המצב המזעזע של הרפואה הציבורית – את באמת רוצה ללדת בבית יולדות?

היום הוזמנתי למפגש עם מנהלת מיון יולדות בבית החולים שיבא בתל השומר. במפגש נכחו מספר בלוגריות ועיתונאיות, על מנת שנעביר לקהל הגולשים שלנו את המסר – מצב הרפואה הציבורית בארץ מאוד קשה ובסכנת קריסה.

יצאתי די נסערת מהפגישה ומהנתונים שפרשו בפני.

נפגשנו עם רופאה בכירה במחלקת יולדות שהסבירה לנו קצת על המצב של התקנים בבית החולים, על השעות הארוכות והבלתי אפשריות, על העייפות הכרונית, על הנתינה האינסופית, על הפגיעה בחיי המשפחה, האיכפתיות, ועל מערכת האוצר שלא דואגת לתגמל את הרופאים בשכר הולם.

נדהמתי לשמוע את הסכום שמרויחה מנהלת חדר מיון עם המון שנות ניסיון, רופאה מומחית בתחום הגיניקולוגיה, שכר הנטו שלה נמוך משכרו של עובד הייטק ממוצע, והיא עובדת בערך פי 1.5  שעות.

בשביל להגיע לשכר הזה היא צריכה גם לעשות מספר תורנויות בחודש.

תורנות רופאים למי שלא יודע – היא תורנות שאמורה להמשך 24-26 שעות, בפועל היא מגיעה גם ל-28 -30 שעות כי פתאום יש מקרים דחופים ופתאום מישהו חולה וצריך לגבות ויש הרבה בלת”מים במקצוע הזה.

.

ואני תוהה מדוע מערכת האוצר מזלזלת כל כך באנשי הרפואה הציבורית שבעצם מחזיקים את המדינה בכפות ידיהם, עם טוב הלב שלהם, וכשהרופאים עושים שביתת מחאה “חלקית” ועדינה לכמה שעות, הם סופגים ביקורת ציבורית כל כך קשה בעוד מערכת החינוך וארגוני המורים משביתים אחת לכמה חודשים את המערכת ויוצרים שינויים לאט לאט.

משום מה מישהו באוצר החליט שצריך להצמיד את שכר עובדי הרפואה הציבורית לשכר עובדי מערכת החינוך.

עם כל הכבוד למערכת החינוך ויש הרבה כבוד, למערכת הרפואה הציבורית מגיע קצת הרבה יותר תגמול.

אם חס וחלילה יהיה מצב חרום במדינה , בלי הרופאים המדינה פשוט תקרוס.

לא יתכן שמרבית הרופאים שעוסקים היום ברפואה הציבורית בכמות שעות בלתי הגיונית ובשכר זעום, עובדים גם בעבודה שניה באופן פרטי או דרך קופות החולים כך שהזמן שנשאר לאנשים הללו עבור המשפחות, עבור הבית, שלא לדבר על זמן איכות לעצמם, הוא זעום ביותר ובמרבית המקרים בקושי קיים ,כי גם צריך לישון כמה שעות ביממה.

לא יתכן שרופאים יעבדו בשכר שהוא קצת מעל שכר המינימום במשך למעלה מ20 ומשהו שעות, יחזרו בצהריים הביתה (במקרה הטוב), ובבוקר למחרת הם קמים לעבודה כרגיל לעוד משמרת ארוכה וגם מתמרנים בין קליניקה פרטית או עוד משרה שניה כדי לגמור את החודש בכבוד וזאת אחרי שהם השקיעו מספר ארוך של שנים בלימודים וסטאז.

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

 

אני מלאת הערכה לרופאים שלנו.

המצב במערכת הרפואה הציבורית הוא שיש מחסור רציני בתקנים.

מרבית בתי החולים עובדים על תקנים שהתאימו למצב האוכלוסיה לפני 30-40 שנה, כשהיו הרבה פחות תושבים.

אף אחד במערכת הבריאות לא חשב על עדכון התקנים האלה והתאמתם למצב האוכלוסין הנוכחי.

והאבסורד הוא שעל כל לידה בית החולים מקבל המון כסף, רק שהכסף הזה איכשהו נשאר למעלה ונעלם בתוך בירוקרטיה אין סופית כך שמי שבסופו של דבר ממשיך להרויח מכל העניין הוא הנהלות בתי החולים ומשרד הבריאות.

רק כשמנהלי המחלקות מקימים הרבה רעש וצעקות, אז מאשרים להם עוד תקן של בנאדם שכמעט ולא מורגש עם כמות העבודה והמטופלים שלא נגמרים.

והנתונים – מזעזעים!

למשל במבנה היולדות של שיבא שמאכלס כ-150 מטופלות בממוצע , יש בכל משמרת רופא אחד, רופא מומחה אחד, ו-4-5 רופאים מתמחים בתורנות (כלומר – רופאים שלרוב ערים בסביבות ה26 שעות) ובימים טובים גם סטאז’ר. צוות כזה מצומצם מופקד על חייהן ובריאותן של 150 נשים.יש במשמרת גם 3 כוננים מוכנים להקפצה במידת הצורך ובמקרים ממש בעייתיים הם גם מוקפצים. המספרים האלה פשוט לא הגיוניים!

 

בחודש יש בממוצע כ-900 לידות, כ-10 אחוז מתוכן מגיעות להתערבויות והסתבכויות.

ואני תוהה, עד כמה רופא שהוא ער למעלה מ20 שעות, הינו בעל יכולת שיפוטית ותפקודית טובה במקרים מסוכנים וקריטיים שיכולים לגרום לטעויות אנוש חמורות ומסוכנות מאוד??

אף אחת מאיתנו לא היתה רוצה בזמן לידה שמסתבכת שהרופא שלה יהיה עייף מאוד ולא בפוקוס.

במיוחד במקצוע כל כך רגיש כמו נושא היילודה.

הרי אנחנו שומעים כל הזמן על לידות שמסתבכות ועל מקרים שמסתיימים בצורה קשה ואף במוות של יולדת או תינוק.

איך אפשר לצפות מבנאדם נורמלי לתפקד בצורה תקינה כשהוא בחוסר כרוני של שעות שינה?

שאלתי את הרופאה מה הסיבה שאנשים ממשיכים ללמוד רפואה אם התנאים כל כך קשים.

היא אמרה לנו שכשהסטודנטים מגיעים לסיורים בבתי חולים לפני תחילת הלימודים הם רואים את הרופאים עם התשוקה בעיניים , עם האהבה הרבה למקצוע, עם הסיפוק הרב והרבה אנשים מתיחסים למקצוע כאל מעין שליחות.  ואלו שכבר לומדים ומגיעים לשנות ההתמחות שהן בשכר מינימום ובתוך המשמרות והתורנויות הם צריכים גם ללמוד את החומר , להשלים מבחנים ו… אה, שכחנו, גם לחיות.

שאלנו אתה למה היא לא עוזבת את בית החולים ופונה לרפואה הפרטית? היא אמרה שהיא לא יכולה, שהיא פשוט אוהבת את מה שהיא עושה ובאיזשהו מקום היא כבר התרגלה לזה. שזה נותן לה סיפוק אדיר.

אני מאוד תומכת במאבק הרופאים, אני חושבת שהם צריכים להעלות דרגה בשביתות שלהם, אני מאמינה שעם כל הקושי רק כשאנשים יגיעו לבתי החולים ולא יהיו רופאים מומחים, לא יהיו ניתוחים במשך כמה ימים ויעשה איזשהו צעד דרסטי, משרד האוצר יתעורר ויתחיל להבין שהחבר’ה האלה רציניים.

אבל מרבית הרופאים הם אנשים עם לב רחב ונשמה ענקית שיתקשו לראות אדם סובל. ואני בספק כמה הרופאים באמת יעשו צעד אגרסיבי שכזה ויתמידו בכך.

הם חייבים לטלטל את המערכת. גם אם זה אומר שרק סטאז’רים יהיו בבתי החולים.

כן, המשמעויות של זה קשות, אבל המשמעות האחרת של המצב אם לא יקרה במערכת שינוי מהותי מבחינת התקנים , היא שתוך כמה שנים אנשים פשוט יפסיקו ללכת ללמוד רפואה כשבפחות שנות לימוד הם יכולים לעבוד בעשרות מקצועות אחרים ואחרי כמה שנים וותק גם להרוויח פי 3-4 מרופא מומחה בכיר בבית חולים ציבורי.

כבר עכשיו יש חסר רציני בכמות הסטודנטים לרפואה ואני אזכיר בקצרה את נושא הפגיות בארץ ששם בכלל המצב קטסטרופלי כי אין כמעט בכלל רופאים שמתמחים בפגים (אפרט על כך בפוסט אחר בהמשך).

.

אני רוצה לקרוא לשר האוצר להתעורר, למערכת הרפואה הציבורית להתחיל לפתוח את העיניים ולהביט כמה שנים קדימה. הדור של היום מפונק יותר, הוא דורש יותר, וכשלא נותנים לו , הוא קם ועוזב.

אם אנחנו לא רוצים בעוד כמה שנים להתעורר לתוך מציאות שבה תהיה רפואה ציבורית ברמה נמוכה ורפואה פרטית איכותית שרק מי שיהיה לו כסף יוכל להרשות אותה לעצמו, אז כדאי שכולנו נתעורר עכשיו, נתמוך במאבק המוצדק מאוד של הרופאים ונעזור להם לעשות שינוי, גם אם יהיה לנו קצת פחות נוח.

תחשבו על העתיד של הילדים שלכן, נשים הרות – תחשבו על זה שכשאתן בחדר לידה הרופא והמתמחים שמטפלים בכם לרוב יהיו ערים יותר מדי שעות, לפעמים הם יצטרכו לקחת החלטות חשובות ביותר לגבי חייכן או לגבי חיי היילוד, אתן באמת מרגישות שאתן יכולות ללדת בשקט??

 

הבעיה היא שהצוות הרפואי במרבית בתי החולים בארץ כל כך מתורגל בשגרה הלחוצה והבלתי אפשרית הזו כך שהתפקוד שלהם הוא יחסית מעולה.

אבל  לא הייתם מעדיפים להגיע לחדר מיון ולקבל מענה רפואי גם אם המקרה שלכם לא הכי דחוף תוך דקות ולא תוך כמה שעות?

ועוד נקודה חשובה – למה כשמערכת החינוך משביתה לכמה ימים את בתי הספר זה בסדר והאוצר מיד מתקפל לדרישות שלהם? למורים יש 60 ימי חופש בשנה. לרופאים – ימים ספורים. כי אם רופא לוקח חופש, הוא דופק את החברים שלו שצריכים לשלם את המחיר עם משמרת יותר ארוכה.

 

אני מצרפת לכם פה ציטוט מתוך מייל שכתבה לי מישהי שעובדת כרופאה בבית חולים בארץ, בהסכמתה, יש בטקסט עוד מספר עובדות חשובות.

היא ביקשה ששמה או פרטים מזהים נוספים לא יפורסמו ואני מכבדת את בקשתה.

הנה עדות ממקור ראשון על איך המערכת הזו עובדת ועל תחושה של מישהי מבפנים:

“אכן בעיני המאבק מוצדק מאוד, על אף שהוא מתפרס על פני תחומים רבים. הסיבה היא, שבקרב הרופאים יש מגזרים שונים- עובדי בית חולים, עובדי הקופות, רופאים שעובדים באפן פרטי, וכמובן בתוך קבוצת העובדים בבית החולים ישנם רופאים מומחים ומתמחים. יש העובדים בפריפריה ויש במרכז. לכולם מטרה  זהה והיא לעבוד לטובת המטופלים, לעבוד שעות הגיוניות ולהשתכר באופן ראוי. אולם, יש הרבה בעיות במאבק והאוצר שאינו מעוניין בשיפור תנאי הרפואה והרופאים מתמקד בדהלגיטמציה ונסיון פילוג בין קבוצות הרופאים.
כך, האוצר מפיץ נתוני שוא על משכורות, על סוגיית החתמת השעון (מתה להחתים, בתנאי שישלמו לי כשאני יוצאת מאוחר, האוצר דורש שנחתים – ויהיו הפחתות למי שמאחר, מבלי להסכים לשלם על תוספת השעות) ועוד.

בעניין הוספת תקנים, בכל בתי החולים הגדולים משוועים לעוד תקנים, ויודעים, שכאשר ינתנו תקנים נוספים- הרופאים בבתי חולים הגדולים יעבדו שעות יותר הגיוניות.

מאיפה יגיעו הרופאים הנוספים, ובכן, בריצה, מהפריפריה.

מרבית הרופאים מעדיפים לעבוד באזור המרכז. כבר עכשיו יש בכל מחלקה כמעט בפריפריה תקנים לא מאויישים. תוספת תקינה, בלי תוספת תמריצים לפריפריה – ירוקן את הבתי חולים הפריפריים מרופאים, אך ישפר מאוד את המצב במרכז הארץ.
הרופאים ברובם לא רוצים לסיים עבודה בבית חולים ואז ללכת למשרה שניה בקופות חולים. אם ישלמו כראוי לרופאי בית החולים, הקופות ימצאו את עצמם משוועות לידיים עובדות, כי מרבית הרופאים רוצים לעבוד פחות שעות. האוצר יודע את כל זה, משרד הבריאות יודע את כל זה, אך במקום לפתור את הבעיה, הם מעדיפים לומר – הרופאים רוצים רק כסף ולא מוכנים להחתים שעון.

למה כל ההקדמה המייגעת הזו?

כי חלק ממאבק האוצר ברופאים הוא השחרה קולקטיבית של ציבור הרופאים בעיתונות. בכל פעם שאני קוראת תגובות מאנשים שנזקקים למערכת הבריאות ולא תומכים במאבק, כי הם מאמינים לשקרים של האוצר, המוטיבציה שלי לטפל נפגעת.

אני מגיעה יותר שפופה לעבודה, החשק לעזור נפגע. מסיבה זו, אני התחלתי להתרחק מטוקבקים וחדשות המסקרות את מאבק הרופאים.

אשמח מאוד עם תהיי בשמי שגרירה של רצון טוב בבלוג שלך. אשמח אם תצטטי מדברי. לגבי החשיפה, בשל אי תמיכת סגן השר במאבק, מטבע הדברים אני לא מעוניינת בחשיפה מלאה. אני מתנצלת על “ההשתפנות”, אך אני במעמד עבד כרגע.

איני עוזבת את העבודה מהרבה סיבות, בעיקרם זה שבסיס- אין מקצוע נפלא מהרפואה ואני מקווה שבעתיד יתנו לי לעסוק ב כראוי ולא במסגרת “פס הייצור” הנהוג היום. השקעתי שנים מחיי ואת כל הכסף שהיה לי בכדי לעבור את בית הספר לרפואה, וחבל לי “לזרוק” את זה.

רבים מחברי לספסל הלימודים עזבו את עולם הרפואה או את הארץ. עתיד הרפואה הציבורית טמון בהצלחת ביצוע השינויים הנחוצים. הלוואי שנצליח !”

 

 [/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]