כשהייתי בהריון, הייתי בשמירה במשך כמה חודשים  ויצא לי לצפות לא מעט בטלויזיה.
עשינו מנוי על ערוץ להיות הורים בהוט, ושם יצא לי להכיר את הלוחשת לתינוקות, טרייסי הוג, שהיא מעין “גורו” בארה”ב ובריטניה בכל מה שקשור לתינוקת, ולטיפול בהם.
אחד הנושאים העיקריים שהיא טיפלה בו בתוכנית שלה היתה בעיות שינה אצל תינוקות ופעוטות.
אחת השיטות להרדמת תינוקות היתה שיטה שנקראת לחישה טפיחה.
בתוכניתה ראיתי תינוקות שלא ידעו להרדם לבד במשך מספר חודשים מחייהם, ואחרי 3-4 לילות של התמדת ההורים , פתאום יש להם ילד חדש, רגוע וחייכן יותר.
כמובן שרצתי לקנות את הספר שלה ואף לקרוא אותו במהלך ההריון , אם כי חלק גדול מהמידע אבד עד שילדתי, ומאחר ואין זמן כל כך אחרי שהתינוק נולד לקרוא, שמתי את הספר בשירותים (קנינו 2 בעצם, את התכלת והורוד, התכלת מותאם יותר לתקופה הראשונית של התינוק, הורוד מקיף יותר גם פעוטות) , וכל פעם כשהיו לי כמה דקות ישבתי וקראתי דברים שהיו רלוונטיים לקושי הספציפי שעברנו.

יובל נולד פג כמעט, והיה פיצקי, נולד בחורף וגם היה קר בנוסף לכל , אז בלילות של החודש הראשון מגיל שבוע וחצי בערך הייתי שמה אותו בלילה עלי, בטן אל בטן, וככה היינו ישנים שנינו. גם בגלל הגזים אז הוא היה נודניק, והייתי מנענעת אותו עם הגוף שלי בעדינות וככה הוא היה נרגע ונרדם.
כשהוא היה בן חודש וחצי , לילה אחד בעלי אמר לי די, מספיק, אני רוצה שהילד ישן בעריסה, מאחר וזה מסוכן שהוא ישן עלי ואני גם לא ישנה טוב כתוצאה מזה וגם הוא.
ניסינו לשים אותו בעריסה, אחרי כמה לילות של נדנודים ארוכים של העריסה או שבסוף הייתי נשברת ונותנת לו להרדם על הציצי, נזכרתי פתאום בספר שנח לו בשקט בשירותים, וישבתי לקרוא.
נתתי גם לבעלי לקרוא, החלטנו שמשתפים פעולה, התחלנו גם ביום , התמדנו במשך כמה ימים עם הלחישה טפיחה, ואפשר לומר ש”עלינו על השיטה”, ומיום ליום זה נהיה יותר קל.

עקרונות השיטה אומרים שקודם כל צריך להתמיד.
התמדה היא מילת המפתח, והיא מתכוונת לשני בני הזוג. גם ביום וגם בלילה.
שיטת הלחישה טפיחה היא בעצם להשכיב את התינוק במיטה , לטפוח על הבטן או על הגב באיטיות תוך כדי שאת עושה ששש.ש.. בלי הפסקה.
יש לעשות לחישות שקטות כאלה וארוכות, מומלץ להחשיך את החדר של התינוק, אולי לשים מנורת לילה ומוסיקת רקע מרגיעה (אנחנו שמים את בייבי מוצרט) וצריך לטפוח טפיחות קצובות ועדינות על הגב או על הבטן.
אחרי שהתינוק נרגע מהבכי למשך 2-3 דקות אפשר להפסיק לטפוח ולהמשיך לעשות ששששש, להמשיך עוד דקה שתיים ואם הוא לא בוכה אז לחכות דקה שתיים ואז לצאת מהחדר.
במידה והתינוק עדיין צורח אחרי 4-5 דקות אז להרים, להרגיע, ואחרי שמפסיק לבכות להניח ולהמשיך לעשות ששש עם הטפיחות.
בפעמים הראשונות זה יקח 20-30 דקות ולפעמים אף יותר, ולפעמים תמצאו את עצמכם מרימים את התינוק גם 5-6 פעמים בסבב הזה. אבל הכי חשוב זה לא להשבר, מקסימום לבקש מבן הזוג שיחליף אתכם.
חשוב מאוד להשאר רגועים, אני ממליצה להאזין למוזיקה כדי להרגע, לפעמים דקה של צרחות של התינוק מרגישה לנו, האמהות כמו 5-10 דקות של בכי, וכשמתמקדים במוזיקה שמים לב שמה שנראה לנו כמו נצח הוא סה”כ 2-3 דקות של בכי היסטרי.
מפעם לפעם את תראי שזמני ההרדמה יתקצרו בצורה משמעותית, שזה לאט לאט ירד ל10 דקות, ואז ל5 דקות, ועם הזמן גם יספיק שתניחי את הילד במיטה והוא ירדם לבד.
השיטה הזו עובדת אצל רוב התינוקות, וחיבים כדי שהיא תצליח להתקיים מספר תנאים:
1. לוודא שהילד לא בוכה בגלל גזים (לרוב לגזים יש בכי מסוים, עווית של כאב בפנים והם מקפלים את הרגליים כלפי הבטן, לרוב עד גיל 3-4 חודשים בערך), ולגזים בד”כ עוזרות תנוחות על הבטן, עיסוי בטן, דחיפת הרגליים כלפי הבטן.
2. לוודא שלילד לא חם קר מדי
3. הילד שבע, ואכל עד ששבע, ולא בוכה בגלל רעב.
4. הילד מעל גיל חודש וחצי – חודשיים (לפני זה מוקדם מדי להתחיל)
5. אין בעיה רפואית שמציקה לילד (אפילו צינון קל יכול מאוד להפריע להם בשינה)
6. בסביבות גיל 4-7 חודשים יכולה להיות רגרסיה בהרדמות ויכולות לחזור בעיות שינה והרדמות, לרוב זה נגרם בגלל כאבי שיניים, מומלץ אחרי שמנסים כמה פעמים להרדים וזה לא עוזר או אם הילד שם ידיים ודברים בפה יותר מהרגיל, לשים להם ג’ל להרגעת השיניים (אנחנו משתמשים בטי ג’ל), זה בדכ מרגיע ואז אחרי כמה דקות הם נרדמים.
חשוב לא להשבר ולהמשיך , וכשקשה מדי לעשות החלפות עם בן הזוג.
אצלנו הוא לא לוקח מוצץ,  בגיל 8 וחצי חודשים לרוב הספיק שנחשיך לו את החדר, נשים לו מוזיקה בווליום קצת גבוה (גילינו שככה הוא נרדם יותר מהר), נותנים לו חיתול טטרה להחזיק ובקבוק מים לשתות, בדכ משאירים לו את המים והוא מוציא אותם לבד (עם הבייבי סנס פועל כמובן). תוך כמה דקות הוא נרדם.

עוד נקודה חשובה, לא להרים אם הוא רק רוטן ומתלונן!
רק כשהתינוק בוכה אז מרימים, לפעמים יש להם בכי רוטן כזה של מעין קול מונוטוני כזה כמו ווואאהה ווואאהה שקט כזה, ככה הם מנסים להרדים את עצמם עם הקולות האלה , וגם אם הם מסובבים את הראש מצד לצד, זו גם דרך שלהם להכנס לשינה.
אני זוכרת שכשיובל היה בן חודשיים כשהתחלנו עם הלחישה טפיחה, הוא היה מסובב את הראש מצד לצד, ואני הייתי מפרשת את זה בהתחלה כאילו לא נוח לו והוא מנסה למצוא תנוחה נוחה, עד שאמא שלי איזה יום אמרה לי שהוא מנסה להרדים את עצמו ושכל עוד הוא לא בוכה לא לגשת אליו, ובאמת אחרי כמה דקות הוא פשוט נרדם לבד.

אם הוא מתעורר באמצע הלילה אני מנסה ישר להרדים, מקסימום מרימה , מחבקת ומרגיעה, ומחזירה לישון, בלי ליצור קשר עין כי אז הוא מתחיל לצחוק ולשחק. נותנת בקבוק וחיתול וחזרה לישון.
ככה הוא התחיל לישון לנו לילה שלם.
אם אני יודעת שעברו פחות מ6-8 שעות מהארוחה האחרונה אני מנסה לתת מים, ואם הוא עדיין ממשיך לבכות אחרי כמה לגימות, אני יודעת שהוא רעב, נותנת לו בקבוק, הוא אוכל וחוזר ישר לישון , ונרדם לבד.

גמלנו את יובל מלהרדם עם ועל הציצי בגיל חודש וחצי. עברנו כמה לילות קשים אבל התמדנו וזה השתלם.
ממליצה לכן בחום לנסות.

שיטה נהדרת, עבדה מצוין אצלי ואצל עוד כמה חברות שלי שגם התמידו בה.