Home טורים אישייםסיפורי פגים ממשיכים להלחם ( כמה קשה להיגמל מחמצן ) / גלעד

ממשיכים להלחם ( כמה קשה להיגמל מחמצן ) / גלעד

by אמא

דברים יקרים מגיעים באריזות קטנות

ימים קשים עוברים עלינו, קשים מאוד אפילו, לראות את עופרי במצב כה קשה, נלחמת על חייה שרק עתה החלו הוא ללא ספק אחד ממבחנים הקשים שהורה יכול לעבור בחייו. ימים של חרדה, ימים טראומטיים מאוד עבורנו.

לאט לאט המצב הרפואי מתייצב, האנטיביוטיקה החזקה עושה את עבודתה במלחמה בחיידקים המזהמים, הרופאים מצליחים להפחית את אחוז החמצן בהנשמה וזה דבר טוב שכן חשיפת הראות לחמצן באחוז גבוה אמנם עוזרת לנשימה אך יש לה השפעה מזיקה לריאות בטווח הארוך.

לאחר מספר ימים עופרי חוזרת למצב יציב, מחזירים שוב את הכלכלה, וההנשמה עוברת להילוך נמוך כך שבפעם הראשונה נעשה ניסיון לגמול את הקטנטונת מהטובוס ולהעבירה להנשמה קלה יותר: על ידי סי.פאפ – הנשמה בדחיפה דרך האף, שזהו שלב חשוב בדרך לנשימה עצמאית.

ניסיון ראשון זה התבצע בבוקר שבת אחת, תחילה מבצעים ״אקסטובציה״ כלומר מוציאים את הטובוס מהריאות ולאחר מכן מתקינים את הסי.פאפ על האף הפצפון, וכעת נותר להמתין ולראות איך עופרי מתמודדת עם האתגר הקשה הזה, איך רמת חמצון הדם ומצב הריאות.

ההתחלה נראתה מבטיחה למדי, רמת הסטורציה במוניטור שמרה על אחוז גבוה, ולבינתיים בדיקות הגזים בדם גם הן נצפו כתקינות, נהדר, חשבתי לעצמי, יש כאן סיכוי ממשי להתקדמות גדולה, ביודעי שהנשמה בטובוס לאורך פרק זמן ארוך משמעותה פגיעה כרונית בריאות, וכרגע יש סיכוי שעופרי תוכל להיגמל מהטובוס ולעשות צעד גדול לכיוון נשימה עצמונית.

ובכן, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה, למרות האופטימיות הזהירה, לאחר שעות מספר, המדדים החלו לאותת על קושי נשימתי וצילום הרנטגן של הריאות ( לא תאומן כמות צילומי הרנטגן שהקטנטונת נאלצה לעבור… ) אישר כי קיימת החמרה במצב.

פעם נוספת שאנו מתבקשים לצאת מהמחלקה, האחיות פותחות את דלתות הג׳ירפה, מגביהות את הגג על מנת לאפשר לרופא לבצע אינטובציה. לצערנו הרב עופרי חוזרת למכונת ההנשמה, ניסיון הגמילה הראשון נכשל ויש להמתין לשעת כושר נוספת, כמה עצוב.

בעקבות הזיהום הקשה שעבר על עופרי נאלצו הרופאים לתת לה משכחי כאבים ממשפחת המורפיום ( כן, כן, הקטנטונת התנסתה בשימוש בסמים כבר בגיל צעיר מאוד… ) ועתה שמצבה השתפר יש להוריד לאט לאט את המינון והכמות של משכחים אלו. גם זה סוג של גמילה, והסיפור הולך להיות לא פשוט בכלל…

חג החנוכה הגיע, זהו חג של ניסים אני אומר לעצמי בלב, מקווה שגם לנו יקרה איזה נס, ועופרי הקטנטונת שלנו תצליח לשרוד את התקופה הקשה העוברת עליה ועלינו. אנו מדליקים נרות עם יתר ההורים בחדר ההורים הצמוד למחלקה, מתפללים ומקווים לטוב.

עד כאן להפעם, נתראה בטור הבא.

You may also like

1 comment

מירב 14 בנובמבר 2011 - 16:23

אני קוראת את מה שכתוב כאן ודמעות לא מפסיקות להציץ את עיני
הבת שלי נולדה בחנוכה ואכן נס גדול היה לנו
שבוע 28מונשמת מהפה עד 10 ימים ומהאף עד 40 ימים ואז..עם האוכל עד קרוב ל70
אני זוכרת את נסיון הגמילה הזה שישי במספר כבר לא האמנתי שזה יקרה הייתי בטוחה שנשתחרר עם חמצן ..
היא נגמלה אני ממש זוכרת שהתקשרתי לאמא שלי ואמרתי לי מזל טוב יש לי בת!

Reply

Leave a Comment