יום אחד, 3 חיסונים, 6 זריקות, 3 ילדים

 

קשה לתאר את הטירוף שעבר עלי ביום חמישי האחרון. הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית.

מבול של רגשות והרבה רגשות אשם, בעקבות ביקור בטיפת חלב.

מיה ונוגה כבר בנות חצי שנה ואת החיסון של גיל 4 חודשים היינו צריכים לעשות לפני חודשיים. מאחר והן נולדו חודש לפני הזמן אז הגיל הכרונולוגי ה”מתוקן” שלהן הוא רק 5 חודשים למעשה ולא שישה, ובשל כך אני מקפידה לדחות להן את החיסונים לפחות בחודש.

אז יצא שאת המועד הראשון שקבעו לי לפני 3 שבועות פספסתי כי היה רשום לי ביומן בטעות יום אחרי המועד, וקבעו לי מחדש ליום חמישי שעבר אבל מאחר והחלטתי בספונטניות לנסוע לסופשבוע עם בעלי אז זה היה ממש לא מתאים לחסן את הבנות כשאנחנו נוסעים ואמא שלי איתן, וקבענו מחדש ליום חמישי האחרון.

בשל כל הבלגן והמחלות שמסתובבות לנו בארץ עם האריתראים, החלטתי שאני אעשה השלמה לחיסונים ליובל. הוא חוסן רק עד גיל 8 חודשים ולא עשה את הMMRV כי באותה התקופה הוא היה חולה המון, היה לפחות שבוע בחודש עם חום או וירוס קשה או התקף אסטמה ולא רציתי לקחת סיכון שמשהו יקרה לילד היקר שלי אז ויתרנו.

אבל עכשיו, יש לי עוד 2 תינוקות בבית ויש חצבת ושחפת שמסתובבות בתל אביב, אז קיבלתי החלטה לחסן אותו ומהר.

כבר לפני שנה רציתי לחסן אותו אבל איכשהו נפלתי בין הכיסאות של הבירוקרטיה של טיפת חלב לקופה, הפנו אותי כמו כדור פינג פונג מאחד לשני, כל אחד מפיל את האחריות על השני ואני בסך הכל רציתי לחסן את הבן שלי. בעיקר מאבעבועות כי לא בא לי שהוא יביא הביתה והקטנות ידבקו.

 

לפני שבוע התקשרתי לטיפת חלב ואמרתי שאני רוצה לחסן אותו. אמרו לי שוב ישר – זה באחריות קופת חולים. אמרתי לאחות שכבר עברתי את הסאגה הזו ושאני מבקשת שהיא תבדוק עם מישהו בכיר איך אני יכולה לחסן את הילד ואיפה ומהר, אחרת אני מוותרת על זה. אז היא בדקה ומסתבר למרבה הפליאה שאפשר לחסן אותו בטיפת חלב. אז הוספתי אותו לחיסון של הבנות.

היה לא פשוט.

מי מכן שיודעת כמה זה מתיש נפשית לחסן ילד אחד, עם ההתכוננות הנפשית לפני ואחרי, עם להחזיק את הילד חזק תוך כדי שמכאיבים לו ולהלקות את עצמך עם רגשות אשם, אז תכפילו את זה ב-3.

3 ילדים, אחד אחר השני, 2 זריקות לכל אחד וכשיצאנו משם הייתי נסערת ומותשת.

אמא שלי היתה איתי וקצת הצטערתי שלא דרשתי מבעלי לבוא איתי. הוא גם אבא שלהם ומותר לו לעזור עם תמיכה נפשית לי ולהם אחרי כל זריקה.

חזרנו הביתה, השעה היתה 11 בבוקר והרגשתי מרוקנת מאנרגיות כאילו עברתי יום ארך ומתיש. ואז עליתי הביתה, החלפתי בגדים, לקחתי את התיק ועוד יצאתי לפגישה.. הייתי בסוג של הלם קרב ולקח לי זמן להתאושש מהסיפור.

עברנו כצפוי סופשבוע עם חום בעיקר ב24 שעות הראשונות לבנות און ואוף, הורדנו את החום עם אקמולי ונובימול בתורות והן ישנו רוב היום ובקושי אכלו. אפשר לומר שעבר בשלום.

 

אצל יובל אמרו לנו שהתופעות במידה ויהיו, יגיעו אחרי שבוע. אני מקוה שאולי נופתע לטובה ולא יקרה כלום והחיסון הזה יפסח עליו בלי שום בעיות מיוחדות.

אני מודה, יש בי קצת כעס כלפי משרד הבריאות עם כל נושא החיסונים בשל חוסר השקיפות והכפיה הזו שלהם, וההתנערות מאחריות כשכן נגרם נזק בעקבות חיסון וזה גורם למערכת יחסים של חוסר אמון.

יחד עם זאת כששתי חברות שלי אומרות לי שבמרפאת טיפת חלב שלהן בתל אביב התגלו מקרי שחפת וחצבת, לא נותר לי אלא לרוץ ולחסן ולא לקחת את הסיכון עם שתי הקטנטנות שלי..