Home טורים אישייםסיפורי פגים מנפלאות הקנגורו / גלעד

מנפלאות הקנגורו / גלעד

by אמא

דברים יקרים מגיעים באריזות קטנות

הגמילה ממכונת ההנשמה הפכה לעובדה מוגמרת, עופרי מסתדרת עם החמצן הסביבתי בצורה מעוררת כבוד, וכבר חלפו להם מספר ימים מאז הוצא הטובוס מגרונה הקטנטן. ההקלה בעומס הצינורות אשר הציפו תדיר את האינקובטור, נותנת תחושה נעימה יותר לעיניים. בדיקות הגזים בדם משתפרות, וכדברי ד״ר גלובוס: ״הריאות עוד חולות אך הרבה פחות״. ללא כל ספק צעד ענקי בכיוון הנכון.

בשקילות האחרונות ( אשר הן גם מדויקות יותר מכיוון שעופרי כבר ללא הטובוס ) הסקאלה נעצרת בסביבות ה-800 גרם, המגמה היא עליה במשקל, איטית, אבל עליה.

היום, כאבא לתינוקות שלא נולדו רק פגים, קל לי יותר להבין כמה הייתה חזקה הכמיהה להחזיק בידינו את הקטנטונת ולו לכמה רגעים, כמה קשה הייתה ההכרה בעובדה שמקומה כרגע באינקובטור ואין מה לעשות מעבר לזה. מי שלא חווה פגות קיצונית כנראה מעולם לא יוכל להבין זאת.

ואנחנו כל כך חיכינו לרגע הזה, לשאלתנו: ״מתי כבר אפשר לעשות קנגורו?״ ענה ד״ר גלובוס: ״כאשר עופרי תגיע ל 900 גרם!״. קנגורו, לכל מי שאינו יודע, הינה שיטה לשיפור מצבו הרפואי של הפג על ידי הנחתו על חזה ההורה החשוף, כך מקבל הפג את כל הדברים הנפלאים שקרבה גופנית להורה מעניקה, ושכה חסר לפג בשוכבו באינקובטור. ישנם כמה וכמה סיפורים אמיתיים לחלוטין על פגים שחייהם ניצלו בעזרת קנגורו, אך לא אכנס כאן לפרטים ואחזור לסיפור שלנו.

ערב אחד זה קרה. בישבנו ליד האינקובטור בעמדה מספר 3, כרגיל כבכל ערב, ניגשה אלינו דבי האחות ושאלה: ״כבר עשיתם קנגורו?״, ״לא״ עניתי ״ד״ר גלובוס לא מסכים, לא הגענו ל 900 גרם עדיין״. מה שהתרחש מיד לאחר מכן היה הפתעה גמורה. דבי ביקשה שנביא וילון ותוך כדי כך הרימה את גג האינקובטור של עופרי – ״להוריד חולצות, אתם הולכים לעשות קנגורו״, קשה לתאר במילים את ההתרגשות  שאחזה בנו רק לנוכח המחשבה על מה שיתרחש כאן מיד.

אם כן, בתוך דקות אחדות, וללא כל הכנה מוקדמת, עופרי הקטנטונת נחה לה על חזה של אישתי, שצינורית חמצן נמצאת בקרבת אפה וגופה הזעיר עטוף בשמיכה ומעל השמיכה סוגר החלוק של אישתי. את הרגע הקטן הזה ניתן לסכם בשתי מילים: ״אושר עילאי״ פשוטו כמשמעו.

כמובן שהרגע המאושר הונצח במצלמה, ולאחר כחצי שעה זכיתי גם אנוכי להרגיש את הקטנטונת שלנו מונחת על חזי העולה ויורד בקצב הנשימות שלי שהסתנכרנו באורח פלא עם נשימותיה של עופרי.

כן גם בתוך ים הדאגות והפחדים, מצאנו רגע מאושר מאוד, שהטעין את הנפש במעט אנרגיות חיוביות להמשך המסע המפרך.

נשתמע בטור הבא.

You may also like

1 comment

הילה שלזינגר 28 בנובמבר 2011 - 11:45

הי גלעד,
מרגש מאוד לשמוע אותך ולקבל את החוויה הכל כך זעירה שאתה עובר.
מניסיון אישי ( ילדתי בשבוע 29 ) ומניסיוני המיקצועי, הדרך שבה אתה בוחר לחוות את המציאות , מעוררת השראה.
אני מנהלת פורום הורים לפגים באתר דולה, אני מאוד אשמח לשמוע אותך גם שם, אני חושבת שאתה יכול להוות כוח אמיתי להרבה הורים שנימצאים בסיטואציה דומה .
מאחלת המשך מסע כזה אוהב רגיש ונוכח,
הילה שלזינגר

Reply

Leave a Comment