להיות אמא לתאומות – נוגה ומיה בנות שבוע

לא להאמין אבל שבוע חלף ויש לי תאומות.

האמת, החיים לא כל כך נוראיים כמו שחשבתי. התכוננתי מראש ללילות ארוכים ללא שינה, לחוסר תפקוד שלי, לא למצוא זמן לאוכל ומי דיבר בכלל על הנקה?

אבל וואלה, הופתעתי.

מסתבר שמיה ונוגה יצאו דומות כמו שתי טיפות מים ליובל, אותם גנים בדיוק רק שהן בנות. בגלל ההבדלים במשקלים שלהן נוגה נראית כמו יובל בגיל כמה ימים ומיה נראית כמו יובל בגיל שבועיים שלושה..

הן קיבלו גם את הגנים שלו של אהבת השינה.

מאחר והן נולדו במשקל של פחות מ3 קילו, ההנחיה היא להעיר לאכול כל 3 שעות. אממה, הבנות שלי עקשניות . 2 גדיות שלא אוהבות שמחליטים בשבילן כך שבתינוקיה התזונה שלהן לא היתה הכי מסודרת כי הן לא אהבו שדחפו להן אוכל כשהן לא רעבות ולכן לא שיתפו פעולה ואז קמו אחרי שעה. ברגע שעברנו למלונית החלטתי שאני עושה סדר, נותנת להן לישון עד 4 שעות ואז מעירה (בדכ הן נהיות רעבות מאוד ואז אוכלות טוב יותר ארוחות מלאות).

אני מניקה אותן , הולך טוב, יש לי חלב ואני משתדלת לאכול אוכל בריא כמה שיותר (אם נוריד את הפיצה מהיום בערב) ובינתיים נראה שהחלב שלי די משביע אותן בניגוד למה שהיה עם יובל.

אני מעדיפה בארוחת הלילה לתת להן תמ”ל כדי שישנו יותר טוב, זה מפיל אותן לשינה טובה ועמוקה של 4 שעות בערך.

לא להאמין אבל אנחנו ישנים די טוב בלילה. פעם אחת בעלי קם ופעם אחת אני או שהוא מביא לי אותן למיטה ומכין אוכל ואני מאכילה. בגלל ההתאוששות מהניתוח כואב לי לקום במיוחד אחרי שכיבה או ישיבה ממושכת ואני מקוה שתוך שבוע בערך המצב ישתפר ככל שהתפרים יגלידו.

הן קמות בד”כ ב2 וב6-7 לאכול ואז אנחנו כבר פותחים את היום או במידה ומתאפשר אני חוזרת לישון עד 10. הגוף שלי מותש מההנקות וההורמונים ורק ביומיים האחרונים הנפיחות הקשה של הבצקות החלה לרדת בצורה מאוד משמעותית, מה שגורם לגוף שלי לעבוד שעות נוספות כך שהרזיתי מאוד.

ירדתי 20 קילו. רק בחודש האחרון עליתי 15 קילו בגלל הבצקות, 15 קילו יותר מהמשקל ההתחלתי של ההריון (אפשר לומר שהתחלתי בעודף של 10 קילו בערך). והיום הסתכלתי על הגוף שלי במראה וגיליתי שממש רזיתי. הבטן בקושי נשארה והשתטחה למעט איזשהו צמיגון שנמצא עדיין מעל הצלקת ואני מקוה שישתטח. היא יותר גדולה הפעם אבל למדתי שזה לא משנה והעיקר שיש לי שתי בנות בריאות ומדהימות. כפרה על הבטן..

היום הנפיחות בירכיים ירדה משמעותית והחלטתי לנסות להכנס לאחד המכנסיים מלפני ההריון, הלכתי על אחד מאלה ששימשו אותי בתקופה שהייתי מלאה יותר. הוא ישב עלי כמו שק.

 

אמרתי ננסה את הג’ינס האהוב עלי שגם לפני ההריון היה מאוד לא נוח ולוחץ ולהפתעתי הרבה הוא ישב פרפקט על הגוף שלי שקיבל צורה חדשה וחטובה! אחת כזו שכבר שנה – שנתיים לא היתה לי!

בכלל, אם מסתכלים עלי לא ממש רואים זכר לזה שהייתי בהריון או שילדתי תאומים לפני שבוע וזה עשה לי היום מצב רוח ממש טוב מתוך ידיעה שתוך כמה ימים יתרת הבצקות תרד ואז אולי אני ארד עוד 5 קילו בערך ואחזור לגזרה חטובה. הזוי לגמרי.

יובלי מאוד מתלהב מהבנות, איך שהוא קם בבוקר הוא רץ לבדוק מה איתן ואם אחת מהן לא בעריסה הוא ישר שואל איפה היא (אם אני או בעלי בדיוק מאכילים) , הוא מנשק אותן, מלטף בעדינות, אני מפעילה אותו בהבאת דברים וחפצים כדי לעזור בהחתלה או באוכל, הוא מגלה עניין רב במוצרים ובחפצים שלהן ובכלל בכל הטיפול בהן.

אני משתדלת שכל יום יהיה פה מישהו כשהוא חוזר כי כששתיהן בסבב של אוכל קשה לי להתפנות אליו למשך שעה בערך ואני מרגישה שהוא זקוק גם לתשומת לב שלו.

אני מקוה אולי לצאת איתו מחר לסיבוב אם ארגיש טוב ואם מזג האויר יהיה סביר.

בסך הכל אפשר להסתדר, זה לא כל כך נורא. אולי זה קשור לעובדה שזה ילד שני ושאני יודעת די הרבה על כל נושא התינוקות לאור העיסוק שלי באתר או לאור זה שאני כל כך מאושרת להיות כבר אחרי ההריון ולא נלחצת כשהן בוכות וכשהן לא רגועות אני מדברת איתן והן מקשיבות ונרגעות ונוגה אפילו מקשקשת אהה אהה כאילו עונה לי.

אני יודעת שתהיה תקופה לא קלה ושהגזים אוטוטו יתחילו ומקוה שנעבור את זה בשלום.

אבל טוב לי והן מדהימות. אני רק מסניפה ומנשקת אותן כל היום. עדיין נמצאת בסוג של התאקלמות למצב החדש. כבר שבוע שלא התקרבתי למחשב ואפילו מיילים בקושי בדקתי מהפלאפון. בעלי אמר לי אתמול שזה לא בסדר שלא כתבתי שום פוסט עדיין על הלידה.

אז היום הוספתי אחד והנה עוד אחד ובהמשך יהיו עוד.

הרבה.

כי עם תאומים לא משעמם..