Home טורים אישייםסיפורי פגים צעד קדימה – שלושה אחורה / גלעד

צעד קדימה – שלושה אחורה / גלעד

by אמא

טור חמישי.

הכמיהה לחדשות טובות בהגיעי בבוקר למחלקת טיפול נמרץ היא אדירה, ובוקר אחד אכן דבר כזה קורה, ״התחלנו כלכלה לעופרי, מהיום נתחיל לתת לה מהחלב השאוב דרך הזונדה, נתחיל מ-5 מ״ל ולאט לאט נעלה״ אומרת לי האחות, ואני כל כך שמח למשמע חדשות אלו. מצד אחד התחלת כלכלה משמעה שהמצב מתייצב, ומצד שני, סוף סוף מאמצי השאיבה של אישתי לא יהיו לשווא.

ואכן, עופרי הקטנטונת שעד עתה ניזונה רק דרך עירוי לווריד, החלה לקבל חלב אם שאוב הישר לקיבה, ואולי כך גם תחל לעלות קצת במשקל, להתחזק מעט ובעיקר לשפר את מערכת החיסון הכה חלשה שלה.

אנו מתחילים להכנס לשגרה מסויימת, אני חוזר לעבודה, אישתי נמצאת כל הזמן ליד עופרי, מלטפת אותה, שרה לה שירים, מתפללת ושואבת את החלב הכה יקר. אני מגיע לאחר העבודה, מחליף את אישתי על מנת שתנוח מעט, ואת הלילות אנו מעבירים בדירתנו הזמנית ב״בית הילד״ שבתל השומר.

כבר בזמן הקצר שאנו שוהים במחלקה יצא לנו לשמוע את הביטוי ״צעד קדימה – שניים אחורה״, אבל לא ממש הבנו איך זה קשור אלינו, ולצערי הרב, כעבור כמה ימים של יציבות במצב הרפואי ( למעט מצב הריאות שעדיין היה קשה ) ואף התקדמות קלה כולל עליה במשקל, חזרו בדיקות דם שתוצאותיהן הצביעו בבירור על זיהום בדם. או אז הבנתי את הביטוי, בהחלט הבנתי אותו.

וכך פתאום, כל המדדים שהראו מגמת שיפור התהפכו להם, עופרי הקטנטונת התקשתה להתמודד עם הזיהום בדמה, ועל אף האנטיביוטיקה שהחלה לקבל, מצבה הנשימתי הוחמר מאוד, עד כדי כך שבאותו בוקר ארור נאלצו הרופאים לבצע החייאה בעזרת מנשם היד ושימוש באדרנלין, הליך זה מצריך את הוצאת כל ההורים מהמחלקה והמתנה מורטת עצבים מחוץ לדלת.

לאחר שעה ארוכה, יצא אלינו ד״ר גלובוס שבפיו בשורות רעות, ״מצבה של עופרי קשה מאוד, ויתכן שלא תשרוד את הזיהום, כדאי שתיגשו אליה״, משמעות הדבר מבחינתנו הייתה שאנו הולכים להיפרד ממנה, קשה לתאר את הרגשתנו ואת פרץ הרגשות והבכי באותם רגעים, הרגשה קשה של חוסר אונים נוכח מהלך הדברים.

ואכן, נכנסנו למחלקה וישבנו משני צידי האינקובטור מלטפים את הקטנטונת ומתפללים לשלומה, כי מה עוד יותר מזה היה ביכולתנו לעשות? כלום.

אחר הצהריים הגיעה ד״ר חווה למחלקה ונוכח מצבה הקשה של עופרי החליטה ״להפעיל את כל התותחים הכבדים״ קרי להשתמש באנטיביוטיקה החזקה ביותר ובנוסף לתת לעופרי סטרואידים על מנת לחזקה כמה שיותר ( הדבר היה כרוך בחתימתנו על מהלך זה מכיוון שיתכנו מיני תופעות לוואי בעתיד ), וכך שאנו יודעים שעופרי בידיים הכי טובות שיש, הלכנו לישון בתקווה שבבוקר למחרת יחול איזה שהוא שיפור במצב, ולא חלילה הנורא מכל מבחינתו.

כמובן שלישון לא ממש הצלחנו, אך שהגעתי מוקדם בבוקר למחלקה והתעדכנתי במצבה של עופרי, ניכר שיפור קל בבריאותה, נראה כי הטיפול המסיבי נותן אותותיו. אמנם עדיין רחפה סכנת החיים מעל הקטנטונת, אבל שביב תקווה קטן נראה באופק.

זהו להפעם, להתראות בטור הבא. גלעד.

You may also like

2 comments

יריב 17 באוגוסט 2011 - 11:25

מרגש לקרוא. אפשר רק לנסות להבין את התחושות שאפפו אתכם באותו יום קודר

Reply
עינת 24 באוקטובר 2011 - 12:36

סיפור מרגש עד דמעות… מחזיקה לכם אצבעות ומתפללת לשלום עופרי ושאר הפגים הקטנטנים..

Reply

Leave a Comment