לקראת שבועות – ביקור ברפת – רפתנים כחול לבן קמפיין של מועצת החלב לטובת התעללות בבעלי חיים -“הרפתנים” גרסת  יומנה של פרה – כל האמת על תעשיית החלב, מה קורה בתוך רפת ואיך שוטפים את המוח לציבור על כמה שחלב זה טוב.

תסתכלו רגע על הפרה בתמונה. תסתכלו על העיניים שלה.

אתם מצליחים לראות שיש נשמה בפנים?

מצליחים לראות שיש שם חיה עם רגש ומחשבות?

זה פרה. זה לא אוכל.

חיה. כמו הכלב או החתול שלכם, היא חיה.

הורגלנו בטעות לחשוב שחיות מסוימות הן אוכל.

ואי אפשר להאשים את ההורים שלנו, ככה זה עבד שנים על גבי שנים.

אבל עכשיו, כשיש מודעות, תעצרו שניה..

תראו את הפרות פה בתמונה, תראו את העטינים שלהן. שונה מהעטינים של הפרות הישראליות שמתגאים בכך שהן שיאניות בתפוקת חלב פר פרה. מכונות ליצירת חלב!

למרות שהמצב הטבעי שלהן אמור להיות כמו בתמונה. אבל רגע, זה לא רווחי!

ככה צריכה להראות בטן של פרה

 

רפתנים כחול לבן קמפיין של מועצת החלב לטובת התעללות בבעלי חיים -“הרפתנים” גרסת – יומנה של פרה

מזה כ-8 חודשים אני נמנעת מלצרוך מוצרי בשר, עוף ודגים.

8 חודשים שבמהלכם היו צריכים להרוג פחות פרה או שתיים, אולי יותר. עוד כמה תרנגולות נשארו בחיים.

משתדלת לא לאכול כמעט בכלל גבינות ומוצרי חלב ונהנית מהתחליפים שהם בסך הכל די נחמדים ואחרי שמתרגלים הם אפילו ברמת הסבבה לגמרי.

משתדלת לשבת במסעדות שמגישות תפריטים צמחוניים. כאלו שהבינו שכדאי להן לשדרג את המטבח שלהן.

זה מקומם אותי שמועצת החלב יצאה עם קמפיין שאותי באופן אישי מכווץ. עושה לי קווץ’ כזה גדול בבטן.

קמפיין שכל כולו שקר אחד גדול בעקבות זה שכנראה כל הטבעונים והצמחונים ברשת התחילו לעשות הרבה רעש ולהפריע לתזרים המזומנים של הרפתנים ותאגידי הענק שאחראים על החלב.

כנראה שמועצת החלב מרגישה מאויימת בעקבות זה שכל יום נולדים עוד כמה עשרות צמחונים וטבעוניים. שאנשים מתעוררים. פוקחים את העיניים.

מאוימים מכך שיותר ויותר משפיעי רשת ברחבי העולם עוברים לטבעונות וצמחונות ומסרבים לתת יד לתעשית הבשר והחלב שדוגלת בהתעללות בבעלי חיים חסרי ישע כי אין שום דרך אחרת להגדיר את זה.

גם אני הייתי שם.

אכלתי בשר, עצמתי עיניים.

התעצבנתי על החברים הפנאטיים הטבעוניים שלי עם כל סרטוני “שטיפת המוח” שלהם.

כאילו בחייאת, אל תכנסו לי לצלחת!

תנו לי להנות מהסטייק או ההמבורגר העסיסי שלי ולהתעלם לחלוטין ולהדחיק את העובדה שבשביל הכמה ביסים האלה, יש חיה שעברה חיים שלמים בכלוב קטן, חיה גדולה, שסבלה.

שנאנסה בברוטליות, שכאב וסבל היו מנת חלקה רוב חייה הקצרים שתודה לאל נמשכים “רק” 3 שנים. “רק”.

אני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי כמה זה נורא להיות פרה.

להגיע לעולם אחרי החמימות של הרחם של אמא שלך, לזכות להיות איתה 10 דקות במקרה הטוב ואז – לוקחים אותך ואת לא תראי אותה לעולם.

או אולי תפגשו בעוד כמה חודשים כששתיכן תהיו מחוברות למשאבה אבל המבט שלה יהיה כבוי ושבור.

ואולי יש לך עוד אחים ואחיות ואין לך מושג על כך.

את החלב שלך- תקבלי מבקבוק על ידי בני אדם, כי העטינים של אמא שלך שייכים לרפתנים האכזריים.

יעשירו את החלב שתקבלי בהרבה הורמונים כדי שתגדלי מהר והגוף שלך ייצר הרבה חלב באופן לא טבעי שיגרום לעטינים שלך לגדול, לשק החלב להתמלא בצורה לא פרופורציונלית ולפני שתספיקי לשים לב, גם אותך יאנסו כדי שתתעברי, כדי שגם לך יהיה תינוק שלא תזכי להנות ממנו וכדי שהגוף שלך יתחיל לייצר חלב.

וכך תמצאי את עצמך מחוברת מספר פעמים ביום למשאבות הקרות, האימתניות והכואבות ואף אחד לא ישמע את זעקתך.

ואת תחיי חיים קשים וכואבים.

תתפללי לרגע שבו יגאלו אותך מיסורייך ותמותי כבר, כי אלו לא חיים. זה גיהנום.

גיהנום עלי אדמות שבני האדם, ה”רפתנים” ומועצת החלב מוכנים להעביר אותך ואת בני מינך בשביל כסף.

אז מה אם יש אלטרנטיבות.

אז מה אם אפשר להנות מסויה. מחלבון סויה. מהמון סוגי תחליפים ומזון מן הטבע שהוא לא פחות בריא מהבשר החולה ורווי ההורמונים והחיידקים שלך כי התנאים ברפת הם לא משהו.

אם היו נותנים לכל מי ששותה חלב לנסות חלב סויה, חלב שקדים או חלב אורז, רובם היו רואים שזה ממש לא נורא ושהטעם מאוד דומה לטעם של חלב רגיל ושלמרקם מתרגלים.

מעבר לעובדה שזה הרבה יותר בריא מהחלב של הפרה שכיום אחוז נכבד מהאוכלוסיה סובל מרגישות ללקטוז ברמה כזו או אחרת.

מה, עכשיו נהרוס תעשיה שלמה שמגלגלת מליונים? ילדים לא יהנו מדני? או גמדים?

לא יהיה קוטג’ ?????

מה נעשה בלי קוטג’ והגבינה עם הבית שכולנו גדלנו עליה..

אז במקום זה, נעלה סרטונים ונארוז אותם יפה על החיים המגניבים של הרפתנים ואיזו תחושת שליחות זו שאמא לוחצת על הבנות שלה להמשיך את המסורת של התעללות בחיות במשפחה.

ואז את מבינה שבעולם האכזר שאליו הגעת, אין רחמים. 

ואת תחיי את חייך, מייחלת לרגע שבו יקחו אותך כבר למשחטה.

כשהרגע הזה יגיע, תעברי כמה שעות נוראיות שבהן לפני שיגיע תורך תוכלי לשמוע את זעקות הכאב של חברותייך לרפת, תריחי את הדם, את המוות.

תהיי מבועתת מחרדה עד שיכניסו אותך למכשיר נוראי שימתח לך את הגוף וזה יכאב אבל כבר הבנת שלאף אחד לא ממש אכפת.

את תסבלי כאבי תופת ויתנו לדם שלך לזרום כדי שכמה רבנים שחיים על חשבון המדינה יוכלו לאשר שאת “כשרה” ושמותר לאכול אותך. כי יש הרבה אנשים שאין להם עמוד שדרה או יכולת קבלת החלטות ריאלית והם עושים רק מה שהרבנים וחוקים מטומטמים מלפני 2000 שנה מאשרים להם.

אנשים כאלה שבוחרים להשאר קטנים, בלי יכולת חשיבה עצמאית.

אנשים שגם במציאות של היום מאמינים שסוף העולם יגיע אם הם לא יטלו ידיים, או יקראו בתורה כל יום, יבוא חורבן על ארץ ישראל..

כי אנחנו רק בשנת 2017, לא חלילה בתקופת האבן..

ואז, בעזרת השם והרפתן, תחזירי את נשמתך לבורא,

תזכי בהמון נקודות זכות שם למעלה במחשבון הקארמה, כי את החיים האלה שאת עברת,

בשביל שכמה עשרות אנשים יהנו מהחלב שלך ולא התינוקות שלך.

בשביל שכמה אנשים יהנו מסטייק טוב או מהלשון שלך, או עוד כל מיני איברים,

אלוהים חייב לפצות אותך ולהביא אותך בגלגול הבא לחיים טובים.

לחיים נעימים. לחיי אושר ושפע.

ואז. סוף סוף, תוכלי לחוש קצת שלווה.

פרות באחו. גן העדן של הפרות.

ליבי יוצא אל החיות האומללות.

מאז שנפתחו לי העיניים, כואב לי שבמשך שנים סרבתי לראות.

אבל זה תהליך.

ואני יודעת שברגע שמוכנים לפתוח את העיניים ולהחשף למידע הזה, זהו.

אין דרך חזרה.

זה התחיל מזה ששאלתי את עצמי אם הכמה ביסים האלה שווים את הסבל של החיה.

המשיך לזה שפשוט לא התחשק לי לאכול.

הגיע למצב שהיום אני לא יכולה להתעסק עם בשר.

זה לא מרגיש לי כמו בשר, אלא כמו חלקי גופה של חיה.

לפני כמה זמן הגעתי לאמא שלי והיא בדיוק טיגנה שניצלים.

הייתי מכורה לשניצלים מילדות. במיוחד כשהם חמים וקריספיים ועסיסיים.

ואמרתי לעצמי – יאללה. ביס אחד. מה יקרה.

ונגסתי, ופשוט הרגשתי שאני נוגסת בחיה . לא באוכל.

פשוט לא יכלתי.

 

למדתי בשנה האחרונה להכין אוכל עם תחליפי בשר, תחליפי עוף, עם סויה, סייטן.

וכן. זה לא ב-100 אחוז הטעם אבל אפשר בהחלט להתרגל ולהנות.

תחשבו שהייתם מגיעים לעולם בלי בשר.

או שהייתם מתרגלים לא לאכול בשר. או שיגידו לכם שאתם צריכים לאכול את הכלב שלכם.

פרה לא שונה בהרבה מכלב. גם לא כבשה או עז.

אז למה את הכלב לא ואת הפרה כן?

 

מועצת החלב יצאה במהלך של שטיפת מוח מזעזעת עם קמפיין ברשת שמספר על הרפתנים הישראלים, על השליחות, המסורת, על דור ההמשך, על החיבור להיסטוריה וזה בולשיט אחד גדול.

מועצת החלב מעודדת התעללות בבעלי חיים חסרי ישע.

היא שוטפת את המוח ומציגה את חיי הפרות ברפת כפסטורלים, נעימים ושלווים. מה שמאוד רחוק מהמציאות.

קמפיין נמוך שמזלזל באינטיליגנציה של האנשים.

נותר לי רק לאחל לרפתנים הצעירים שיתחברו קצת לרגש שלהם. שיראו איך הם מתנהגים. שיצליחו לראות את מבטי האימה, את הכאב, את העצב של החיות שהם מתעללים בהם ותופסים בעלות על הגוף שלהם.

לאף אדם או חיה לא מגיע לסבול ככה.

תנסו לעשות משהו טוב.

אם הגעתם עד כאן, תשאלו את עצמכם בפעם הבאה שאתם מתענגים על ביס עסיסי של סטייק או קבב או שניצל, או המבורגר, אם זה באמת שווה את זה.

אם זה באמת מרגיש לכם טוב במצפון שחיה סבלה שנים רבות בשביל שאתם תגיעו לכמה ביסים האלה.

אז אתם בסדר עם זה, בכיף שלכם.

תדעו שיש הרבה אוכל טעים שאף אחד לא מת ממנו.

תעשיית התחליפים מתפתחת בקצב מטורף ומציעה מגוון אלטרנטיבות מוכנות כמו המוצרים של טבע דלי או ווגה או משו משו.

הייתי חייבת לפרוק.

יש דברים שכבר לא יכולה לשתוק עליהם.

ודבר נוסף, פניה אישית למיכל ויצמן – מיכל הקטנה. 

ראיתי את הסרטון שלך בקמפיין הרפתנים, איך את מתלהבת מזה שאת מחברת את העטינים של הפרה ועושה את זה כזה “חמוד” ו”מגניב”.

יש לי שאלה אליך. האם יצא לך לשאוב פעם חלב מהחזה? האם חווית גודש שבא מהנקה? האם חווית דלקת?

כי אני כן.

ותאמיני לי שזה כאבי תופת! למזלי זה נמשך כל פעם רק יום- יומיים.

הנקתי את שלושת הילדים שלי.

שאבתי להם חלב וסבלתי לא מעט.

רק שלי היתה יכולת לווסת את עוצמת משאבת החלב שלי.

יכלתי להפסיק כשכאב לי מדי והיתה לי משאבה ביתית קטנה למרות שהנקתי תאומות ולא יצא לי “להנות” ממשאבה תעשייתית עם חלקי ואקום ממתכת קרה וכואבת כדי להספיק לייצר כמה שיותר חלב.

אותי אף אחד לא פיצץ בהורמונים בשביל שהגוף שלי ייצר פי 10 יותר חלב ממה שהתינוק שלי צריך.

אותי אף אחד לא אנס כדי שאכנס להריון. זה היה מעשה אהבה עם האבא של הילדים שלי.

אני זכיתי להנות ולחבק את הילדים שלי כמה שעות אחרי הלידה כי ילדתי בקיסרי ולהניק אותם אחר כך בחלב שהגוף שלי ייצר במיוחד בשבילם. לא בשביל מישהו אחר.

את עד כדי כך אטומה שאת לא רואה שהפרה המסכנה שאת והרפתן חיברתם לה את המשאבות לעטינים סובלת מעטינים מפוצצים, מתוחים וכואבים?

זה שכואב לפרה לא מזיז לך?

את עד כדי כך נטולת מצפון בשביל הכסף?

ומשתפת פעולה עם קמפיין כל כך נמוך שמעודד התעללות בבעלי חיים?

שתדעי לך, שכאמא, אני הולכת לאסור על הילדים שלי לראות את התכנים שלך למרות שגם ככה אני לא ממש בהתלהבות מזה.

אני לא הולכת לפרסם אף אחד מהאירועים שהיחצנים שלך יעבירו לי וכך גם חברים נוספים שלי שהם בלוגרים מובילים.

תודה שהבהרת לנו מה הערכים והעקרונות שלך.

חבל שאת לוקחת חלק בשטיפת המוח הזו. כמישהי שיש לה יכולת השפעה על ילדים, הייתי מצפה ממך לבחור בבחירות מוסריות יותר.

כסף זה לא הכל בחיים..

שכל אחד יפעל לפי מצפונו.

אני את הבחירות שלי עשיתי..

מישהו צריך להשמיע את הקול של החיות האלה.

אנחנו בני אדם. לא חיות.

צריך לפעול בחמלה. לשמור עליהן.

 

תחליפי גבינה- גבינות טבעוניות

יש כיום תחליפים נהדרים לגבינות, למשל ויטופיה מרקט שמציעים גבינות בוטיק טבעוניות וטעימות מאוד ומגוון מוצרים.

לפייסבוק של ויטופיה – גבינות שאף חיה לא סבלה מהן.

*דיסקליימר – לויטופיה מרקט אין שום קשר עם כתבה זו, זו המלצה אישית שלי מתוך ניסיוני ומתוך השקפת עולמי ומאמר זה נכתב מתוך התסכול שלי על השיווק הלא מדוייק שעושים לתעשיית החלב בארץ.

כן, זה טבעוני וזה טעים! גבינה טבעונית ויטופיה מרקט

ממליצה לכם לנסות, להתפרע פחות עם הגבינות בחג.

חג שבועות שמח..

 

 

גבינות לשבועות