כולנו מתמודדות עם סוגיות בזוגיות, לעיתים סוחבות ולפעמים כבר לא יכולות. אשמח לתת לכן הצצה לעולם שלי, לספר לכן על נשים שהגיעו אליי עם קושי. הבעיה תמיד גדולה והפתרון- תמיד פשוט.

אלה (שם בדוי), בת 37, מספרת לי שיש לה בעיה רצינית עם בן זוגה ואחרי המריבה של אתמול היא שוקלת לפרק את הקשר למרות האהבה הגדולה והילד.

הוא לא יודע להתמודד עם המריבות, היא ממשיכה, הוא פשוט מטיח את האשמות שלו וכשאני מתחילה להגיב הוא פשוט קם והולך.

איך את מגיבה? התעניינתי.

אני מגיבה בצעקות ובכעס! נמאס לי שהוא הולך ובא, שמותר לו להביע ולכעוס, הוא מתנהג כמו ילד קטן והמריבות נהיו תכיפות כך שזה ממש בלתי נסבל. אני עייפה ומרוטה ומרגישה נבגדת בכל פעם שהוא יוצא מהבית.

היא חלקה בנדיבות.

ביקשתי ממנה להתבונן רגע בחיים של בן זוגה בטרם נפגשו ומצאנו שהוא גרוש שעבר מערכת יחסים מאוד קשה וטעונה, הוא גדל בפנימיות ואין לו מושג אמיתי על בית יציב, חום ובטחון.

הצעתי לה להתייחס מחדש לסיטואציה מכיוון שבן זוגה לצורך העיניין נכה רגשית וההתנהלות שלו בשעת מריבה היא ביטוי של אותה נכות.

אם הייתה לו נכות פיזית, נניח אפלספסיה, האם היית צועקת וכועסת בכל פעם שהוא היה בהתקף? לא. יכול להיות שזה היה מתסכל אותך ויכול להיות שהתזמון היה מעיק. אבל היית מחזיקה אותו ומזמינה עזרה.

את צריכה להתייחס אליו בדיוק בדרך הזו, ביקשתי ממנה. בפעם הבאה שהוא מתפרץ ושובר את הכלים, קחי נשימה עמוקה, תזכרי שזו התמודדות שלו עם העבר שלו והחוויות שלו, שנכון לרגע זה, הוא לא יודע להתנהג בדרך אחרת. מותר לך להרגיש קושי ותסכול אבל תביני שמעל הכל, את צריכה להיות כאן בשבילו ברגע הזה ולהחזיק לו את היד.

ברגע של שקט תשאלי אותו איך הוא היה רוצה שתגיבי כשהוא מתפרץ בצורה הזו. תאמצי את התשובה שלו לליבך. אחרי פעם, פעמיים שתנהגי בחמלה כלפיו, הוא יבין, אולי לראשונה, מה פשר המושג משפחה והצורך שלו לברוח ייעלם.

הדס ויסמן

נומרולוגית ומאמנת נשים לזוגיות

http://www.facebook.com/dsdsvor