סיפור הלידה של מיטב

סיפור הלידה של מיטב-

 

אז קודם כל קצת רגע על ההיריון עצמו-

ההריון לפנייך בא בהפתעה גמורה וגרם לאושר רב מעורב חששות רבות , אך לצערנו בסביבות השבוע ה9 נתגלה כי נדבקתי בחיידק לא נחמד שקוראים לו CMV ובשבוע 11 הופסק ההריון.

במשך שנה וחודשיים עשיתי בדיקת דם כל חודשיים לבדוק מתי ייצא הווירוס מהמערכת שלי ויהיה ניתן להיכנס שוב להריון. כאמור חיכינו שנה וחודשיים עד שקיבלנו את הבשורה המשמחת- אפשר להתחיל לעבוד , קניתי חומצה פולית כדי שתהיי בריאה ואני הפסקתי לקחת גלולת ואני ואבא שלך התחלנו לעבוד…..

למרבה הפתעתנו  לא היה צורך לחכות הרבה והמחזור הבא כבר לא הופיע- 2 פסים שמחה גדולה בבית J.

באותה התקופה אבא שלך ואני גרנו באילת- הוא היה בבסיס שם ואני סטודנטית לתואר ראשון… חיים פאנן בלי הרבה לחצים….גרנו בדירה של הצבא – קומה 4 ללא מעלית אבל בונבונה של דירה….

עשינו את כל בדיקות הדם והכל יצא תקין!!! אפשר להתחיל לנשום וליהנות….

עד ש.. שבוע 12 +- עליתי במדרגות הביתה\ התעייפתי שתיתי כוס מים ונכנסתי למקלחת להתרענן ופתאום— אלוהים ישמור מפלים של דם יצאו ממני ולא הפסיקו לרדת ואני בוכה ובטוחה שאיבדתי אותך ושאין לי מזל בהריונות , ואוי כמה שחיכינו וריצנו ועכשיו זה קורה?

התקשרתי לאבא שלך שבמזל היה 5 דקות מהבית והוא צ’יק צ’אק הגיע הביתה ואני מדממת כולי, המגבת ספוגה וכל הרצפה של האמבטיה מלאה. הוא ניסה לא להראות לי שהוא נלחץ אבל ראו שכם ואני לא מפסיקה למלמל “זהו איבדנו את התינוק”…

מהר התלבשתי טרנינג עבה שיספוג קצת לפחות את הדם ונסענו לבית החולים יוסף טל .

הגענו לשם ואני בדיכאון ופחד לא יאומן- נכנסתי לרופא שבדק אותי ואז נרגעתי- ראיתי חייזר קטן זז לו בUS והלב פועם מהר ויציב. אפשר לנשום קצת …את עדיין איתי.

לאחר בדיקה מקיפה הכל בסדר אך נתגלתה שיליית פתח מלאה אשר חייבה שמירת הריון מוחלטת! כמעט חודש הייתי בבית החולים  ואח”כ הביתה- רצה המזל ואבא שלך התחיל בדיוק קורס של שנה וחצי בצריפין ולכו עברתי לגור אצל סבתא שלך כי הייתי צריכה השגחה צמודה…. כך היה 6 חודשים ..קצת יותר.. אני כבר הורגלתי לעניין שאת תצאי בקיסרי והשלמתי עם העובדה. כשחודש 6 -7 ככה גם חשבו שאת לא מתפתחת ואולי ייאלצו להוציא אותך שתגדלי בחוץ וקבענו ביקורת לעוד 10 ימים- ואת עם האופי הדווקא שלך כבר מאז נתת קפיצה שכזאת שהשתקת את כולם והכל חזר להיות “בסדר”

שבוע 37 אני נוסעת לרופא המדהים שלי לUS אחרון לפני שקובעים ניתוח ומשהו לא יאומן קורה!!!!!! השילייה זזה 30 ס”מ למעלה לצד ימין- היא כבר לא פתח אפילו לא כזאת נמוכה!!! וזה מדהים כי בד”כ בשבוע 33 השילייה כבר מקובעת במקומה— לא צריך יותר שמירה ולא קיסרי אפשר לחזור לחיות…….. הזמן עובר..עברנו לגור בב”ש אני נהייתי סופרוומן-כנראה השלמתי את כל החודשים האלו ששכבתי בחוסר מעש.

שבוע 39 כמעט הלכנו לביקורת אצל הרופא והוא ראה שאת בכלל לא מתכוונת לצאת… והוחלט שבגלל ההריון הקשה שהיה לי לא לוקחים סיכונים ועם עד יום א ה 16/10/05 לא תצאי לבד אני אבוא לסורוקה לעשות זירוז… שבוע 40+4……. וכך עשינו

 

הגענו בבוקר יום א ה 16/10/05 לסורוקה  בסביבות 9:00 בבוקר עם התיק ונרגשים מאוד, הבירוקרטיה הרגילה ונכנסתי לאחות. מוניטור – אין כלום!! US – אין כלום!!\

הוחלט ללכת על הזירוז הכי טבעי שיש – בלון.

חיכיתי המון בתור כי היה לחץ וטיפלו בנשים עם הסימנים הברורים ללידה כי כמובן עדיף שאני אחכה ולא הן… בסיבות 12 בצהריים נכנסתי לרופאה נחמדה- כנראה מתלמדת שהיא זו שתעשה לי בלון- התהליך היה ממש לא נעים והיא לא הצליחה וקצת פצעה אותי אפילו – אך תשכחי שלא נגעו לי שם למטה כבר 7 חודשים כי היה אסור בגלל השילייה- ממש בתולה בהריון J. והיא הלכת לקרוא לרופא אחר שינסה…. גם הוא הסתבך אבל כנראה שכל ההתעסקות שם למטה גרמה לתזוזות והוא אמר שהוא רואה פתיחה של 1 ס”מ ולכן אולי עדיף לראות איך מתפתח לבד אבל הוא לא רוצה שאלך הביתה אז שמו אותי במיטה במחלקה אחרץ- נשים ב’ , שם האחיות היו לא ממש נחמדות ולא ממש סימפטיות

והיו שם כל מיני נשים עם בעיות מפחידות- לא נעים… שמנו את התיק והדברים והלכנו לטיולים ברחבי הב”ח וסביבו.  הזמן עבר ושיעמם לנו מאוד כבר חרשנו כל קובייה בבית החולים…. וכבר התעייפתי, הכל תקין לא מרגישה כלום… חזרנו לחדר והלכנו לנוח שנינו

בסביבות השעה 11:30בלילה כשנינו ישנים מתים באותה המיטה הקטנה פתאום החל לכאוב לי… אבא קרא לאחות והיא קראה לרופא והביאה מוניטור , פתיחה 1 וחצי צירים ממש לא סדירים ולא חזקים- יש עוד מלאאאא זמן לדבריהם , זאת לידה ראשונה לא מתפתח מי יודע מה אפשר לסחוב ככה גם עוד שבועיים, נחכה לבוקר ויחליטו אם לשחרר אותי או מה לעשות….. חזרנו למיטה.

כשעה+- אח”כ התחיל לכאוב לי ממש וביקשתי מאבא שיקרה לאחות… היא התעצבנה אליו אמרה לו שהוא בכלל לא אמור להיות שם כי במחלקה הזאת י ששעות ביקור מאוד ברורות ועשו לנו טובה שלא אמרו לנו כלום ( אל תשכחי שזאת לא מחלקת צירים או לידה אלא אחיות של נשים ) ושרק עכשיו בדקו ויש זמן כי זאת לידה ראשונה שאני סתם מפריעה לשכנות שלי בחדר עם הרעש שאני עושה , חוצפנית!! בכלל לא שמעו אותי , הייתי ילדה כזאת טובה הסתובבתי בשקט במיטה ואבא עשה לי קצת מס’ג בגב , לא קראתי לה לא ביקשתי עזרה – כלום אז מה היא מתפלספת???

בכל מקרה הבנו שאין עם מי לדבר וכנראה שהיא צודקת אז שלחתי את אבא הביתה שילך לישון קצת ויבוא בבוקר ויביא לי אוכל ( לאבא  שלך נגמרה הבטרייה בפלאפון ולכן לקח את שלי כי היה יותר חשוב שלו יהיה טלפון זמין מאשר לי שהרי יש טלפונים בבית החולים לא?….) אבא נתן לי נשיקה , שאל אם אני בטוחה ואמרתי שכן, אני אלך לשירותים כי ממש בא לי ואנסה לישון למרות שכבר ממש ממש כאב לי ברגע הזה…

הוא הלך ואני נכנסתי לשירותים עשיתי פיפי ורציתי מאוד לעשות קקי.. כשיש יש!!

פתאום אני מרגישה משהו מוזר, מנגבת וראיתי דם… נבהלתי נורא וקראתי לאחות..

מסתבר כי לאחיות יש הוראה חד משמעית שאישה בחודש כמו שלי – ברגע שיש דימום חייב לקרוא לסניטר ולקחת אותי רופא לבדיקה.

למי שלא הייתה מעולם בסורוקה: לכל המחלקה של האחות/מוניטור רופא וחדר הלידה עצמו קוראים “חדר לידה” אבל זה לא אומר שאת ממש הולכת ללדת- יש הרבה מיני מחלקות שם… אותו המקום שבבוקר ניסו לעשות לי בלון… אבל אני לא ידעתי ורק שמעתי את האחות אומרת לסניטר ” קח אותה מייד לחדר הלידה” ואני ישר חשבתי שאני הולכת ללדת ( מה שהיה נכון בדיעבד) אבל אבוי- אין לי פלאפון להתקשר לאבא שלך!!!

ביקשתי מהאחות תוך כדי כאבים שתתן לי שנייה לטלפן והיא אמרה שאסור לה…

הסניטר לקח אותי לחדר הלידה- 2 דקות בהמשך אותו המסדרון של המחלקה שהייתי בה.

 

הכניס אותי לשם ואת מי אני רואה- את המתלמדת הנחמדה שפגשתי בבוקר- זאת שפצעה אותי…. ומשום מה שמחתי לראות אותה כי היא היחידה שחייכה לי מהבוקר ( לא כולל האחות שעשתה לי מוניטור בבוקר)ואני כואבת, מתייפחת ומתחננת לדבר שנייה בטלפון לקרוא לבא שלך שכל כך רצה להיות בלידה שלך.

תוך  כדי שהיא מעבירה אותי למיטה לבדיקה היא מוציאה את הפלאפון שלה מהכיס ושואלת אותי מה המספר- איך שהוא זכרתי וצעקתי לה אותו והיא מחייגת  ומרימה את החלוק שעליי וראיתי על הפנים שלה שהיא בהלם!!!! פנתה אלי בנחמדות ונעימות ללא לחץ ואמרה לי ” חמודה את יודעת למה כואב לך? את עם פתיחה של 9 וחצי ורואים כבר את השיער- לא ללחוץ אני מעבירה אותך לחדר הלידה. בינתיים היא מוסרת את הנייד המחייג לאחות שלידה וצועקת לה תוך כדי שהיא מגלגלת אותי לחדר הלידה שתגיד לו שיבוא מהר אני נכנסת לחדר הלידה…. אבא שלך המסכן עדיין היה באוטו בדרך הביתה הרי רק לפני 15 שעה הוא יצא מפה בגלל האחו7ת הדפוקה הזאת שצעקה ולא בדקה אותי בכלל- מסתבר שהיה לי על מה לבכות כי הייתי עם צירי לחץ והיא בכלל לא האמינה שהתפתח משהו מהפתיחה ה1 וחצי שהיתה לי. לא אפידורל לא כלום…

קראו למיילדת שהאמת- אין לי מושג איך קראו לה, איך היא נראית ואם היא היתה נחמדה כי הכל קרה כל כך מהר…. אני צועקת “רגע חכו יוצא לי קקי , יוצא לי קקי ” ומישהי נחמדה שם אמרה לי באוזן |אל תדאגי חמודה זה לא קקי זאת התינוקת שלך- לא ללחוץ!!!”

תוך 9 וחצי דקות- 3 לחיצות מדהימות וכואבות מאוד היית בחוץ, קודם ראש ואח”כ הגוף הקטן שלך…… בכי…. שמים אותך על הבטן שלי ופתאום- הוילון נפתח ואבא שלך רץ מתנשם פנימה- כמה עצוב לי הוא פספס הכל – כל כך רצה להיות נוכח……

לוקחים אותך לניקוי ושקילה- 2.850 גרם של מתיקות קירחת בלי שיער כמעט בכלל, שחומה ומדהימה וברורה  . מתסכלת עליי במבט ממיס ואני מפצירה באבא שלך שיכבה את הנייד ויבוא לראות אותך- הסבים והסבתות שלך יחכו קצת…. ואותו האבא שטרטרתי אותו כל כך בהריון הזה ” תביא לי זה ואת זה” ואמר כל הזמן “שזהו! זה הריון אחרון ושיהיה לי ברור! ” ואומרת לו שאני מצטערת שפספס הכל והוא אומר ” לא נורא- פעם הבאה J, | פתאום שכח את כל מה שאמר לפניי…..

והנה את פה- וזה מה שנקרא- “קשה באימונים קל בקרב” – זה ממש את

הריון ארוך, קשה \ מפחיד עם המון חששות עם בכלל תהיי פה, עם הבטחה שהלידה היא בקיסרי .. ובאת בלידה חלומית…. ללא תפרים\\\ללא אפידורל וכו כי לא היה זמן לכלום

 

החרטה היחידה מכל הסיפור הזה- שלא חזרתי לאחות מהמחלקה ההיא להגיד לה| יש לי הרבה זמן אה?… ” רואים שהיא לא מכירה אותך,,, את הרי לא מחכה לאף אחד!!!!

והנה את היום- שנתיים וחצי אחרי

מדהימה\ פלפלית- תוססת , דעתנית ואנרגטית, מלאה שמחת חיים שמדבקת את כולם מסביבך בשמחה הזאת מיטב שלי- כשמך כן את ….