סיום גירושין , להיות לבד בחו”ל, טיול לקפריסין, התאוששות מגירושין , שינוי אחרי גירושים קשים – זו תמצית הביקור שלי בקפריסין. פתחתי פרק חדש 3 שנים אחרי גירושין.

אם היו אומרים לי שאני הולכת לקבל כל כך הרבה מהחופשה הזו בקפריסין, הייתי נוסעת קודם.

משהו פנימי בתוכי קרא לי להגיע לשם, ולא סתם להגיע, אלא עם אחת הנשים שאני יותר אוהבת בעולם הזה.

גם היא כמוני עברה גירושין לא קלים וכואבים ובאנו כדי לרפא יחד את הפצעים.

 

להיות לבד.

כבר הרבה זמן שאני מבינה שאני צריכה ללמוד להיות לבד ולהיות בזוגיות עם עצמי, לא לברוח, לא לחפש מי שימלא את החסר, אלא להיות לבד וממש להנות מזה.

לכן, זה לא היה מפתיע מדי שאיכשהו לא הצליחו לאשר לי להצטרף לחופשה בקפריסין לאותו החדר שבו החברות שלי שהו.

התעקשו שאני צריכה חדר של סינגל שבסופו של דבר היה חדר של 4, אך נהניתי ממנו לבד.

ביום הראשון זה היה מוזר.

פעם ראשונה שאני לבד בבית מלון בחדר.

בלי גבר או בלי חברה.

זה הרגיש לי לרגע וחצי כמו בזבוז.

אבל החלטתי שאני מתמסרת לחוויה. נהנית מהשקט, מהפינה שלי, מהיכולת שלי לשלוט במצב ובאיך שאני מרגישה ופשוט להנות ולהיות שם ברגע הקסום הזה.

חוויות לא?

באתי ללמוד.

היום, חמישה ימים אחרי, אני יודעת שזה היה מדויק.

שהייתי זקוקה לשקט. ללבד הזה כדי להכיר את עצמי מחדש.

 

איכשהו יצא שהחברות שלי היו בשאנטי שלהן כל פעם שהיה צריך לאכול או לצאת והבנתי פתאום כמה אני מאורגנת ועומדת בזמנים שאני מקציבה לעצמי.

הן פספסו מספר פעמים את הארוחות בחדר אוכל, ואני, שהייתי רעבה, לא רציתי לוותר כדי לשמור על שגרה מסוימת של אוכל והזנה לגוף.

גם כי אכלתי שם קצת גבינות שעשו לי לא טוב לבטן אז הקיבה שלי היתה בפעילות יתר, מה שגרם לי להיות רעבה כל הזמן..

אז יצא שישבתי לבד בחדר אוכל. אני ועצמי.

וזה היה קצת לא נעים בהתחלה אבל ככל שחלף הזמן התרגלתי.

בערב השני מצאתי את עצמי בתום הארוחה ממתינה לחברות שלי שיסיימו להתארגן לקראת יציאה.

ישבתי בבר.

פעם ראשונה בחיי שאני לבד בבר.

לבשתי ג’ינס וגופיה, לא משהו חשוף מדי.

ערב חג פסח ואני סועדת לבדי בחדר אוכל ואחר כך יושבת לבד בבר.

 

קצת כעסתי עליהן כי בכל זאת, ערב חג, אבל מצד שני זו היתה חוויה מעצימה.

ישבתי בבר של המלון, להקה מקומית ניגנה להיטי רוק עכשוי. שתיתי מרטיני ונהניתי מהדייט עם עצמי.

שני גברים ניגשו, לא היו לטעמי, אז סרבתי בנימוס.

הסתכלתי לאנשים בעיניים.

לא השפלתי מבט.

הרגשתי את המבוכה הקלה הזו.

אבל היה שם משהו באנרגיות.

 

אחר כך יצאנו לבר. רקדנו, שתינו קצת.

השתוללתי והתפרקתי במשך שעתיים וחצי כמו שהרבה זמן לא עשיתי.

הייתי צריכה לפרוק את כל התסכול והאנרגיות האלו שנתקעו בי.

רקדנו עם חבר’ה צעירים בני 20 ולרגע, חזרתי להרגיש צעירה שוב.

חלק מהזמן עברה בי המחשבה של- אני אמא ל-3 ילדים.. מה אני עושה פה?

אבל כנראה שיש בי עדיין את החלק הזה שאוהב מסיבות ואוהב לשמוח ואוהב להנות.

 

רקדתי עד שהייתי מותשת.

ושתויה.

ואז חזרנו למלון ופשוט התרסקתי על המיטה..

 

יום למחרת אני וחברה שלי ישבנו ועשינו קצת עבודת עומק לניקוי.

קצת תטא הילינג, קצת תקשור, הצלחתי לפתור לה איזשהו פלונטר עמוק ורציני שהחזיר אותה לעצמה.

יש משהו מאוד מספק בלטפל באחרים ולהצליח להגיע איתם לתובנות עמוקות.

ברגע שזה משתחרר אתה פתאום מצליח לראות שינוי מהותי בבנאדם.

אתה מצליח לראות שמשהו בו נהיה קל יותר. משהו בו השתחרר.

בבוקר שאחרי היא כבר היתה אחרת.

 

יש משהו בגירושין , שכשאתה יוצא ממערכת יחסים ארוכה, ובכלל, משהו מפחד להיות לרגע בריק הזה שבין לבין.

זה מפחיד להיות בחוסר וודאות על מה שיהיה והרבה אנשים חושבים שזה ריק, אבל זה לא.

זה לפגוש את עצמך החדש.

כי איך שאנחנו נכנסים למערכת יחסים ואיך שאנחנו יוצאים ממנה – אנחנו יוצאים אחרת.

משהו בתוכנו משתנה ומתעצב מחדש, ובטח שאחרי מערכת יחסים של כמה שנים או שני עשורים.

אז צריך לתת לעצמנו זמן, להכיר את האני החדש הזה.

צריך לצאת איתו לדייט, להכיר אותו, ללמוד אותו, לתת לו מקום.

לא ישר לקפוץ למערכות יחסים קצרות או ארוכות.

 

יש משהו בקפיצה הזו ישר לקשר – שהוא בריחה נטו.

בריחה מעצמנו.

כדי לא להרגיש את הכאב, אז אנחנו סוגרים את הלב והנפש.

ששום דבר לא יחדור.

ואז אנחנו זקוקים למגע הזה שיזכיר לנו שאנחנו כאן.

למגע של תשוקה שיזכיר לנו איך זה להרגיש.

 

בדרך כלל כשלא נתנו לעצמנו מספיק זמן להתרגל לעצמנו החדש, אנחנו נתחיל מערכות יחסים שמתאימות לדפוסים ולתבניות של מי שהיינו, עם אנשים שלא בהכרח מתאימים לנו ואז יהיה קשה יותר לגדול מהנקודה הזו.

לכן , כן כדאי לקחת פסק זמן אחרי גירושין. לפחות חודשיים שלושה ואחר כך להתחיל לצאת אבל לא להתביית על האדם הראשון שפגשתם.

ואם אתם רואים שמשהו שם לא מדויק או לא עושה לכם טוב בבטן – שחררו את האדם השני באהבה וסמכו על היקום שישלח לכם מישהו מדויק יותר.

בזמן הנכון.

 

ובכל זאת.

היה משהו בנסיעה הזו.

משהו שם גרם ללב שלי להפתח מחדש.

לאהוב. להרגיש. לחיות.

פתאום קיבלתי את ההבנה של איך החיים שלי נראים, איך מערכות היחסים והקשרים שיש לי בחיים נראים ושאני לא רוצה כזה יותר.

הבנתי מה אני רוצה.

הבנתי מה אני לא.

ודייקתי את זה.

וזה הגיע בצורה הכי נכונה ומדויקת שיכולה להיות שהזכירה לי מי אני ומה עושה לי טוב עד כדי שאני מרגישה שאני מרחפת.

 

חזרתי אחרת.

חזרתי רגועה, בטוחה.

הייתי על רכבת הרים רגשית ונפשית ועכשיו אני מרגישה סוג של נפילת מתח.

מרגישה שעליתי תדר ושהנפש שלי עושה כרגע כיול מחדש למי שאני עכשיו.

יודעת שדברים יתחילו לזוז ושגדלתי.

 

מודה על ההזדמנות הזו לטוס.

מוקירה את החברים, את האהבה , את השמחה, את הבדידות.

את הכל.

את הרגע.

את הילדים המדהימים שלי.

יודעת שמעכשיו, אני כבר לא אפחד לצאת לבד.

מבינה היום שהשיעור היה להיות בזוגיות מדהימה עם עצמי כדי למצוא את הזוגיות המדהימה עם מישהו אחר.

גירושין