אני מפסיקה להניק

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אחרי עוד לילה בלי יותר מדי שינה. החלטתי שזהו. אני מפסיקה להניק.

אני קצת ברגשות מעורבים כי אין על הרגעים הקסומים האלה שהבנות יונקות כמו גורות מתוקות ומחזיקות את השד עם הידיים הקטנות והמתוקות שלהן והידיעה הזו שהגוף שלי מייצר מזון עבורן זה משהו מדהים לדעתי ואני מאוד נהנית מההנקה והן יונקות מצוין מהרגע הראשון אבל מצד שני אין לי זמן לנשום גם בלי זה.

אתמול מהבוקר ועד 2 בלילה היו לי רק שעה וחצי פנויות בלי ילדה על הידיים כי כנראה שהפיתה עם החומוס שאכלתי בערב עשתה להן גזים מטורפים.

ונמאס לי להיות משועבדת להנקה כל 3 שעות אחרת אני דולפת כאילו פתחו ברז מהציצי שלי, ואם אני לא מניקה אחרי 5 שעות אז מתחיל גודש מעצבן והכל כפול.

והאבסורד הוא שיש המון חלב והן לא שבעות ממנו, אז אחרי 20 -30 דקות שהן על הציצי, צריך אח”כ עוד 15 דקות בערך לבקבוק. תכפילו את זה ב2 יחד עם מחזורי שינה של שעתיים-שלוש ולאחרונה זמן העירות שלהן גדל, ותוסיפו את העובדה שאני איתן לבד בבית, ואין לי זמן לנשום אז לרוב אני מנשנשת איזה סנדביץ או פחמימות מכל הסוגים והתזונה שלי על הפנים לאחרונה כי פשוט אין לי זמן פנוי יחד עם הבית, הילד, ועצמי.

מה ששבר את גב הגמל הוא העובדה שהיום בבוקר גיליתי שעליתי פאקינג 4 קילו! אחרי ה15 שהורדתי כל כך יפה אחרי הלידה!

נפתח לי תיאבון של פיל, יש לי קרייבינגים מטורפים לפחמימות ובקצב הזה אני אחזור למשקל של תחילת ההריון.

מצד שני קצת קשה לי כי רציתי להניק למשך כמה חודשים הפעם – את יובל הנקתי עד 4.5 חודשים וגם אותו החלב לא השביע, אבל יש הבדל בין להניק אחד כשאת בחופשת לידה ובין להניק שתיים כשאת עצמאית ונדרשת לפעמים לטפל בדברים של העבודה תוך כדי. בלילות האחרונים אני מוצאת את עצמי עובדת עד 2-3 בלילה לפעמים כדי להספיק לטפל באתר שלי. זה לא עסק.

בגלל ההנקה אני הרבה יותר עייפה מהרגיל וכשצריך לתפקד אחרי לילה בלי שינה, אין הרבה ברירות אז אוכלים מתוק כדי להתעורר והרבה סוכרים. גם החורף הזה שתקוע כמו קוץ בנשמה עם הימים הקרים הללו לא מקל את העניינים. אי אפשר לצאת איתן יותר מדי מהבית.

אני יודעת שאני לוקחת סיכון בהחלשת מערכת החיסון שלהן גם לאור העובדה שהן פגיות, אבל מצד שני אני חייבת לחזור לעצמי, מרגישה שאני עוד רגע מאבדת את השפיות עם הג’ינגול הזה שלא נגמר סביבן.

דיברתי הבוקר עם חברה שהיא אמא לתאומים בני שנתיים שאמרה שגם אצלה היה בדיוק ככה, עד שהחליטה להפסיק להניק ופתאום נהיה לה הרבה זמן פנוי.

באיזשהו מקום אני מרגישה שאכזבתי את עצמי כי יש משהו אגואיסטי בהחלטה למנוע מהבנות שלי חיזוק למערכת החיסונית אבל מצד שני הן יעדיפו אמא שפויה ורגועה שתהיה לה הרבה יותר סבלנות אליהן, לא?

בנוסף, אני אוכל לחזור לריטלין בלי רגשות אשמה ולהתנהל בצורה יותר רגועה ולנהל את הזמן שלי ביותר אפקטיביות עם שקט וסדר בראש. יחד עם השקט מגיע גם חוסר תיאבון שהוא תופעה נלווית של הריטלין שעם זה אני דווקא בסדר גמור!

מקווה להצליח לייבש את החלב במהרה ולהרגיש שלמה לגמרי עם ההחלטה הזו.

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]