יומן אשפוז – חשש לידה מוקדמת – לידת פג

רק עכשיו אני מבינה.
כמה אני ברת מזל.

רק עכשיו באמת נופל לי האסימון איזה בעל מדהים יש לי

אחרי שקצת המעטתי בערכו, ונכון שהוא לא מושלם, אבל דווקא החוויה הזו יצאה לטובה.

אני מאושפזת כבר כמעט שבוע בבית חולים בגלל שהקטנצ`יק בבטן הפסיק לגדול לפני חודש בערך, ואני במעקב צמוד שכולל אולטראסאונד מדי יום , 4 מוניטורים והשגחה של רופאים. יש סיכוי שיהיה לנו פג. 

מצד אחד זה נשמע מבאס, אבל באמת שזה לא נורא כל כך.

המחלקה פה בתל השומר מאוד נעימה, הצוות מקסים, והמקצועיות והתקתוק של הדברים מאוד מרגיעים.

גם עוד יתרון הוא המרחק קצת מבעלי, שאנחנו כאילו היינו זקוקים מעט לספייס הזה בינינו והמרחק והגעגוע עושים טוב לזוגיות. זו גם הזדמנות מעולה בשבילי ללמוד לשחרר את הרסן קצת , ולשחרר קצת שליטה, וללמוד לקבל מאחרים ולקבל את זה שעושים בשבילי.

מאוד קשה לי עם זה , עם החוסר עצמאות הזה שאני לא יכולה לעשות הרבה. כשכל מה שאני יכולה לעשות זה לבלות בבית חולים ולשכב במיטה בזמן שהחיים בחוץ ממשיכים.

מאחר והקטנצ’יק לא גדל יותר מדי, החליטו לעשות לי בדיקת מי שפיר, או דיקור מי שפיר ליתר דיוק בעיקר בשביל לכסתח את עצמם ולוודא שהעיכוב בגדילה של העובר שלי לא נובע בגלל מום כלשהו למרות שאני כבר בשבוע 34. 

רצו גם לבדוק בשלות ריאתית למקרה שיצטרכו ליילד אותי לפני הזמן ואז הוא יוולד כפג ויגיע לפגיה. 

אתמול עשו לי בדיקת מי שפיר, מזל שאמא שלי היתה איתי.

זה היה מאוד לא נעים וכואב קצת כשאת מרגישה את המחט של הרופא חודרת את השכבות בבטן ומפחדת לזוז או לנשום כי את מרגישה הכל ומפחדת מצד אחד שיקרעו לך את הבטן כי זו התחושה ומצד שני שהקטן לא יזוז ויפגע חס וחלילה מהמחט. אבל אפשר לומר שגם זה מאחורי.

אחרי הדיקור חטפתי סחרחורת ובחילה נוראית, הרגשתי על סף עלפון, מזל שאמא שלי היתה איתי, עודדה וחיבקה וליטפה, גרמה לי קצת להרגיש כמו ילדה קטנה, והרגשתי איך אני נלחמת בה ובעצמי , בילדה הקטנה הזו שכן זקוקה עדיין לאמא שלה, אבל בשלב מסויים כנראה שהיתה לי נפילת מתח מכל השבוע המתיש הזה שעברתי מבחינה נפשית, וכן הרשיתי לעצמי להגיד מה שיהיה יהיה.

אחכ לקחו אותי למחלקה בכיסא גלגלים כי כמעט התעלפתי, וגם עם זה היה לי קצת קשה.

אני רגילה להיות עצמאית, להיות גדולה, ולא ילדה קטנה וחסרת אונים.

כאילו בשביל לקבל עוד שיעור בקושי יכלתי לזוז אתמול כי הבטן כואבת עד עכשיו וגם החשש שמשהו יקרה לקטן, אז בקושי זזתי מהמיטה.

מחכה כרגע בקוצר רוח לתוצאות של הבדיקה שיעידו על רמת הבשלות של הריאות של הקטן, ולדעת שהכל בסדר איתו.

התעוררתי כבר ב5 וחצי בבוקר, וכרגע הולכת להתפנק כל היום עם המחשב ולראות סרטים.

אתמול בעלי היה איתי בערב , פתאום הייתי נורא זקוקה לו שיהיה איתי, נורא רציתי שישאר, אבל הוא העדיף ליסוע הביתה, גם לא ממש נעים לו.

בסך הכל לא רע לי פה, אני די רגועה יותר מאשר אם הייתי בבית, וכשצריך לרוץ כל שני וחמישי למיון.

הקטן שוקל רק קילו וחצי. זה לפי ההערכות האחרונות, וכנראה שהולך להיות לנו פג.
מה שיש לו נקרא IUGR שזה עיכוב בגדילה של העובר, ובמקרה שלי כנראה שמדובר בעצירה.
זה נגרם בגלל בעיות בזרימות של השליה במקרה שלי כנראה, אז תוך שבוע – שבועיים כנראה שהולכים ליילד אותי וכנראה שזה יהיה בניתוח כי הוא במצב עכוז.

אני יודעת שהחוויה הזו רק תחזק אותנו ותעזור לאחות את הסדקים והקרעים שנוצרו קצת בזוגיות,

ושהגוזל הקטן הזה יביא לנו כל כך הרבה אושר ואהבה לחיים..

עשינו השבוע סיור בפגיה כדי להתכונן לאפשרות שהוא יוולד פג ויבלה תקופה בפגייה עד שיגדל ויתחזק. מקווה שלא נגיע לזה אבל מנסה לשמור על אופטימיות. 

ולכמה מילים שמדברות אלי מתוך שיר של בועז שרעבי – ולמרות:

לפעמים את יודעת כשהרוח נוסעת,

הרקיע נראה כה אחר

כשהיד שוב נוגעת

ועובר בי הרעד,

אז הלב לא מרשה לשחרר

ולוותר.