סיפור הלידה של תומר

סיפור הלידה של תומר 
 

הסיפור שלנו היה ממש לפי הזמנה(טוב כמעט…)

זה התחיל בערך שבועיים לפני התאריך לידה המשוער(27.8.06) הרגשתי כל מיני צירונים כל פעם בגב,לא סדירים ואחרי כמה זמן נעלמים..

בשבוע 38 ארזנו תיק ונסענו להורים שלי שגרים בפ”ת ,כי רציתי להיות כמה שיותר קרובה לבית חולים,ולא להזדקק לאמבולנס… 

השבוע חלף לו ,כל ערב קצת צירים והם חולפים להם כלא היו.

ערב אחד שבוע 39 אני ובעלי רואים איזו סידרה מצחיקה בטלויזיה..(לא זוכרת את שמה…) אני מתחילה לצחוק..ופתאום מרגישה כאבים בגב,שלא חולפים

הגיעו שוב הצירים! אני מסתכלת על השעון והצירים בערך כל 10-12 דק’ ולא ממש כואבים יותר מן לחץ על הגב,החלטנו שאחרי התוכנית ניסע לבית חולים(בתקווה שמשם יוצאים רק עם תינוק)

ארזנו דברים באים לצאת,בעלי הלך להגיד לאמא שלי..בעלי רצה להזמין מונית אני התעקשתי שניסע באוטובוס לפחות חצי דרך(ככה הזמן יעבור יותר לאט)

סופסוף מגיעים לבית חולים (אגב התאריך הוא: 21.8.06) השעה בערך רבע לחצות.

אנחנו נכנסים למיון נשים(שצמוד לחדרי לידה) ומתקבלים בקבלה,עושים לי מוניטור,ואני מתפקעת מצחוק,האחות מחליטה שיש צירים אבל עדיין לא סדירים(פה אני קצת מתבאסת) אבל בגלל שאני צוחקת המוניטור מראה קפיצות

והמיילדת חושבת שיש הגברה בצירים…

היא שולחת אותנו לבדיקת רופאה (שאליה אנחנו נכנסים רק בשתיים לפנות בוקר…איזו המתנה..)

בינתיים כאבי- הגב מתגברים…ואני רק עומדת לא יכולה לשבת יותר..

אנחנו נכנסים לרופאה היא עושה לי בדיקה פנימית(אאוץ’ זה כואבבבבבב)

מחיקה מלאה! פתיחה של ארבע! יאללה לחדר לידה(איזה כיף!)

האחות בקבלה לא מאמינה אומרת שהיא חשבה שיש לי עוד זמן..אני היחידה שלא בכתה שם והיתה רגועה וחייכנית(שויין…)

האחות מביאה לי חוקן לעשות,וחלוק מעפן. עושה עוד מוניטור,מחכה לחדר פנוי בינתיים….מחברים אותי לעירוי נוזלים,בשביל האפידורל

מכניסים אותי לחדר מס’ 7 (בית חולים תל השומר) חדר גדול מאוד….

אני שוכבת לי עם מוניטור מחובר…עובר שעתיים אין כמעט התקדמות(בינתיים עשו לי עוד בדיקה פנימית,עוד יותר כואבת מהקודמת) הפתיחה עכשיו 5.

ועכשיו מתחיל להיות לי כואב…המרדים מגיע ואני עדיין לא רוצה..

מפחדת יותר מהאפידורל מאשר מהלידה…

 

המיילדת(החמודה) מציעה לי לקפוץ על הכדור,אני לא רוצה(נו באמת אני עם חלוק פתוח מאחורה! מה לקפוץ עכשיו?) אני בוחרת לעשות מקלחת במקום,זה עוזר לכאבים,והפתיחה גדלה ל-6 . עכשיו אני מתחילה לבכות מכאב,רוצה אפידורלללללל המרדים מגיע מחכה שיעבור הציר,ועושה לי אפידורל ,שלא הרגשתי בכלל מרוב שהייתי מכווצת מפחד… זה מתחיל להשפיע עליי,תוך רבע שעה בערך אני נהיית רדומה ברגליים אבל עדיין מרגישה אותם.ומתחילה לרעוד בעיקר בפה

מסבירים לי שזה מהתופעות לוואי..

אני נרדמת וגם בעלי על הכורסא(שנוחה מאוד מאוד..) אמא שלי שהגיעה גם לחוצה מאוד ומסתובבת בחוסר שקט…. אני מתעוררת אחרי איזה שעתיים השעה כבר 9 בבוקר..(22.8.06) והמוניטור מראה צירי לחץ! אני קוראת למיילדת שבודקת פתיחה ואכן הפתיחה כבר 9,היא שמה לי קטטר..להתרוקנות שק מי השפיר עדיין אטום היא בוחרת לנקב אותו,אחרי כמה ניסיונות זה מצליח,אני מרגישה מים חמימים בין הרגליים,ופתאום הבטן הופכה להיות ממש קטנה!

עוברת עוד חצי שעה…והנה כבר  עשרה לעשר בבוקר!

אני מרגישה ממש לחץ בגב התחתון..

המיילדת בודקת פתיחה,אכן הפתיחה כבר 10 אני בלידה פעילה!

היא אומרת לי ללחוץ אני לוחצת בלחיצה השנייה מופיע הראש,עוד 2 לחיצות והוא בחוץ! 

בשעה 10.15 בבוקר נולד תומר הקטן חמוד נקי ברור ובמשקל

2885 ובאורך 48 סמ’! 

משום מה אני עדיין לוחצת..האחות אומרת לי להרפות..שמה עלי את הבכיין הקטן שמייד נירגע,ואחרי זה מנקים אותו והאבא הטריJ לוקח אותו לתינוקייה..

אני מחייכת.. הרופא ניכנס ואומר שהגיע הזמן להוצאת השלייה,המיילדת לוחצת לי על הבטן ותוך שניות היא בחוץ קטנה(מאוד) ושלמה. 

יש קרע קטן פנימי-אין צורך בתפירה..

לוקחים אותי להתאוששות ומשם הדרך הביתה קצרה מאוד…