ואני טיפוס קצת היפראקטיבי בד”כ וחסר מנוחה, קשה לי לפעמים לחכות בסבלנות ולתת לדברים לקרות מעצמם.

זה התחיל לפני שבוע וקצת כשהייתי בטוחה שאני נמצאת 12 ימים אחרי הביוץ. עשיתי בדיקה ביתית. היה צל של פס, דמיינתי שהוא פס . בעלי איים באשפוז.

בדיקת דם הוכיחה שאני טוענת לאי שפיות קלה ושאין כלום.

התבאסתי. חשבתי שאולי בכל זאת אני אקבל את המתנה שהכי רציתי ליומולדת 29 – הריון , כי הבטחתי לעצמי שעד גיל 30 יהיו לי שני ילדים וזה נראה לי הכי סבבה שיש להקלט להריון עכשיו, לעבור את החודשים הקשים בחורף וללדת בתחילת הקיץ. אין יותר אידיאלי מזה אחרי ההריון הזוועתי הקודם שעברתי וילדתי בחורף שזה הכי באסה שיש.

לאחר מכן סבלתי מאיזה יומיים קשים ביותר של בחילות, דקירות בשחלות, עייפות היסטרית בשבוע האחרון (אם תהיתם מדוע לא עדכנתי פה יותר מדי לאחרונה זו הסיבה) , רגישות לריחות (באחד הימים כשבעלי יצא מהמקלחת הריח של הסבון שבו גם אני משתמשת עשה לי בחילה ורצון להקיא) ובערך כל דבר שני עושה לי רצון להקיא בימים האחרונים..

האמת שדי ציפיתי למחזור למרות ששמתי לב שכנראה שהביוץ שלי הגיע כמה ימים אחרי מתי שחשבתי, בדיוק ביום ההולדת שלי.

בימים האחרונים עקבתי בדריכות אחרי חום השחר, הייתי מאוד סקפטית ואחרי בדיקת הדם השלילית לפני שבוע די איבדתי תקוה.

אתמול בבוקר ראיתי שהחום גבוה, בשישי ושבת חטפתי סחרחורות קשות, עשיתי אחד ועוד אחד יחד עם עוד כמה דברים ונהיה לי די ברור שאני לא הוזה ושמשהו עובר על הגוף שלי.

כאמור, עשיתי בדיקה, פס חלשלוש אבל ברור.

 

היום בבוקר עשיתי בדיקה נוספת, תוך 2 דקות 2 פסים ברורים!! אחד מהם אמנם חלש יותר אבל הוא לגמרי פס ולגמרי שם!

עשיתי בדיקת דם שנתנה בצהריים תוצאה של בטא 15.

מבחינתי זה הריון. משם גם ההריון של יובל התחיל , מהבטא 15 הקטנה הזו שגורמת לנשים רבות להכנס לחרדה. האמת , גם הרופא שלי שיזכה מחר לביקור בטח יהיה די פסימי כמו בפעם הקודמת.

מה לעשות? יש נשים נורמליות שמחכות ליומיים שלושה אחרי האיחור, ויש נשים פחות נורמליות שעושות בדיקת דם כבר ביום שבו צריכים לקבל .

אז זהו. אני בהריון, ויש אפילו הוכחה מצולמת.

קיבלתי את המתנה שרציתי ליומולדת.

 

האמת, את שני הפוסטים הקודמים כתבתי כבר אתמול. זה בער לי בבטן, דגדג לי באצבעות, וזה לא משהו שיכלתי להחזיק בפנים אבל העדפתי לפרסם אותם רק אחרי שאדע בוודאות שאני בהריון.

היום חברה טובה אמרה לי שלא לספר וגם אמא שלי שכבר אתמול אמרה לי שיש לה תחושה חיובית אמרה לי לשמור לעצמי.

ואני תוהה עם עצמי למה?

כבר עכשיו יש לי בטן נפוחה. אני לא מהבחורות הדקיקות האלה שיש להן בטן שטוחה ורק בשבוע 16-20 אנשים מתחילים לנחש שהן בהריון.

תמיד היתה לי כרסונת קטנה שבתחילת ההריון הקודם נדחפה למעלה בגלל שהרחם תפח ומיד הבטן יצאה החוצה ולא ממש השאירה מקום לספק.מי שראה אותי בשבוע 7 בהריון הקודם היה בטוח שאני בחודש רביעי בהריון עם תאומים.

די ברור לי שבתוך שבוע גג שבועיים אני עם בטן הריונית נפוחה ואפילו היום בעלי צחק עלי אחרי ארוחת הערב שזה מצחיק איך נהייתה לי בטן בשניה וחצי שאני בהריון . (עד לפני שבועיים היא היתה די שטוחה).

אז במקום שאנשים יתלחששו , אני אספר, או שאולי בעצם זה יהיה די ברור.

כבר שבוע שאני רואה מבטים של אנשים לעבר הבטן שלי, אבל לי לא היה ברור בכלל מה קורה איתי עד היום..

אני קצת מתקשה להבין את המניעים של אנשים של לא לספר על ההריון ובכלל נגנבת מהחברות שלי שחושבות שעד שבוע 15 אף אחד לא מנחש שהן בהריון. יש כאלה שרואים עליהן ויש כאלה שלא, וזה הכי מעפן כשרואים שאת בהריון ואת מנסה “כאילו” להסתיר.

אז יש את הגישה של האמונות הטפלות – עין הרע וכד’, לא מאמינה בזה. מאמינה שמה שאני אאמין לגבי עצמי זה מה שיהיה.

יש את הגישה של “נחכה אחרי השקיפות כדי שנראה שהכל בסדר” ואת גישת המחמירים – “נחכה אחרי הסקירה כדי לדעת שהכל בסדר..”

נראה לכם שאני סותמת את הפה שלי על זה במשך חודשיים וחצי???? אין מצב!

איך אפשר??

וגם אם חלילה יקרה משהו וההריון הזה לא יתפתח כמו שצריך כי זה מה שהיה צריך לקרות, אז זה יקרה. ושום דבר שאני אעשה לא יוכל למנוע את זה. אני די בטוחה שמי שישמח בשמחתי ישתתף בצערי.

מבחינתי,

זה נראה לי הכי לגיטימי בעולם לפרסם את זה כאן בבלוג הזה שסובב סביב נושא ההריון, לידה ואימהות.

הרי הכלוג הוא המהות והבסיס של האתר הזה, הוא הבייבי השני שלי והוא נולד בערך באותו היום שבו נקלטתי להריון של יובל ומאז הוא מלווה אותי וגדל מאוד.

הוא ליווה אותי ברגעים הראשונים האלה של ההריון הקודם ונראה לי מתבקש שגם ההריון הזה ייכתב פה. אמנם לפני 3 שנים היו לי כמה עשרות קוראים בחודש והיום אני עומדת על כמה עשרות אלפי גולשים בחודש שחלק נכבד מהם זה חברים, קולגות, ומשפחה (ועכשיו זה הזמן לומר – אם אתם קוראים אותי, אני מרשה לכם להגיד לי מזל טוב!).

נראה לי שבבלוג שנקרא “להיות אמא” זה בדיוק המקום שבו  אשתף את הגולשים שעוקבים אחר החוויות שלי כאם בזה שהנה אני בהריון שוב, מקווה שהפעם זו בת למרות שאני אהיה מאושרת גם עם עוד בן.

זה מרגיש לי הכי אותנטי, הכי אמיתי, משתדלת לפעול מהמקום הזה כמה שיותר כשאני כותבת.

אני לא רואה איך אני כותבת פוסטים לבלוג בחודש הקרוב מבלי לשתף את הגולשים בהריון. החיים שלי יסתובבו סביב זה בתקופה הקרובה (ראו הוזהרתם, הולכות להיות הרבה חפירות!).

זה פשוט בוער לי בבטן לכתוב ולהוציא את זה ואת התחושות שלי ואני בטוחה שההריון הזה יוציא ממני המון רוך ואמוציות וכאן זה המקום הלגיטימי לפרוק אותן.

אז הנה.

אני אומרת את זה,

אני בהריון!!!!!

ואני מאושרת, ומרגישה שזה הגיע בזמן הכי הכי נכון עבורי,

מרגישה בשלה מבחינת האימהות, הזוגיות, הקריירה, הגיל של יובל..

ובניגוד לתקופה שהייתי שכירה זה לא הולך להשפיע עלי יותר מדי מבחינת העבודה וזה הולך להיות ממש נוח, גם במהלך ההריון וגם אחרי הלידה.

היום היה אחד הימים הנעימים יותר בחיי, כל היום אני מחייכת לעצמי, שמחה ורגועה.

בעלי קיבל בבוקר SMS עם התמונה של הפסים שבו רשמתי לו שקיבלתי את המתנה שרציתי.

הוא שמח..

העברנו ערב זוגי נחמד על הספה בסלון ופשוט רבצנו יחד מול הטלויזיה עם תפוחי אדמה מוקרמים בתנור עם גבינה לארוחת ערב ובלינצ’סים עם שוקולד לקינוח אחרי שיובל הלך לישון. היה כיף, התחשק לי לחגוג קצת.

הולכת עכשיו לישון כי עבר עלי יום ארוך ועמוס רגשית, ההורמונים שלי התחילו להשפיע גם מבחינה אמוציונאלית..

לילה טוב..

אני.

 

להשוואה בין מספר שיטות באמצעותן עקבתי החודש לזיהוי ביוץ – באדיבות אתר BMOMMY (שלמרות השם אין לו קשר אלינו לאתר..)