נוגה כבר הולכת, מיה עדיין לא

אם יש דבר אחד עיקרי שהורות לתאומות לימדה אותי, זה שלכל ילד יש את הקצב שלו.

 

אמנם באופי שלי אני מאוד הישגית ותמיד רוצה ושואפת קדימה ולהתקדם מהר מהר ומן הסתם יש בך ציפיה מסוימת שגם הילדים שלך יהיו כאלה ובפועל זה לא תמיד קורה אז זה מכניס לפעמים קצת לקונפליקט.

כאמהות אנחנו נופלות פעמים רבות להשוואות של מה הילד כבר עושה ואיך הוא מתפתח אבל כשיש לך תאומים, כל ילד מתפתח בקצב אחר. וככל שתמהרי להפנים את זה, ככה יהיה לך קל יותר.

יובל התחיל ללכת בגיל שנה ו-4 חודשים. מגיל 7 חודשים הוא עמד ובגיל 8 חודשים הוא כבר טייל מסביב לספות, שולחנות וכיסאות כשהוא מחזיק, אבל היה לו פחד לעזוב את היד או המשענת ולהתחיל ללכת. אז בשלב מסוים הפסקתי ללחוץ והנחתי לו ויום אחד הייתי איתו בבית אחר הצהריים, הלכתי לשירותים וכשחזרתי אני רואה את הילד מטייל במטבח בכיף. מאז הוא לא הפסיק ללכת ולרוץ.

נוגה התפתחה מוטורית די מהר לגילה. בגיל 5 חודשים הילדה כבר זחלה לי גחון בכל הבית ובגיל 6 חודשים התיישבה וזחלה על 6. מיה זחלה על הגחון רק ב-6 חודשים והתיישבה וזחלה ב-7 חודשים.

בגיל שנה וחודשיים נוגה (שממהרת כמו אמא שלה) כבר הראתה לי איך היא מטפסת מהמיטה שלה למיטה של אחותה בלי למצמץ , מה שגרם לי להעביר אותן בלית ברירה למיטות מעבר.

באותה תקופה נוגה עשתה גם צעדים ראשונים, ואז תקף אותה וירוס בטן קשה שעשה אותה סמרטוטית לגמרי ובאחת הפעמים שהיא ניסתה לעמוד היא פשוט נפלה. לקח לה כמעט חודש להתחיל ללכת פתאום.

מיה עשתה לפני שבוע בערך צעדים ראשונים, ברמה של 4-5 צעדים.

כל כך הרבה פעמים ניסינו לתת לה יד ולהעמיד אותה, אבל יש לה את הקצב שלה והיא פשוט משתטחת על הרצפה כשהיא מרגישה שמאיצים בה. היא יודעת לזחול במהירות ולנסוע בבימבה כאילו היתה רכב מרוץ עם סיבובים במסדרון תוך שניות. יש לה שליטה מוטורית מדהימה! (הרבה יותר מנוגה!) אבל ללכת? לא בא לה. יותר מגניב לה לזחול.

אנחנו מנסים לעודד אותה ולפני שבוע נפגשתי עם חברה שעוסקת בליווי התפתחותי ושאלתי אותה מה לעשות? ואולי יש איזושהי בעיה, אז היא ראתה את מיה, העמדתי אותה, הילדה עמדה והתחילה ללכת כמה צעדים ואח”כ לא התחשק לה יותר. חברה שלי אמרה לי שהכל בסדר גמור ושהילדה שלי “יסודית על כל אחד מהשלבים” ושכנראה ממש בקרוב היא תתחיל ללכת לבד ולהניח לה.

אז הנחתי. ומדי פעם היא פתאום נעמדת והולכת ובימים האחרונים כשאנחנו יוצאים מהבית היא אומרת לי “יד” ורוצה שאתן לה יד ואלך איתה לטייל ושתיהן ממש מסרבות כבר לשבת בעגלה, אז נותר לי רק להוריד הילוך ולהמתין בסבלנות עד שהילדה תחליט שבא לה ללכת. לאפשר לה את הזמן והקצב שלה.

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

בגיל חצי שנה דווקא מיה היתה מפותחת יותר מבחינה וורבלית מנוגה, אבל היום שתיהן הדביקו את הפער וממש מדברות ! יש להן אוצר מילים עשיר ביותר והן כבר מקשרות 2-3 מילים ביחד והן כל כך בוגרות לגילן!

לפעמים אני מסתכלת עליהן ולא מאמינה שהן רק בנות שנה וחצי. הן מגיבות ומתקשרות ומתלהבות מדברים ומתנהגות כמו בנות טיפוסיות בכל מה שקשור לתכשיטים ודברים יפים ונוצצים “יפהה יפהה”.

אני ממש מרגישה שבורכתי איתן.

בכלל הורות לתאומים זה קסם מיוחד שאמנם מעייף ומתיש מצד אחד, אבל מצד שני יש כל כך הרבה רגעים של התמוגגות ואושר עצום.

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]