מיה ונוגה בנות 3 חודשים

אין, הילדות האלה ממיסות אותי.

המהירות שבה הן נכנסו לי ללב, אין דברים כאלה.

אולי בגלל שעכשיו בניגוד ללידה הראשונה אני יותר בשלה לאימהות, יותר מוכנה, יותר שלווה ויותר יודעת שיהיה בסדר ושהן יגדלו ושהכל עובר יחד עם הקסם הזה שיש בגידול תאומים שרק אמהות לתאומים מבינות.

הביחד הזה שלהן שהוא גם לחוד, זה שהן בנות 3 חודשים וקצת וכבר מתקשרות איתנו והאחת עם השניה, נוגעות ומקשקשות, וצוחקות מכל הלב איך שהן רואות אותנו, נהיו תינוקות.

אתמול הסתכלתי עליהן כששמתי אותן בעגלה והן כבר לא נראו לי כל כך שבריריות. עברנו את ה-5 קילו לשתיהן וזה נהיה יותר מוחשי. נוגה שוקלת כבר 5.5 ומיה בסביבות ה5.3.

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

לנוגה יש מבטים עם המון עומק, כשיושבים מולה היא מתסכלת לתוך העיניים ופשוט מנהלת דיאלוג רק עם המבטים שלה! החיוך אצלה מתחיל בעיניים והיא כל כך עדינה ואצילית.

ומיה, אני מתאהבת בה כל יום מחדש. היא גדלה, נהייתה חייכנית, עם פנים עגולות ומתוקות.

נוגה היא קופי של יובל. עושה לי דז’ה וואים כמה פעמים ביום, כמו שכפול גנטי. מיה מתחילה להיות ממש דומה לנוגה. יובל ובעלי מתבלבלים ביניהן די הרבה אם הם רואים אחת מהן בנפרד, לי זה קורה לעיתים רחוקות, במיוחד בלילה כשאני עייפה. אנחנו כבר כמעט ולא מבדילים בין הבכי שלהם אם אנחנו בסלון והן בחדר ופתאום הן נהיו כל כך דומות אבל לכל אחת יש עדיין את הקסם  שלה.

אנשים שואלים אותי איך זה לגדל תאומים ומסתכלים עלי במבט כזה של חמלה שאומר “שיו איזה מסכנה, בטח קשה לך”, אבל טפו טפו לא קשה בהרבה ממה שהיה עם יובל. מהרגע שהתחלנו לישון בלילה נהיה הרבה יותר קל.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

האמת היא שהימים עוברים לי די מהר עם ההתעסקות איתן והקושי הוא אחר הצהריים כשיובל מגיע מהגן. אלו גם השעות שהן קצת פחות רגועות ולפעמים בערבים הן עושות חגיגות על הידיים ומסרבות לישון אבל אנחנו מתעקשים איתן שנרדמים רק במיטה ולא עלינו גם אם הן בוכות במשך שעתיים. הן עברו חיסון לפני שבוע וקצת התרגלו להתנחלות על הידיים שלנו ולנו עם כל הכבוד זה ממש לא מתאים. אז עברנו כמה ימים קשים של התעקשות איתן או ליתר דיוק ערבים ארוכים שנמשכו עד 12 אבל אתמול בערב שתיהן היו במיטה ב9 וחצי עד היום ב9 בבוקר אז מקוה שעברנו את המשברון הזה.

האינטראקציה ביניהן מדהימה. הן נוגעות אחת בשניה, ופתאום קולטות ומחייכות וזה מקסים לראות אותן עושות את זה. הן התחילו להיות ממש פעילות לאחרונה ותופסות אחת לשניה חלקים בגוף ומושכות ומציקות וזה הכי חמוד בעולם לראות את זה.

התחלנו לתת להן דייסת אורז, הן מגיבות לזה יפה ואני מאמינה שהשבוע כבר נתחיל עם מוצקים, עם טעימות של פירות וירקות. הן בנות 3 וחצי חודשים.

אז כיף לי. כמו שאתם רואים הנוכחות שלי על המחשב ירדה קצת כי החלטתי לתת לעצמי להנות מהחופשת לידה שלי ומהבנות , מהקסם הזה שלהן כי מהר מאוד זה עובר. הן כבר מתהפכות מהבטן לגב וכבר התהפכו מהגב לבטן ובקצב הזה נראה לי שתוך חודש הן כבר מתחילות לזחול גחון ואז נצטרך להתחיל לרוץ אחריהן בכל הבית.

להלביש אותן בכל הבגדי בנות החמודים זה תענוג, אני עושה הזמנות מקרטרס ואמזון של דברים הורסים, ממש כמו לשחק בבובות והן כל כך חמודות עם הסרטים על הראש..

אבל עדיין. זה כיף. אני שמחה שקיבלתי את ההזדמנות לגדל תאומות. זה באמת דבר קסום..

והנה הקטנטנות ברגע של נחת, נוגה מציקה למיה שמתבכיינת. ככה זה כל פעם כששמים אותן יחד, כל פעם מישהי אחרת על תקן המציקה.
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]