» » בלוג » הבלוג » שבת שפויה אחרונה בבית שלנו..
הבלוג

שבת שפויה אחרונה בבית שלנו..

בשבוע אחד למכור דירה, לקבל החלטה לעבור עם הילדים דירה, גן, בית ספר ועיר תוך שבוע וחצי, לשכור דירה , לסגור פרק בחיים ולהתחיל פרק חדש. להיות אמא פרודה בקרוב גרושה ועוד קצת זה נגמר.

ואוו. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. כל כך הרבה עבר בתקופה האחרונה.

אחרי כמה חודשים שכל נושא הגירושין שלנו קצת נתקע, הבנתי שאני חייבת פה התערבות גבוהה יותר והלכתי לטיפול תטא הילינג אצל ניצה יניב, המורה והמנטורית שלי מניצת הלב.

עד היום עשיתי אצלה מספר טיפולים של תטא הילינג ופתיחת שפע וכל פעם היתה לי ממש קפיצת גדילה עצומה בחיים אחרי כל טיפול והרגשתי שכנראה הגיע הזמן לקבל עזרה ושלמרות המודעות שלי והעבודה האנרגטית שאני עושה בלי הפסקה, כנראה זה לא מספיק.

אז המצב לפני שבוע היה כזה – אנחנו פרודים כבר כמה חודשים, אני עם הילדים, לא מצליחים להגיע להסכם, הוא לא עובד, המצב הכלכלי לא במיטבו, הבית עושה קולות של לא הולך להמכר בקרוב, והגעתי למצב שממש לא רואים את הסוף.

אז בטיפול נגענו בהרבה דברים כואבים. הסכמתי להפנים ולראות שהחיים שלי מתפרקים ולמרות הצורך האובססיבי שלי להיות בשליטה בכל מצב, הגיע הזמן להרפות. להסכים להיות בכאב ולכאוב אותו, לאפשר לעצמי להתפרק לגמרי לאלפי רסיסים על החיים שהיו לי, על האהבה שנגמרה, על פירוק המשפחה, על ההבנה שהנה, אוטוטו כל מה שהיה מוכר ובטוח יתחלף במשהו חדש, שעדיין לא ברור איך הוא יהיה וזה מפחיד. אז הסכמתי לגעת בפחד הזה.

עבר עלי סוף שבוע של התכנסות פנימה ושל עיבוד לדברים. לעצור, להסכים להסתכל על הכל. לנסות איכשהו לנשום ולהסתכל קדימה בידיעה ברורה שמחכה לי עתיד די משמח ומוצלח. יש לי את היכולת לראות את זה.

ביום ראשון מהבוקר היו כמה טלפונים. הגיעו 5 אנשים לראות את הבית. האחרון שבהם הגיע בשעות הערב המאוחרות , כבר הייתי במיטה כשהתקשרו, אבל משהו פנימי אמר לי לקום ולהזמין אותם לבוא. אז הם באו, וגם אני וגם הם ידענו שהם הולכים לקנות את הבית שלנו.

התכנון שלי היה למכור ולעבור לקראת יוני- אוגוסט. כדי שהילדים יסיימו את השנה כמו שצריך פה במסגרות. לא עלה על דעתי אפילו לרגע לקום ולעבור באופן מיידי. אבל החבר'ה ביקשו פינוי כמה שיותר מיידי. מי שמכיר אותי יודע שאני מאמינה גדולה ב"מה שמסתדר לנו נכון לנו" וכנראה זה נכון לי לקום ולעבור דירה. אז אמרתי להם שאבדוק את הנושא ומיהרתי לחפש דירות להשכרה ביד 2.

החלטתי לעזוב את באר יעקב ולחזור למערב ראשון ליד אמא שלי, שתהיה לי עזרה. גם כל המשפחה שלי שם ומשהו בי קצת התעייף מהמגורים פה. יש הרבה בלגן במועצה, עשיתי פה לא מעט מלחמות בשלושת השנים האחרונות, אבל די התעייפתי למען האמת והקש ששבר את גב הגמל היה עליית הארנונה שמביאה אותי לאותו הסכום כמו בראשון לציון רק עם הרבה פחות שירותים ותמורה למה שאני משלמת. כן עצוב לי כי יש פה אוכלוסיה וקהילה מדהימה ואני מכירה כבר המון חברים והילדים די מצאו את המקום שלהם, אבל אני יודעת שלפעמים שינוי יכול להיות לטובה ואולי יש סיבה שככה הדברים הסתדרו וברור לי שהילדים יהיו בסדר . הם יתאקלמו.

ביום שני הלכתי לסיבוב דירות, ראיתי כמה דירות, לא משהו שהתחברתי יותר מדי. האחרונה שבהן היתה בנין ליד בנין שגרתי בו, עם דירה חמודה אבל קצת רחוק מאמא שלי. הגעתי לדירה, הרגיש לי טוב בבטן. היא מרווחת ובדיוק מה שחיפשתי למרות שהיא לא הכי חדשה. אז החלטתי שזהו.

כבר סגרתי חוזה לדירה, ביומיים הקרובים נחתום על חוזה מכירה לדירה שלנו, עוד שבוע וחצי אני עוברת והכל קרה כל כך מהר.

מפחיד.

לבד עם 3 ילדים.

להתחיל מחדש. להשכיר דירה. להפוך את הבית הזה לשלי ושל הילדים. בלעדיו.

מרשה לעצמי לעבד את הדברים כל השבוע בהילוך איטי למרות שהעבודה דורשת את שלה.

 

כבר מצאתי לבנות גן, בררתי לגבי יובל על בית ספר, שיהיה ממש מתחת לבית, אותו בית הספר שבו אני למדתי, סוג של סגירת מעגל. רק שאני התחלתי בכיתה ג' והוא מתחיל בכיתה ב'.

אני מודה שהיתה לי התלבטות קשה אם להוציא אותם באמצע השנה, אבל גם לי קשה להשאר פה. זה הבית שלנו , למרות שהוא כבר לא גר פה. אני מרגישה את הכאב שלו כשהוא מגיע לפה, שפתאום זה שלו ולא שלו. שהוא כבר לא חי פה. ואני רוצה פינה משלי. שאין בו את האנרגיות שלו.

לא רוצה לקפל כביסה ואז למצוא חולצה שלו בערימה שאיכשהו נתקעה בסל הכביסה למטה או באיזו פינה בבית. בא לי ממש לעשות קאט על הכל, ולפתוח דף חדש ולבן.

 

אני בטוחה שכל עוד אני אשדר לילדים בטחון בדרך ובחוויה , יהיה להם קל יותר לעבור את זה.

אתמול קניתי להם זוג אוגרים ננסיים כדי שיהיה משהו שיתן להם סוג של בטחון רגשי ועוגן ויסיח את דעתם קצת. שלושתם התלהבו והשתמשנו בתירוץ של פיית השיניים שצ'יפרה את יובל עם מתנה כפולה כי ההורים הפארשים שלו לא עשו כלום בשן הקודמת.

גם העובדה שנגור בשכונה של אמא שלי תקל מאוד, הוא יוכל ללכת אליה כשירצה, זה מרחק של 5 דקות הליכה בשכונה ללא כבישים.

אז זהו.

לקחתי לעצמי את סוף השבוע לנוח, לאגור כוחות, להפרד מהבית, להפרד ממה שהוא סימל עבורי, להפרד ממה שנשאר מהזוגיות שלנו. מבינה שזהו. זה הסוף. בחרתי בדרך והגיע הזמן ללכת בה , היקום עד כה מפגין תמיכה בדרך הזו.

אז עוד שבוע יחצי עוברים דירה. נר ראשון של חנוכה כבר נחגוג בבית החדש.

בהצלחה לי..

 

 

הגב

avatar
  Subscribe  
Notify of

תוכן מקודם

מוצרי טיפוח טבעיים לתינוקות

B&B – מבצעים באתר BOOKING

הדילים השווים באמזון

המופעים הכי חמים

נמאס לך להלחץ בכל פעם שאת צוחקת?

חנות משלכם בשופיפיי בעברית בחינם:

מערכת דיוור ועד 4 דפי נחיתה בחינם !

טיסות זולות לחול