Home טורים אישייםעל זוגיות / הדס ויסמן נשים ומשברים אחרי לידה / הדס ויסמן

נשים ומשברים אחרי לידה / הדס ויסמן

by אמא

כמה שבועות אחרי הלידה, הכאב הפיזי מאחורייך, ההסתגלות הראשונית התרחשה לטובה או לרעה וטרם חזרתך לעבודה, לשגרה, מתחילה ירידה הדרגתית אך בטוחה של הורמונים שמשפיעה על כל אחת מאיתנו אחרת.
אנחנו מביטות פנימה אל נפשנו, בודקות אל תוך ביתנו, למיטה, למקלחת, על ילדנו.
מבט לקריירה, מבט מהצד ועוד מבט אחד על מי שכבר באותה דרך הלכה ואיך משם חזרה. בעיניים ביקורתיות ובלב כבד ולפעמים עם חיוך וגם שמחה אנחנו יודעות שמה שכבר השתנה לא ישוב להיות עוד ואיך ממשיכים מכאן.

תוך שאני מאמנת נשים בשנה הראשונה אחרי הלידה ועם מבט על חיי שלי שמתי לב שהבעיות תמיד גדולות, הקשיים כולם מועצמים, הכאב מתחיל ונגמר בלב וכל זה מתובל בחוסר פרופורציות ובתסכול משתק המונע מאיתנו לעמוד על מה ששלנו ולדרוש בו מקום. הפתרונות לעומת זאת, תמיד פשוטים. בדר"כ מדובר בצעד אחד קטן שמשנה הכל, משנה חיים.

אני מביאה לפניכן לקט של חוויות קשות כפי שתיארו בפניי לקוחות, חברות ומשפחה מתוך השנה הראשונה לאחר הלידה שלהן ואת הפתרון הקטן שעשה הבדל גדול. כמובן שכל השמות בדויים, המקרים – אמיתיים וחלק מהחיים של כולנו.

לאחר שנהייתי מאמנת אישית ולפני שהפכתי למאמנת נשים אחרי לידה, פנתה אליי הדר, בת 29 , שמונה חודשים אחרי לידת ביתה השנייה.
היא אמרה לי בטלפון שהמצב שלה קשה מאוד ושהיא חייבת עזרה בדחיפות, היא לא יודעת מה כבר היא יכולה לעשות כדי לשנות את המצב אבל היא חייבת לנסות לפחות בעוד דרך אחת.
בעלה, כך אמרה כשפגשתי אותה ביום חמישי, מתכנן לפגוש אותה ביום ראשון ברבנות. זה כבר לא ויכוח יותר, זאת עובדה. כבר היו איומים וניסיונות לגשר אבל בסופו של דבר הוא נחרץ ולמרות שני ילדהם ועברם העשיר המשותף, זה הסוף. אני מסתכלת על הבחורה המדהימה שיושבת מולי ומתקשה להבין למה היא כפופה, עצובה, מיואשת וכבדה מהחיים ואני מוציאה ממנה הבטחה שהיא חוזרת הביתה ומפסיקה להתחנן לבעלה שהיא רוצה אותו, היא בשום אופן לא תתפוס לו את הרגל כשהוא מאיים לעזוב ולישון אצל אמא שלו. היא תבוא הביתה זקופה ועם חיוך גדול, תראה סרט שהיא אוהבת ותעסיק את עצמה בדרכים שגורמים לה הנאה. שתתייחס לבעלה באופן מכובד וממוקד בלבד. שתתרכז בחייה שלה וגם שלא תשכח לנשום. לא הפתיע אותי כשהיא סיפרה שבעלה לא הזכיר את המילה רבנות כל הסופ"ש וכמובן שלא ביקש ממנה להתייצב שם. בשבועות שאחרי הוא כבר החל בהדרגה לגלות בה עיניין ולחזר אחריה, השלום בביתם.

ללמוד מהדר-ללכת זקוף ולזכור שאת קודם כל בשביל עצמך.

לאחר המקרה הזה, כבר ניסיתי למשוך במכוון נשים במשבר זוגי ואחרי לידה וכך הגיעה אליי שלי, בת 35 ארבעה חודשים בלבד אחרי לידת בכורה. מרגישה שאיבדה את עולמה החברתי, בדידות נוראה, אף אחד לא באמת מבין, אף אחד לא שם כדי להקשיב. היא מניקה ודומעת על ילדה הקטן וכשהיא אוכלת היא ממליחה עם דמעותיה את האוכל המחומם. העזרה שמציעים לה, כך היא מרגישה, היא כדי לצאת ידי חובה. בעלה שקע בפרויקטים חשובים בעבודה, אמא שלה מאוד עייפה לאחרונה ובכלל בעיניה אין איש פנוי לשמוע את זעקתה.
היא ביקשה ממני יד למשוך אותה מהמערה החשוכה ביותר בעולם. יכולתי לתת לה יד או לגרום לה לבקש עזרה מאחד האנשים שאוהבים אותה כל כך. אבל רציתי שתדע לגשש את דרכה החוצה בכוחות עצמה, שתכיר את המסלול הזה אל האויר והאור. ביקשתי ממנה לערוך לי רשימה של חמישה דברים שהיא יכולה לעשות רק כשהיא לבד וגורמים לה לשמחה, לאושר ושמזכירים לה אהבה. בין הדברים היא כתבה הליכה על חוף הים וקריאה. לאחר שמצאה שהזמן לבד הוא לא בהכרח להיות בודדה והזמן הפך להיות עבורה יקר, פנו אליה משפחה וחברים בהצעות כנות לבלות זמן יחד ולתת עזרה. בעלה הצליח להגיע מדי פעם מוקדם. היא הרגישה שחייה חזרו לשגרה חדשה ונעימה והיא המשיכה להתמיד עם הרשימה.

ללמוד משלי- ברגע שמחליטים, השינויים מתרחשים מייד.

אפרת, בת 26 חצי שנה אחרי לידה ראשונה, פתאום שמה לב שהיא לבד בבית עם הילדה. היא מניקה הנקה מלאה ולכן מתעוררת לבד בלילות להאכיל. כשהיו בתקופה של גזים בעלה אמר לה שהוא צריך לקום לעבוד והיא בחופש ולכן זה רק הוגן שהיא תשאר כל הלילה ערה. הוא לא מקלח את התינוקת כי הוא נזהר והוא מפחד וזה רק אחראי ונכון שהיא תעשה. כשהוא מחליף טיטול עם קקי הוא מציין כמה זה מגעיל, מציק לו שהילדה צורחת, מפריע לו שהיא מצוברחת אז הוא מנסה לעודד אותה לסקס כי זה לא הוגן שהחיים שלהם יהיו בהולד כי נכנסה תינוקת לתמונה.
הפערים שנוצרו בין המציאויות שלהם כבר קשים לגישור בעיניה והיא מיואשת. חוסר רגישות מצידו, אין שום הקרבה, הוא ממשיך לצאת לבלות עם חברים. משמיע בעיניה בכל הזדמנות כמה הוא היה רוצה לחזור להיות רווק. היא מרגישה חנוקה, כועסת, פגועה, מנוצלת ומתרחקת, כל יום עוד קצת.
כשהיא מגיעה  אליי היא רוצה להתגרש. לא טוב לי היא אומרת, לא טוב לי בכלל. אני לא רואה טעם להשאר, אני זו שמבשלת, מנקה, מתחזקת את הבית, מטפלת בילדה, מאכילה, מעניקה. הוא מגיע ולוקח ולוקח ושואב ושואב ולקינוח, הוא רוצה סקס שאין לי לתת לו. לא רוצה אותו יותר. כואב לי לשמוע אותה ומה לעשות, אני גם מזדהה ונזכרת במה שלי עזר במקום הזה- להביע חמלה. ביקשתי ממנה שתהיה מוכנה לעוד צעד אחד קטן. שאלתי אותה אם היא זוכרת אותם בהתחלה, שהם היו אוהבים ונאהבים, מחוזרים ושמחים. היא זוכרת וחיוך קטן על שפתה. זה הפוטנציאל הזוגי שלכם, זה קיים בכם, אני אומרת לה וזה יכול להיות שוב שלך. בעלך בסך הכל מגיב אלייך בהתנהגותו. עכשיו תצרי מעשה קטן שמביע אכפתיות, רק אחד וחכי לתגובה. היה לה מאוד קשה להבין שהיא תעשה למענו עוד משהו, אפילו קטן. אבל התחננתי. היא סיפרה לי שאז בימים הטובים הם היו משאירים אחד לשני פתקים בכל מיני מקומות ואמרה שהיא כבר תעשה משהו עד לפגישתנו הבאה. היא הכינה לו כריך בבוקר והשתילה לו פתק חמוד שיהיה לך יום נפלא. בלי הצהרות אהבה לא כנות, רק ברכה קטנה. הוא התקשר להגיד תודה ובערב כשהוא בא, הוא הרדים את הילדה ובא להתיישב לצידה. סתם כדי להיות שם בשבילה.

ללמוד מאפרת- להביע חמלה, כי מעשה קטן של מחשבה גורר אחריו הרבה אהבה.

מיטל, בת 26 חברה שלי, כמעט שנה אחרי הלידה מספרת שהיא זכתה בבעל מדהים, עוזר ותומך. היא יצאה לעבוד מיד בתום חופשת הלידה ונטל הבית וגידול הילד מתחלק בינהם יפה ואף הוא יוזם ומפתיע ומשחרר אותה לזמן אישי לעצמה. ולפני שאני מספיקה לשייף את הגרזן כדי לערוף את ראשה מקנאה היא מסתכלת עליי במבט עצוב, אפילו מוכה ואומרת שמאז הלידה הוא לא נוגע בה.
כל יוזמה שלה להכניס אותו למיטה נגמר בסרט וחיבוק ארוך. כל נשיקה שמתחילה אצלה מלאת תשוקה הוא מצליח להסב לנשיקה חמה של אהבה. אני כל כך צריכה את המגע הזה, היא אומרת לי, את הפיזיות, אני רוצה להרגיש שהוא רוצה אותי וכלום לא קורה. מהיכרותי רבת השנים עם אותה חברה אני יודעת שהיא פטפטנית גדולה, אנרגטית ותוססת והרבה פעמים היא צל גדול על הרבה אנשים גדולים… ביקשתי ממנה להחליט על יום אחד שבו היא שותקת, פשוט שותקת. היא כמעט השתנקה מרוב בהלה. אני לא חושבת שאני מסוגלת, היא אומרת. ואחרי שהסברתי לה שזה המפתח לסקס היא מחייכת ומבטיחה לנסות. כמובן שבימים הבאים היא שכחה לשתוק אבל כשבאחד הימים נזכרה היא החליטה על היום הזה כיום מדולל במילים וזרמה לתוכו. למרות הקושי שלה היא הצליחה לעמוד במשימה וגילתה באותו היום שיש לבעלה הרבה מה להגיד ושפשוט לא היה לזה מקום בחייהם ואחרי שמתוך סקרנות למילותיו ומחשבותיו פינתה עוד יומיים כאלו של שתיקה והקשבה היא הובלה על ידו למיטתם המשותפת לעשות מה שבאמת אני לא רוצה לדעת לפרטים.

ללמוד ממיטל- לפנות מקום.

פגשתי הרבה מכן, שמעתי על הרבה דברים שהיממו אותי. את שבעלך פגע בך מילולית בכל שיחה ואת שפגעת בבעלך כנקמה על הלידה הקשה, ואת שהדכאון הפך אותך מצבעונית לאפורה. הייתי חלק במסע של כולכן ואשמח להמשיך וללוות עוד שכמותכן. נשים יקרות שטרם עברתן לצד המנצח, שתדעו שמה שתיארתי כסוף המשבר הוא רק התחלה של התמודדות יומיומית. הבנה אחרת של המציאות שעוזרת להקל במעט ואחר כך בהרבה את התקופות הקשות. מה שחשוב אפילו יותר, שרגע סוף המשבר נחקק בזכרונך ואת לומדת להעריך את החיים מחדש ואולי תזכי גם להעביר את הסיפור שלך לעוד יולדת אחת או שתיים ותשני את חייהן לעולם.

תאמינו בכוח שלכן לשנות, לסובב את הגלגל לטובתכן, לשלוט בגורלכן.

יש בכן אומץ, נחישות והרבה מקום לאהבה.

מהות העסק – הדס ויסמן – 052-4285719

בחרתי לאמן נשים בשנה הראשונה לאחר הלידה, נשים במשבר אישי או זוגי. באמצעות אימון מובנה בעשרה מפגשים, אימון ממוקד של שלושה מפגשים ולעיתים ייעוץ בודד אני מובילה נשים לעצמאות מחשבתית, כלכלית ואנרגטית. מאירה על האיכויות והחוזקות שלהן, רותמת אותן להצלחה  עם התמודדויות היומיומיות והכי חשוב, מלמדת להשתמש בכלים וביכולות המצויים בהן כדי שיהיה טבעי, קל ונכון לגשת אליהם וליישם בכל עת.

You may also like

Leave a Comment