הראשון בספטמבר יום חג להורים באשר הם, כבר יומיים שקהילת ההורים בארץ לא ישנה ולא חלילה מההתרגשות לקראת עלייתו של העולל לגן עירייה, אלא מבואה של המלכה האם- "השגרה". לא עוד מגלשות מים חורקות, טרמפולינות גדושות מתבגרים נוטפי זיעה, מופעים המוניים בקניונים נטולי מקומות חניה ולקינוח קרקס אפגני על גג לוהט עם מקסימום חמוס במקום
אמא , עברנו הרבה עליות ומורדות, החיים איתך היו כמו על גלגל ענק, פעם אני למטה ופעם למעלה, את יודעת להרים אותי כמו שאת יודעת גם להוריד אותי, איתך זה אף פעם לא באמצע, אין איזון, איתך זה הכל או כלום. איך אפשר להסתדר במצב כזה? עם בן אדם שאני כל כך אוהבת אבל שאין
כבר 37 שנה לא השכלתי להבין שאני לא אלוהים, שאהבה עושים עם בני אדם. שהגבר שאני מחפשת הוא בעצם דמות. אני בראתי אותו לבד. עם עצמי. יש לו גוף של גבר ופנים של גבר וריח של גבר אבל הוא לא קיים, למרות שיש לו שם די דומה לשלי קוראים לו גם אלוהים. וזה קשה לשבת
אני הילדה השקטה, זאת שבכיתה ז' אף אחד לא רצה לדבר איתה, זאת שמכיתה ה עד ח' החבר היחיד שלה היה סבא שלה. אני הילדה השקטה, זאת שרק חיפשה לברוח לעולם שרואים אותה מעבר לשכבות השומן אז היא הפסיקה לאכול, זאת שבכיתה ו נותר ממנה רק שלד ועצמות. אני הילדה השקטה, שאף אחד לא חשב
1. את מבולבלת את לא יודעת מה קורה איתך, את כבר לא משקיעה בעצמך, מזמן לא ישבת וקראת ספר טוב, מזמן לא הקשבת למוסיקה שאת אוהבת או שלא קנית לעצמך משהו נחמד. את מרגישה שאת וה"אני האמתי שלך" מתרחקים. הבלבול סוחף אותך ואת מרגישה חלשה כמו עלה נידף ברוח. בלבול הוא חלק מן ההתאהבות, אבל
שאלתם אותי למה זה קרה, למה אתם צריכה לגדול במשפחה כזו, מפורקת. לגדול לאמא חד הורית, להורים שבחרו לפרק את המשפחה לשניים. לאבא שלא מספיק נמצא שם, כמו שהייתם רוצים. למה, במקום להתלבט בהתלבטויות של ילדים אתם צריכים להתלבט מה לומר לאבא? למה, אתם לפעמים צריכים לעזור לאמא שלכם לדעת.. ולהחליט על כל מיני החלטות
שמי אביטל בת 37 וחצי גרושה (פעמיים )אמא ל הילה בת 13 ל שי-לי בת 11 ל שניר בן 7. מנהלת פרויקטים בחברות בניה ובנוסף יש לי 2 קבוצות שאני הקמתי ואני מנהלת אותם: " עזרה ונתינה למשפחות נזקקות" , " נשים נפגעות אלימות - מאבק נגד אלימות". אומנם אני בת 37.5 אך מרגישה
אין כמו סבתות יש הרבה אנשים בעולם שראויים להדליק משואה בטקס יום העצמאות מול עם שלם הנושא אליהם מבט גאה: סופרים ישראליים, מייסדי עמותת הומניות, מנהלי מחלקות בבתי חולים, נציגי קהילות יהודיות מהתפוצות, גיבורי קרבות וסבתות. סבתי ז"ל היתה סבתא נדירה, מצויידת במכשיר שמיעה ומשקפיים, לב רחב מאין כמוהו ואישיות משעשעת של ילדה שובבה בת
חופש גדול, אין כמו החופש הגדול חופשת הקיץ הנכספת לה חיכינו כל השנה כילדים, כמו שבויים וייטנאמים המחכים לרגע הגאולה בו נזכה לחנינה בת חודשיים. חלפו להן שנים רבות מאז הייתי בגובה של בריכה ביתית, סחבתי על כתפיי הרעננות ילקוט בית ספר ורוד שבתוכו קלמר קשיח מלבני ורוד עם מחדד בילט אין, בעודי מתענגת על
קיץ, שבת בבוקר! יום יפה... הילדים משכימים קום ומשאירים אבק לתרנגול התורן. אנו ההורים כבר מתורגלים, אספנו מידע על פעילויות לשבת ואנו סמוכים ובטוחים שהיום שתיכננו יהיה כל מה שילדינו רוצים בשילוב של מעט צל וכמה דקות של נחת עבורנו. והנה... הילדים שהקיצו משנת ישרים של שתיים עשרה שעות, טעונים כמו סמארטפון חדיש. הגדולה לא
יש הרבה רגעים קסומים בהורות במשך היום... הרגע שבו הקטן מישיר אליך מבט, קורא לך "טאבתא" ומחייך לעצמו כי את לתומך וטמטומך חשבת שהפעם יקרא לך בתואר הנכסף. הרגע הזה שאת מתכופפת מתחת לכיסא האוכל שלו כדי לנקות את שארית ארוחת הבוקר ופתאום בלי התראה נזרקת לעבר ראשך צלחת הנירוסטה עם שאריות האפרסק, הרגע שבו
עצמאות התינוק, תינוק עצמאי, התפתחות התינוק, תינוק אוכל, תינוק זורק אוכל על הרצפה עברנו שלב... העולל הקטן שכנראה הושפע קשות מדגלי ישראל ומטקסי יום העצמאות, החליט שזהו, תמו להם הלבטים אם להיות או להיות, מעכשיו גם הוא עצמאי. התפתחות התינוק- זריקת אוכל אז אנחנו, הורים תומכים ונרגשים, שמחים בשמחתו, גאים על התפתחותו ומרחמים קצת
אין כמו לסיים את השבת ולהתחיל שבוע חדש להבדיל בין קודש לחולי, חולי קטן של אחד הילדים, חולי המוסיף נופך משלו לשבוע שאני לתומי העזתי לתכנן. התורנית השבוע היא בתי הגדולה שפינקה בחום בטמפ' של מיחם, כאבי בטן , מצב רוח של יחידה קרבית לפני מבצע ולקינוח קיא קטן במיטת המעבר בשעות שלפנות בוקר. מארבע
יום רביעי 10:30 בבוקר, הציפורים מצייצות, השמיים בהירים, שמש תל אביבית מתעלה על עצמה אחרי שבוע סגרירי ושולחת כמה קרניים לחימום אזור החוף ועוללי בן השנה ואני בדרך למסיבת עיתונאים להשקת קולקציית קיץ 2017 של רשת אופנה הילדים "סולוג". רשת סולוג חולקת משבצת עם לא אחרת ממדינתנו וקיימת מאז 1948. ללא ספק שנות קיומה מרמזות
חזרה מחופשה נטולת ילדים , חזרה לשגרה , חופשה בלי התינוק , חופשה בלי הילדים חזרה לשיגרה... חזרה מהירה יותר מזאת שזכיתי לה באמת שאין, כאילו גלשתי במגלשת מים מהחופש הנשגב באילת ישירות לחופשת הפסח של מערכת החינוך ב"גרסת עבדים היינו". בתפקיד השפחה כמובן אני... ובתפקיד פרעה נבחרו שני שחקנים, בתי ובני, שפשוט לא הסכימו
סוג של חזרה בזמן כך שעוד רגע נעלמות שערותיי הלבנות, בטני מתחטבת ושאר סימני ההריונות נעלמים כמו כבד אווז בבופה הכל כלול. הוויז אפילו לא טורח לאייר את הנוף.. רק קו אחד בודד מתפתל לו לאורך המסך ומתחתיו ציון של עוד 99 ק"מ עתידיים בשממה. אני צמאה, מושיטה ידי אל עבר בקבוק המים שנח לו,
הנקה של בוקר , חוסר שינה של אמהות , מוצץ זוהר , החלפת חיתול ועוד לילה בלי שינה - מיומנה של ליהי - בלוג הנקה שאמהות עייפות יזדהו איתו
פוסט היכרות - ליהי - בלוג הנקה , אמא לשניים \ הניקה לאחרונה 5:55 בגיל 32 זכיתי בלוטו בפעם השנייה. תכירו את ליהי. בלוג על אמהות והנקה בלי חשבון
הנקה בלילה - שוב. גב מפורק כמו פאזל 48 חלקים של אלזה ואנה. דו קרב של "דה וויס" שהוקלט מתנגן לו ברקע ואני מקווה בליבי שהדו קרב הבא שלי יהיה רק בשעות הקטנות של הלילה. הראש נוטה לאחור, נשען קלות על הכרית באופטימיות זהירה שלא תעיר בטעות את תת המודע של האוצר שנם לו בחדר
לילה טוב תינוק , הנקה בלילה, תינוק שלא ישן, מוצץ 3:30. חושך. חג האורים והעולל מייבב את גרסתו ל"באנו חושך לגרש" ביצוע קורע מיתרי קול ומרטיט לבבות, המלווה בקול שני של שיעולי אחותו הגדולה במקצב של שמיניות. אילו היו מתמודדים כצמד ב The Voice בטוח היו מצליחים לסובב כורסת הנקה אחת או שתיים. חושך
