החלפת טיטול לתינוק בלילה , גרעפס לתינוק , החלפת טיטול בלילה , מניקה –

עוד מחוויותיה של ליהי באמצע הלילה.

4:14 בכי… בכי קורע את הדממה -עיניי כועסות על המוח שכמו קצין קשוח נותן פקודה לילית להתעורר בזה הרגע.

זאת אחרי שכבר היו כמה הקפצות של היחידה הלילה.

טרוטת עיניים אני ניגשת לעריסה שנמצאת חצי מטר ממני ביום, אך בלילה כנראה איזה שדון קטן מושך אותה אליו ומאריך את מסעי מהנקה להנקה.

אני גמורה ומותשת אחרי 3 הקפצות של הטיגריסית הבוגרת שהחליטה לתבל קצת את הלילה ולקחת חלק יותר פעיל.

ממש כמו מתמודד בתוכנית ריאליטי שההפקה קראה לו לשיחה דחופה והמליצה לו להעלות הילוך, כי אין לו מספיק זמן מסך.
לא ברור לי כמה אטרקציות יכולות להכנס בכל כך מעט שעות.
כמו איזו חתונת בזק עם כנרית בקבלת פנים, זיקוקים, קונפטי, מכונת עשן, הפרחת יונים ורקדניות ברזילאיות לקינוח.

שולפת… מניקה… גרעפס… פליטה …

פליטה חמה וחסרת טקט וכיוון ברור בחיים שזולגת מכתפי , מכתימה את חולצתי, ממשיכה לעבר בית שחי הימני ומתמקמת שם להמשך הלילה.

זילוף ניגוב עם המגבון ואפילו בצחוק אני לא שוקלת החלפת ביגוד.

מצמוץ עיניים ארוך מצד בני כי בשרירי עיניי אני כבר לא שולטת.
מסתכלת לכיוון השעון ומחליטה בשיא חוצפתי להמר מתי ייגמר הסשן.
לפתע…קולות גירגור מבטנו של העולל, מעין קולות ביעבוע של לבה בהר געש רדום שנזכר להתעורר…

לא עברו 2 שניות והתלוו אליהם הרטט המוכר שחבר לזרם צהוב עמוק ששאף לצאת מהטיטול.

כאילו היה אסיר עולם שזוהי הזדמנותו היחידה לברוח.

הזרם החם מצא את דרכו החוצה, הרטיב וליכלך את מכנסיי העולל וכמובן תרם לטקסטורה חדשה וססגונית למצעי מיטתי.

אני מושיטה יד למגבונים שנופלים לי מתחת לשידה, ומרעישים כמו צי טרקטורים באתר בנייה.
לא מצליחה להגיע עם היד ומשחקת עם שיווי המשקל כמו איזה “נחום תקום”.

עוד שנייה אני שם… אוחזת בהם ומתקדמת לסיום הארוע…

אך פתאום… ללא התראה בעלי היקר שולח רגל ללפיתת לילה ועוד רגע תוקף באי ידיעה את האוצר הקטן…

אני במהירות מוותרת על המגבונים.

שולחת את ידי הנגדית לעצור את הרגל האימתנית כמו בסצנה מקארטה קיד…

מיואשת מההתרחשויות מנסה שוב להגיע שוב אל המגבונים וזורקת מבט עצבני לתינוק הזוחל שמקשט את עטיפתם.

אילו רק היה יכול לזחול הוא לעברי הסשן כבר היה נגמר.

 

סוף סוף מחליפה טיטול… עיניים בחצי התורן…

מעבירה מגבון על איבריו המוצנעים של בני בטיטול שופע כל טוב…

ניגוב אחד יותר מדי כנראה שעורר שם שוב את המערכת והר הגעש לקראת התפרצות נוספת.

אני ממהרת לסגור שוב את הטיטול ולחסום את ההתפרצות, כי לא הספקתי להחליפו בטיטול החדש והשאנן שנח לו על שמיכת הפוך שאני כה כמהה לה.

הר הגעש הניב קולקציה נוספת של לבה חמימה והטיטול לא הצליח לספוג את כולה…

נוזל ריחני ומעט סמיך ציפה את אצבעותיי כמו אצבעות קינדר במהדורה מוגבלת .

חושך.

הטלוויזיה כבויה…

מרגישה מותקפת מכל החזיתות.

רגליי בעלי נעות מדי פעם לכיווננו ואני עדיין במצב הגנה.

 

מנסה לקרב את הפלאפון אליי כדי שיאיר לי את המחזה הנורא.

עייפה… חושקת בשינה כמו שבני חושק בחלב אם…

מבקשת טובה מהצוואר שיזרום איתי ויעזור לי לשלוח מבטי מעלה…
מביטה אל השעון ונזכרת בהימורי… איך אמי תמיד אומרת: “על חוצפה משלמים…”


מוזמנות להכנס לעמוד הפייסבוק

הניקה לאחרונה 5:55