מיה ונוגה בנות שנה – אז איך זה לגדל תאומים?
אם מישהו היה אומר לי לפני שנתיים שאני אכתוב היום פוסט שהתאומות שלי בנות שנה, הייתי צוחקת עליו.
אני אמא של תאומים. אני אמא לשתי תינוקות, לשלושה ילדים, זה פשוט לא נתפס!
לפני שנתיים הייתי קצת אחרי ההפלה ההיא של ההריון ההוא שלא התפתח. .
מצחיק איך אנחנו עושים תוכניות ואלוהים יושב מלמעלה וצוחק.
עברתי קצת על כמה פוסטים מהשנה וחצי האחרונות, והמקום שהייתי בו שלא הרשיתי לעצמי להיות אופטימית עם ההריון הזה עד שבוע 30 בערך, וכבר בהתחלה הרגשתי שזה זה, והנה, היום יש לי תאומות מתוקות שחוגגות שנה! איך הזמן טס!
הן כל כך מתוקות, ופתאום אני מסתכלת עליהן ורואה ממש פעוטות, הן כבר לא תינוקות, הן מקשקשות, מתקשרות, עושות דברים, דורשות את המקום שלהן ונלחמות עליו בגבורה,
ועם כל האהבה העצומה אני מודה שלפעמים זה קצת קשה כי בתוך כל הטירוף של הבית והילדים והעסק, קצת קשה לי למצוא את המקום שלי.
כבר 3 שבועות שבקושי כתבתי פוסט כזה טוב מהבטן, כי פשוט אין לי זמן. הפוסטים רצים לי כל הזמן בראש, אבל עד שאני מגיעה
למצב שאני מתיישבת על המחשב אני בד”כ עייפה או עמוסה מדי ואם כבר יש לי זמן פנוי, אז יש מלא מה לעשות שקשור לענייני עבודה ודברים לטפל בהם ולקדם אותם. אבל זה בסדר, אני מהפסיכים האלה שפורחים במצבי לחץ, אחרת אין לי מושג איך הייתי מסתדרת. השעה עכשיו 1 וחצי בלילה וזה הזמן השקט שלי לשבת ולכתוב למרות ששלושת הילדים במיטות כבר מ8 בערב, אבל לפעמים אני אוהבת את השעות הקטנות האלה של הלילה שיש לי פשוט שקט. בעלי הולך לישון, הילדים ישנים, הטלפון נח, ואין לי הסחות דעת והפרעות כמו שקורה במהלך היום עם עשרות שיחות, מיילים ודברים שקורים אונליין ברשת.
חגגנו לבנות ביום שבת בספונטניות . אמא שלי הזמינה אותנו אליה יחד עם כל המשפחה לאכול קובות של סבתא שלי שנפטרה לפני חודש. היא השאירה קצת קובות קפואות בפריזר אצל אמא שלי, והתכנסנו כל המשפחה יחד כדי להתענג עליהן.
אני מניחה שזה מעגל החיים. אחד הולך, אחר בא, אני שמחה שסבתא שלי זכתה להנות קצת מהבנות בשנה הזו, עצוב לי שהן לא יזכו להכיר אותה אבל אני בהחלט אדאג שהמורשת שלה תשאר, להראות להן אותה, לדבר עליה, כי היא היתה אישה באמת מדהימה.
בכלל לא התכוונתי שזה יהיה פוסט עצוב אבל איכשהו אני עכשיו עם דמעות וכאב בבטן של געגוע עצום. עברתי על התמונות שלהן וראיתי כמה תמונות עם סבתא שלי, את המבט המרוגש והמאושר שלה שיש לה 2 נינות מתוקות.
אז השמחה הזו מהולה בעצב ועדיין, הבנות הצליחו להכניס המון אור ושמחה כשהיינו שם. הן נורא התלהבו מזה שכולם שרים להן.
הכנתי להן עוגה ככה בספונטניות. אמרתי לעצמי שאין מצב שאין להן עוגה שווה ליומולדת, וצ’יק צ’ק אפיתי 3 עוגות, קישטתי בקצת קרם ורוד, נשארו לי כדורי שוקולד קטנים שהכנתי לאירוע שהפקתי ביום שישי (כנס מרתון הכנה לתינוק), ציפיתי אותם בשוקולד לבן וקישטתי איתם את העוגה. נוגה ישר קלטה אותם ואיך שהעמדנו אותן עם נרות מיד לקחה אחד ומיה אחריה, התענגו על השוקולד, מצצו אותו ומיהרו לכסח עוד אחד. לא נורא, לא כל יום יש יומולדת..
משום מה אני לא מצליחה להוריד למחשב את התמונות מהמצלמה ומקוה שמחר אעשה את זה.
אז זהו. אני אמא לשלושה ילדים במהלך השנה האחרונה.
אני מסתכלת על תמונות מהשנה האחרונה ורואה שכמה שהן היו יפות כתינוקות, הן רק נהיות יפות יותר מיום ליום, יש להן חיוך קסום ואופי מדהים וכולם משתגעים עליהן. באמת שיש לי המון נחת מהן והמון אושר. כיף..
הנה כמה פוסטים שתמיד עושים לי לחייך :
שלשום לפני שנה – ההפלה והגרידה
סיפור ההריון והלידה של מיה ונוגה – קיסרי תאומים
ראש השנה – רגע לפני גיל 30 שבוע 20
ועוד קצת תמונות מהשנה האחרונה :
Response (1)
Leave a comment
Ebook - How to make money from blogging guide
את אישה מדהימה, פוסט מרגש ביותר!
שתזכו להרבה נחת, בריאות ואושר ♥