Home הבלוג החלטנו לוותר על גן לתאומות לשנה הקרובה

החלטנו לוותר על גן לתאומות לשנה הקרובה

by אמא

כן.

החופש הגדול שלי לא התחיל כמתוכנן בתחילת ספטמבר. הבנות היו אמורות ללכת לגן ואכן הלכנו, אבל מהר מאוד הבנתי שאני עדיין לא מוכנה לשחרר.

ביום הראשון הלכנו יחד עם המון התלהבות, גם בעלי הצטרף, זה היה מפגש של שעתיים עם ההורים, הקטנטנים היו מאוד נלהבים כי בדיוק ערכו בגן שיעור טבע והביאו אפרוחים קטנים. אמרתי לעצמי מה קשור שיעור טבע?? הבנות שלי רק בנות 7 חודשים, מה הן מבינות??

התיישבנו במעגל, ההורים עם הילדים ובשניה שהמפעילה הוציאה את הכיסוי מעל הכלוב של האפרוחים, העיניים של כל הקטנטנים נפתחו בהתלהבות, ונוגה שלי תוך שניה החליטה שזה נראה מגניב ודפקה זחילה מהירה וטיפסה על הכלוב ונעמדה עליו. רצתי להוציא אותה והמפעילה אמרה לי "עזבי אותה, תני לה להנות".. הילדה היתה מרוצה מעצמה והסתכלה בעניין רב על האפרוחים שהתרוצצו בכלוב. די מהר יתר הילדים הבינו את העניין ותוך כמה דקות היתה התקהלות סביב הכלוב. ואז המפעילה נתנה לכל הורה וילד אפרוח קטן בקופסת פלסטיק עם הנחיה לשמור עליהם. אני הייתי עם נוגה ובעלי עם מיה, האפרוחים קפצו לרצפה והילדים היו מאושרים והתלהבו. כמובן שהשתדלנו להשגיח ולמנוע תאונות לא נעימות וזה התנהל ממש אחלה. אח"כ הילדים שיחקו קצת ביחד וב10 הלכנו הביתה. עד כה הכל סבבה.

ביום השני ההורים התבקשו להשאיר את הילדים ב8 ולחזור ב12. אמרתי שאין מצב ושאני אלך כשארגיש שהבנות מסתגלות ומרגישות בטחון וגם אחרי שיקומו משנת הבוקר כי לוקח להן קצת זמן להרדם והן בדיוק הוציאו השבוע 2 שיניים כל אחת אז הן יותר ניג'ס מהרגיל ופחות רגועות ומיה בדיוק התחילה לעמוד וכל הזמן נופלת, אז חשוב לי להיות איתן כדי שהמעבר יהיה חלק ויהיה להן בטחון.

 

אז נשארתי והבנתי ב3 וחצי שעות הללו שהבנות שלי לא יקבלו יחס אישי מספיק בגן, שאם הן יבכו או יפלו רוב הסיכויים שיקחו כמה דקות עד שמישהו יגש אליהן ושאם אני כבר מוציאה סכום שכזה, אז אני רוצה לדעת שהן מקבלות יחס חם ושמגיעים אליהן מיידית. ראיתי עוד כמה דברים שאני לא יכולה לחיות איתם בשלום ושנוגדים את התפיסה שלי על איך וכמה לתת יחס לתינוקות בשלב הגיל הזה, והחלטתי שהבנות יכנסו לגן רק עוד שנה.

החלטה לא פשוטה במיוחד כשיש לי מליון ואחד דברים שתכננתי להספיק בתקופה הזו אבל מי שמכיר אותי יודע שכשאני צריכה לסיים משהו אני מסיימת. גם על חשבון שעות שינה..

אז איכשהו הסתדרתי והבנתי שזו אחת התקופות המדהימות יותר שלהן שלא תחזור. באמת שאני נהנית מהזמן שלי יחד איתן. הקושי היחיד הוא לשלב את זה יחד עם העבודה אבל כרגע אני בחיפושים אחרי מטפלת לכמה שעות ביום כדי שאוכל גם להנות מהן וגם להיות רגועה שהן מקבלות יחס טוב.

חתיכת כאב ראש אבל הטובה שלהן לפני הכל.

בקיצור, לאט לאט נסתדר מחדש ונחזור לשגרה כנראה אחרי החגים.

אני ממש שמחה על ההחלטה שקיבלתי להיות איתן. כשיובל היה בגיל הזה בדיוק חזרתי לעבוד והוא היה אמנם עם דודה שלי שטיפלה בו במסירות ואהבה אבל היו לא מעט קטעים שהצטערתי שלא קרו לידי. אז אם הן יהיו כמה שעות ביום עם מטפלת, זה פחות נורא ועדיין יהיה לי זמן לשגרה שלי ותמיד יש את הערבים. תקופה כזו וגם היא תחלוף.

מבטיחה לעדכן כשתימצא המטפלת..

[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

עם אמא ואבא..

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]

You may also like

1 comment

קארין 11 בספטמבר 2012 - 0:39

כל הכבוד, זה ממש ללכת עם הלב, ולטובת הילדות

Reply

Leave a Comment