Home הבלוג החיים לאחר הגירושין

החיים לאחר הגירושין

by אמא

ובכן, עוד חודש וקצת אנחנו נהיה פרודים שנתיים.

גרושים רשמית על הנייר ל-8 חודשים, אבל בפועל, מבחינתי לפחות, זה היה תהליך ארוך של פרידה, של עיכול, של עיבוד.

יש לי כל כך הרבה תובנות מהשנתיים הללו,

כל כך הרבה דברים שהשתנו בחיי,

אנשים חדשים שנכנסו לתוכם,

אהבות קטנות וגדולות שבאו והלכו,

קושי. הרבה קושי.

אבל כמו בכל דבר בחיים אחרי כל ירידה באה עליה וחוזר חלילה.

צריך רק לזכור לנשום בין הרגעים הקשים ולזכור שגם זה יעבור

ושיהיה טוב. חייב להיות טוב

ושהכל מדוייק.

כן. גם הרגעים הנוראיים האלה שמצאת את עצמך לבד באמצע הלילה עם שתי ילדות בוערות מחום אחרי שלא ישנת 3 לילות ומר אבא שלהן חי כמו רווק וישן לו בשלווה כי יש לו עוד 3 ימים עד הפעם הבאה ש"יצטרך" לראות אותם לפי ההסכם ואת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמך מרוב עייפות ואחרי שהם מבריאים את קורסת כי יש גבול לכמה הגוף שלך יכול לספוג, אז יש גם כאלה.

ויש גם את הרגעים הנפלאים הללו של הפרפרים בבטן, של היכרות חדשה, של דייטים סוערים, של חוויות מסעירות, של תשוקה.

אוי התשוקה.

הדבר הזה שמרבית הזוגות הנשואים מאבדים אחרי כמה שנים ומבליח אחת לכמה זמן לכמה רגעים,

אז פתאום יש לך את זה במינונים גבוהים.

וזה מחזיר אותך לחיים.

מי היה מאמין שבגיל 34 אגלה את עצמי מחדש, אגיע לשיאים חדשים, אחווה חוויות נפלאות,

אחזור להרגיש כמו בגיל 20. חיה, צעירה, מלאת אנרגיות ושמחת חיים.

וזה קורה. ויכול לקרות.

 

יש הרבה עניין סביב בחירות.

כן, אפשר לבחור לבכות ולהתקרבן ולהאשים את ההוא שנעלם ולא טורח לעזור ולקחת חלק,

ואפשר לעבוד קצת יותר קשה, להצליח לייצר קצת יותר הכנסה כדי לקנות לעצמך לפעמים שעות של אויר עם בייביסיטר

או לחילופין ללמוד לבקש עזרה ממשפחה, מחברים,

להשאיר את הילדים לבד ולצאת כדי להיטען מחדש ולקבל קצת אויר.

 

הכל בחירות.

אני יכולה לשבת בערב מול עוד תכנית טלויזיה שטחית על כלום ושום דבר ואני יכולה לבחור לקחת את הזמן הזה לעבוד ולנסות להגדיל את ההכנסה שלי או לפחות להקים תשתיות לעתיד. לכתוב בלוג למשל זו אחלה דרך. מכירות באיביי זו גם דרך מצוינת, לעשות כל מיני עבודות מהבית זה עוד רעיון, הכל אפשרי וכשרוצים מוצאים.

 

הזוגיות אחרי הגירושים

ובכן, זה פרק שלם בפני עצמו.

אני מביטה על עצמי היום, אחרת לגמרי מאיך שהייתי.

הרבה יותר מטופחת, מסודרת, אכפת לי מזה שהבית מבולגן, אני הרבה יותר משקיעה בעצמי במיוחד כשבן הזוג מגיע,

וזה גורם לי להרגיש טוב וקורן החוצה.

פתאום יש שוב למי לבשל רק שהפעם זה לא מובן מאליו ולראות את המבט המתמוגג שלו ממלא אותי בשמחה

פתאום יש מחמאות. יש סקס מצוין. יש תשוקה. אני חיה.

כמו שאני אומרת אחרי שאנחנו מבלים יחד לילה – חזר לי האויר לנשמה.

פתאום הזוגיות, בצורה הקונבנציונלית שלה כבר לא רלוונטית.

מי אמר שחייבים לחיות יחד? מי אמר שחייבים לחנוק?

זה כבר לא עובד. חופש, ספייס, ויחד עם זה אינטימיות גדולה מאוד ופתיחות וכנות

ולשים את הכל על השולחן ולדבר. על הכל. ולהוציא. ופתאום הוא מקשיב וסופג, ונותן לי לפרוק

ואחר כך זה לא נגרר למריבה כי הוא קשוב וכי אכפת לו ואז בעצם כל הדרמה נעלמת ואפשר להמשיך הלאה.

 

וכן. זה בוגר יותר. כיף יותר.

הגוף שלי מתעורר לחיים לידו, אחרי הרבה שנות תרדמת.

האדרנלין רץ ומשתולל ויש עדיין פרפרים בבטן לפני שהוא בא

ופתאום לא צריך להגדיר. הגדרות הפכו למיותרות.

אנחנו יחד כשמסתדר. וכשאנחנו יחד זה נפלא ומופלא ולא צריך יותר מזה.

לו יש את החיים שלו, לי יש את החיים שלי,

לשנינו עמוס מאוד וכשיש ביחד זה רגעים מושלמים שגורמים לכל העולם לעצור

ולמדתי לקחת את הפסק זמן הזה כדי להיות שם ברגע, להיות נוכחת,

להתמלא באהבה ולחלוק את הזמן הזה איתו בכל הרמות.

 

אז כן, הזוגיות אחרי הגירושין היא אחרת.

המושג מובן מאליו יוצא מהמשוואה.

אתה מעריך יותר.

מעריך את זה שיש מי שיחבק אותך ויעשה איתך כפיות לאורך כל הלילה,

מעריך את זה שהצלחת למצוא כמה שעות לחלוק יחד למרות הטירוף של העבודה, ילדים ועוד 20 אלף בלתמים אחרים.

אתה פחות מנסה לשנות.

אתה יותר מקבל.

לפני שבוע כשיצאנו הוא רצה לעשות איזה משהו ואמר לי "בטח תכעסי עלי".

אמרתי לו שאני לא אישתו ואני לא אומרת לו מה לעשות ושאנחנו פה בשביל כיף ואם זה משמח אותו אז אני מפרגנת.

ונהיה שיח אחר שמכבד, מעריך ומפרגן יותר.

ואתה רוצה שיהיה לצד השני טוב ואתה עושה מה שצריך.

 

כשהייתי בזוגיות אחרי כמה שנים, די לקחנו האחד את השני כמובנים מאליו.

לא זכרנו לעצור ולראות אחד את השניה בתוך הטירוף הזה של הבית והבלגן.

זה הרגיש כאילו רבנו על אותה משבצת של מקום, במקום פשוט לחלוק אותה יחד.

 

היחסים ביניכם אחרי הגירושין

אני שומעת כל מיני סיפורים, החל מזוגות שמגדלים את הילדים בשותפות מלאה, נשארו חברים טובים, אפילו אוכלים האחד אצל השני ומבלים זמן משפחתי משותף יחד, ואני רואה מקרים כמו שלי שאחד מבני הזוג פחות שלם עם הפרידה ועדיין נותר במצוקה רגשית ברמה כזו או אחרת ומוציא אותה על הצד השני בכעס ונקמנות.

מאחלת לכם להיות בצד הטוב.

החיים ממשיכים, הילדים גדלים, והשנים עוברות מהר ועם הזמן זה נהיה יותר קל, ברגע שאתם מבינים שאתם צריכים להמשיך הלאה.

 

You may also like

Leave a Comment