לקראת פרידה. לקראת סיום. לקראת פרק חדש בחיים

מי מכם שעוקב אחרי בוודאי שם לב למיעוט הפוסטים האישיים שלי בשנה האחרונה.

עברה עלי שנה לא פשוטה. שנה של התמודדות, של כאב, של צמיחה, של למידה, של שיעורים, של אהבה, של שמחה, של צער, של הכרה, ושל עוד המון המון דברים שבאו והלכו וחלקם נשארו.

מזה שנה שאנחנו פרודים.

מקום שלא האמנתי שנגיע אליו.

הייתי בטוחה שאנחנו מהזוגות האלה שישארו יחד לנצח. שהדבק בינינו – הזוגיות של לפני הילדים ו-3 ילדים מדהימים שמחברים יספיק לעוד הרבה שנים.

אבל לפעמים המציאות עושה את שלה והחיים לוקחים אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע.

 

הרבה אנשים שואלים למה נפרדנו. האמת שאין סיבה אחת. יש הרבה סיבות אבל בגדול כי מתישהו השתנינו. גם אני וגם הוא ובשלב מסוים הקשר הזה כבר לא היה מתאים.

הוא לא התאים לרצונות, לצרכים או לפוסטר שהיה לנו בראש על איך זוגיות ומשפחה צריכות להיות ולהתנהל.

שנינו עשינו טעויות. טעויות שהובילו למצבים מסוימים שלקחו אותנו לאן שהיינו צריכים להגיע ואולי אפשר לומר שהן לא היו טעויות אלא דברים מדויקים שהיו צריכים לקרות במהלך הדרך. ולפעמים היא לא כל כך חלקה. ולמרות הכל הגענו לאן שהגענו. גדלנו והתפתחנו והבאנו לעולם שלושה ילדים מלאי אהבה ואור שמילאו את החיים שלנו בכל כך הרבה משמעות.

והתחושה היא שהקארמה שלנו הסתיימה. פתרנו אותה והגענו לסיום ולכן כבר אין פה מה למשוך.

 

השבוע האחרון הציף לי המון דברים. זכרונות, רגשות, חוויות, תהיות, אפילו חרטות. הרבה מחשבות על “מה היה קורה אם” הייתי מתייחסת לאותה מריבה גורלית כאל עוד מריבה אחת מ.. ולא הייתי נותנת לה להיות אירוע מכונן ומכריע ביחסים שלנו ובגורל המשפחה. מה היה אם הייתי קצת יותר סבלנית. מה היה קורה אם במלחמה היינו מצליחים באמת לעבוד על זה ולנצח את הפרידה הזו ולחזור ולהצליח לגרום לזה לעבוד.

אבל לפעמים אתה מבין שיש דברים שהם מלמעלה. שהם צריכים או לא צריכים לקרות. שלא יכלת לעשות כלום ושזה מה שהיה צריך לקרות וזה מה שהיה הכי מדויק באותו הרגע. אז פשוט להרפות מזה.

והידיעה הזו שהנה הגיע הרגע הגורלי עושה משהו בפנים. כאילו מציפה הכל למעלה כדי שנוכל לסלוח ולשחרר. כדי שנוכל להבין, ולהפנים שזהו. זה מסתיים ומשהו חדש מתחיל.

מחר אנחנו אמורים לסגור הסכם ואין בי חשש, כעס, מלחמתיות או טינה. אני מגיעה מאוד שלמה ונקיה. יודעת שזה עוד צעד בדרך שצריך להיעשות כדי לסגור פה עניינים קארמתיים אבל זה יעשה טוב לשנינו. אני מודה שאני במקום שבו אני מרפה וסומכת, שולחת לשנינו הרבה אהבה ללא תנאי וריפוי ללב ומסכימה להרגיש שקצת עצוב לי כי זה מסתיים ופרידות הן תמיד עצובות. במיוחד כשאני נפרדת מהאדם שהיה הכי משמעותי בחיים שלי אחרי ההורים שלי. אדם שחלקתי איתו חיים 13 שנה. אדם שעשיתי איתו 3 ילדים. אדם שהיה האהבה הגדולה של החיים שלי. גם בחיים האלה וגם בחיים אחרים.

אני יודעת ידיעה עמוקה שהפרידה הזו כל כך כואבת ומסורבלת כי אנחנו נפרדים אחרי גלגולים על גבי גלגולים שהעברנו יחד. לפעמים בטוב, לפעמים ברע, אבל זהו. פה זה נגמר והנשמות שלנו ימשיכו הלאה ואולי כבר לא יפגשו יותר, כואבת.

אני מודה שחלק גדול מהשנה הזו ברחתי מהרגשות האלה. ברחתי מלהרגיש את הכאב. בדרכים שלי. מדי פעם עשיתי עוד קורס תטא או עוד טיפול אישי שפירק אותי לחלוטין ואיפשר לי להיות בחוויה של זה ועכשיו זה כאילו שכל מה שלא הסתיים עולה כדי להתנקות. ואני לא מתנגדת. מאפשרת לזה להיות ולהשתחרר כשיגיע הזמן.

מתחברת לאיכות של התבוננות.

מכבדת את הרגע ומשתדלת להיות נוכחת.

מסתכלת אחורה על הדרך שעברתי ויודעת שמכאן אני מתחילה תקופה חדשה בחיים שלי.

 

פירגנתי לעצמי השבוע להיות בעצב הזה. לעבד. להסתכל על הדברים ולהשתדל לא להתערבב יותר מדי.

בשיחה עם חברה ששאלתי אותה אולי בכל זאת אפשר לתקן, היא אמרה לי שתמיד אפשר לתקן אבל זו לא השאלה. השאלה היא אם אנחנו מתאימים. והתשובה היתה לי די ברורה.

כן, הוא יקר לי.

כן, הוא אבא מדהים.

כן, היתה לנו אהבה גדולה ואני בטוחה שתמיד נרגיש משהו אחד כלפי השניה כשהכעס והכאב ירגעו ויחלפו.

כן, יש לנו 3 ילדים מדהימים

כן, היתה לנו חברות מאוד טובה ויש ימים שהוא ממש חסר לי כי אני כל כך רגילה לספר לו דברים

וכואב לי לפעמים כשאני רואה אותו ולא יכולה לחבק אותו כמו שהייתי רגילה במשך כל השנים הללו.

ויחד עם כל אלו באה ההבנה שאנחנו פשוט לא מתאימים.

שיכול להיות מישהו אחר שיהיה יותר מדויק לנו. לי ולו.

שיכולה להיות לנו זוגיות אחרת עם אנשים אחרים, אחת כזו שתעבוד בלי כל המשקעים והתסביכים שסחבנו איתנו. בלי כל הדפוסים האלה שהרסו אותנו.

שיכולה לבוא זוגיות חדשה ממקום נקי וטוב שתצמח למשהו אחר.

זוגיות שלא תתחיל מחשבון ארוך שלא נגמר ומצטבר.

שבאמת יכול להיות לנו טוב ושתהיה לנו אהבה חדשה. כל אחד במקום שלו וזה מה שאני מאחלת לשנינו.

להיות מאושרים.

להיות בטוב.

להיות במקום מכבד אחד כלפי השני

לגדל את הילדים המדהימים שלנו בשיתוף פעולה.

להסכים להניח מאחורינו את השנה האחרונה ולפתוח פרק חדש בחיים.

פרק שבו זה אני בשלי, הוא בשלו , ושנינו עם הילדים.

כי הרי מה החיים שוים בלעדיהם? בשביל מה התאמצנו כל כך?

אז אני משחררת באהבה. מבקשת לסגור פרק אחד באהבה וממקום של סליחה ולפתוח אחר.

 

לקח לנו שנה לסיים את הפרידה הזו. להתגרש. להגיע לנקודת הסיום.

כל כך הרבה פעמים התייאשתי ונשברתי והרגשתי שהסוף כבר לא יגיע ולא הבנתי למה זה נמשך כל כך הרבה בלי סוף, אבל היום אני מבינה שזה היה מדויק לשנינו. לעבד, לעכל, להיות שלמים. להבין שלהתגרש זה הצעד שהכי נכון עבורנו. לעבור קשת של רגשות, להגיע לקצה, להגיע לתהום, לעלות חזרה למעלה וללמוד המון מהדרך.

אז היום ממרומי השנה הזו אני שמחה שזה לקח כל כך הרבה זמן. אם זה היה לוקח פחות אני לא חושבת שהייתי נמצאת במקום שבו אני היום.

מהנקודה של היום אני שלמה.

אני מאמינה שיכלנו לעשות את זה גם אחרת אבל בסופו של דבר יודעת שהכל היה מדויק וקרה בדיוק כמו שהיה צריך לקרות.