Home תינוקות ופעוטות הרהורי גמילה מחיתולים

הרהורי גמילה מחיתולים

by אמא

מי היה מאמין שתהליך הגמילה של יובלי יהיה תהליך לא קל  גם עבורי.

אני מניחה שכל אם שמתחילה את מהלך הגמילה של הילד הראשון שלה (אני מניחה שעם הילדים הבאים זה יותר קל) עוברת לפחות מחצית מהחוויות שעוברות עלי.

הייתי בטוחה שכשנתחיל גמילה זה יהיה פשוט.

יהיו כמה ימים של פיפי שיברח, אבל מהר מאוד  הוא יבין את הפרנציפ וזהו.

אז זהו.

שלא.

 

ציפיות לחוד ומציאות לחוד.

בפועל, כבר חודש וחצי שאני מנסה למשוך אותו כל פעם לשירותים, הוא מצידו מתנגד.

כחלק ממלחמת הדווקא שלו הוא רק מחפש סיבות לומר לי לא ולהתנגד לכל דבר שאני מציעה, וכשאני מציעה לו ללכת לשירותים אז הנה עוד סיבה לומר לא לאמא..

אז הנחתי לו קצת.

שחררתי , נתתי לזה לבוא ממנו.

בינתיים אנחנו משתדלים בכל הזדמנות אפשרית לתת לו לצפות  ב DVD של "בלי חיתולים " של חני נחמיאס וכנראה שהשטיפת מוח לאט לאט מחלחלת.

 

לפני 4 ימים הוא התעורר  בבוקר, החלפתי לו טיטול (שהיה יחסית יבש) ושאלתי אותו אם הוא רוצה שנעשה פיפי בסיר וניתן לו פיפי פרס.

הוא אמר בהתלהבות כן, ואז  רצנו יחד לסיר , הוא ישב ועשה..

 

קודם כל הבנתי שכנראה יותר נוח לו לשבת על הסיר, הישבנון שלו לא בא לו טוב. ניסינו גם את האופציה של סיר בישבנון, אבל כנראה שזה פשוט לא היה לו נוח ובשל כך הוא סרב. עכשיו הסיר הפשוט , כמו אלה של פעם עושה יופי את העבודה.

 

כבר 4 ימים שהוא עושה בבוקר בסיר בכיף, מקבל שוקולד אחר כך "פיפי פרס", ומבסוט.

אתמול הייתי איתו בסופר-פארם, ולמרות ההשמצות, החלטתי לנסות את הפול אפס של האגיס. יש לי כמה חברות שאמרו לא לגעת (וגם הגננת) ויש לי כמה חברות שזה עזר להן.

כולם אומרים לי "פשוט תורידי לו את החיתול וזהו" אבל ניסיתי את זה. ליובל זה לא מתאים.

כשקניתי את הפולאפס שיווקתי אותם בשיא ההתלהבות לבחור כ"תחתונים של גדולים עם ציור של אוטו" , במקביל קניתי חבילה של קינדר ועל הדרך גם ויטמינים בצורת דובונים שזכו להתלהבות רבה (הוא לא אוכל פירות וירקות אז לפחות להשלים חלק מהויטמינים איכשהו).

 

היום בצהריים כשהוא חזר מהגן הצעתי לו ללכת לשירותים, הוא היה עייף ועצבני והבנתי שזה לא הזמן ללחוץ. החלפנו לו חיתול והוא הלך לישון.

כשהוא קם משינה (עם חיתול יבש) הצעתי לו לבוא לשירותים ולקבל "פיפי פרס" , הוא הסכים בהתלהבות.

ישב על הסיר ועשה פיפי.

הרגשתי שהוא בשל לשלב הבא.

אמרתי לו בהתלהבות "עכשיו נשים תחתונים של גדולים עם האוטו? והוא ענה לי בהתלהבות : כן!!!

שמתי לו את הפול אפס כמו שלובשים תחתונים, מהרגליים, שלא יקלוט לרגע שמדובר בעצם בחיתול (אמנם הם מרגישים כמו חיתול אבל הם מאוד דקים ובעת הצורך יכולים להפתח בקלות ע"י הילד). אחכ הלכנו לחמותי, החלטתי שהסיר יהיה צמוד אלינו עד להודעה חדשה.

כל רבע שעה הצעתי לו פיפי, הוא הסכים לבוא לשירותים וזו כבר התקדמות עצומה מבחינתי.

היו פעמים שהוא ניסה לעשות ולא יצא לו והוא אמר לי "אין לי פיפי" . אמרתי לו בטון נעים "לא נורא, עוד מעט אולי יהיה לך" ועזרתי לו לקום מהסיר.

הוא לא ויתר ואז אמר לי "אבל יש לי פיפי" , והתיישב שוב ואז יצא פיפי (כמובן שכל העת הוא שתה די הרבה בין לבין). ככה העברנו עוד 4 פעמים כשבפעם הרביעית הוא כבר תפס את החיתול וביקש לבד ויצא לו .

בכל פעם הוא עבר בין כל בני הבית וסיפר בגאווה שהוא עשה פיפי בסיר ואנחנו עודדנו אותו.

לפני השינה אמרתי לו שנשים חיתול כי הולכים לישון ושאני מבטיחה שמחר בבוקר נשים שוב תחתונים ונלך לשירותים ונקבל פיפי פרס והוא הסכים.

 

אמנם קקי הוא לא עשה היום, ייתכן ועשה בגן וייתכן ויש לו איזשהו חשש להוציא את הקקי בסיר אבל אני מניחה שזה יעבור.

נקווה שיצליח לנו ושמצאנו את השיטה הנכונה שעובדת איתו.

אמא שלי והגננת שלו נורא לחצו בקטע של "תקפצי איתו למים ותורידי לו לגמרי טיטול, גם ביום וגם בלילה. אני לא מרגישה שזה נכון לו ואני חוששת שמהלך כזה יפגע לו בביטחון ומאוד יתסכל אותו. אני יודעת שיש ילדים שפתאום מחליטים שהם סיימו עם חיתול וזהו. ונגמלים עם פספוס פה ושם, אבל זה משהו שצריך להבשיל אצל הילד.

גם חמותי העירה בעדינות ש"לא צריך להציק לילד כל רבע שעה לעשות פיפי בשירותים וש"אצלהם גמלו ככה בצ'יק" ועוד כל מיני תלונות שהוציאו אותי כאמא לחוצה ונודניקית שחושבת שהיא יודעת אבל להן יש יותר נסיון .

האמת,

הגעתי למסקנה שעם כל הכבוד לסבתות ולגננת, אני אמא של יובל. אני יודעת ומרגישה מה נכון לילד שלי.

אני יודעת לקרוא אותו בין השורות, ולהרגיש מתי ללחוץ ולשחרר. אחת המסקנות שאני לוקחת מההתנסות הזו היא לסמוך על עצמך ולשדר את זה לילד.

להניח בצד את כל רעשי הרקע כי תמיד לאנשים יהיה מה לומר, וללכת עם מה שמרגיש לך הכי נכון בבטן.

יש אלף שיטות ואלף דרכים ולכל ילד מתאימה דרך שונה. אין נוסחת פלא.

אני כן אספק לו את הסביבה התומכת ואעשה מה שצריך כדי לקדם ולשווק את הנושא, אבל אני אתן לו את הזמן שלו בלי לחץ, שזה יגיע כשהוא ירגיש מוכן.

ואני מרגישה שהוא מתחיל להיות מוכן.

מחר נשים לו את ה- pull ups מהבוקר ונראה איך יסתדר היום, מבטיחה לעדכן.

בסך הכל אני מרגישה שהתקדמנו בכמה צעדים היום וגם לי הוקל נפשית עם העניין.

You may also like

1 comment

הדס ויסמן 28 באפריל 2010 - 11:42

נשמע מצויין!
בהצלחה רבה:-)

אנחנו עדיין עם טיטול לשנ"צ ולשנת לילה
וכשנגמרה האריזה החלפתי לפולאפס וזה באמת נותן לה תחושה שזה לא טיטול רגיל וגורם לה להתאפק בשינה ואז אנחנו מורידים ועושים פיפי.
אני מאוד מבינה את אי ההמלצות על הפולאפס, כי כשהתמשתי בהם במקום תחתון זה היה נראה לי גורם מעכב ולא מקדם בעיקר בגיל של עלמא אור שהיא לא מסוגלת להוריד לבד. טוב שיש עוד דעות והצלחות!!

Reply

Leave a Comment