עכשיו כשהקטנטן שלי נוסף למשפחה והילדה שלי כבר בת שנתיים וארבעה חודשים הכל מתבהר. באופן כללי אני מאוד אוהבת להתייעץ עם בעלי ניסיון, לקרוא מידע אינפורמטיבי ממומחים ולצפות בתוכניות טלויזיה מקצועיות כדי לשאוב מידע ולקבל רעיונות בנוגע לחינוך וגידול ילדיי במטרה להגיע למה שכולנו כהורים שואפים אליו: שקט ושלווה, גידול ילדים בריאים, חכמים ושמחים.

תמיד אמרתי ואמשיך לומר לאמהות טריות שכל מה שהן חושבות שנכון לילד שלהן, זה כנראה נכון ושמחובתן להמשיך ולקיים את האידיאלים והאמונות שלהן בתהליך ההתפתחות המשותף. אני לא מבטיחה להן שלא יתחרטו על צעד כזה או אחר, אבל אני קוראת לזה חרטה זניחה לעומת הרעיון שבסופו של דבר, למרות הקושי שחוויתי כהורה בעקבות ההחלטה, זה כנראה היה הכי נכון לילד שלי.
כשהייתי בהריון של הפעוטה שלי עשיתי קורס הכנה ללידה מדהים ששיקף את כל האידיאלים שלי ושמחתי לגלות שזה מעשי, גמעתי כל מילה של המנחה בשקיקה וקיבלתי דברים כתורה מסיני. כשהדברים החלו לבוא לידי ביטוי במציאות שלי, היה לי מאוד קשה לקיים את כל הכללים.

מצד אחד הייתי מחוסנת מפני אלפי דעות של אלפי אנשים שפגשתי במהלך השנה הראשונה לגידול הילדה כי הייתה לי דיעה מוצקה משלי ואין להמעיט בערך זה! מצד שני מצאתי את עצמי מניקה לפי דרישה <והיא דרשה!!> ומגדלת סרבנית מוצץ עקשנית כי סירבתי לתת לה מוצץ בחודש הראשון לחייה מחשש לבלבול פטמות <שהיום אני קוראת לזה בלבול ביצים> ובעודי מניקה בתפקיד קערת הדייסה שלא נגמרת ומשמשת כמוצץ בין הארוחות כמובן שלא צפיתי בטלוויזיה או דיברתי בסלולרי <לפחות השתדלתי מאוד> כדי להקדיש לה את תשומת הלב המלאה שלי אליה. הייתי רעבה, עצבנית, עייפה ומתוסכלת- תבחרו את הסדר הנכון. מתחרטת? לא! הייתי עושה דברים אחרת? בהחלט! לפחות חלקם. האם אני חושבת שעבור הילדה הפרטית שלי זה היה נכון למרות הקושי? כן כן כן.

הקטנטן שלי רק בין חודש ושבוע וכבר מלמד אותי כל כך הרבה. הדבר הכי בולט זה שיש תינוקות שבאמת ישנים בחודש הראשון לחייהם כ20 שעות וערים 4 כמו שהבטיחה לי המנחה של הקורס הכנה ללידה וחשבתי בשנתיים האחרונות שהיא פשוט שיקרה ליJ הילד אחר לחלוטין והצרכים שלו שונים והאינטואציות שלי מושכות אותי להחשף למידע אחר לחלוטין שמתברר כמשרת אותנו היטב.

אז מה נכון? איך מסבירים לאמא שהיא,הדיעות שלה והמידע שברשותה ענתיקה ובמקביל למצוא את הדעות של סבתא מאוד רלוונטיות ועוזרות? איך מסבירים לבעל שזה לא שהרופאת ילדים טועה או טיפשה, זה פשוט שאת חושבת\מאמינה\רוצה אחרת ושאולי לא תצליחי להתנסח ולמצוא ביסוסים בספרים אבל את יודעת שזה לא נכון לתת לילדה אנטיביוטיקה. לעומת זאת למצוא מחקר \רעיון שמתיישב לך בול בהרגשה וללכת אחרי מסקנותיו צעד צעד גם אם מדובר בהשקעת אנרגיות עצומה עד בלתי אפשרית שלפעמים גוזלת לך זמן ואנרגיות על חשבון דברים אחרים.

בין אם מדובר בהנקה מסביב לשעון או אריזת הכרוב לייבוש החלב כבר בחדר לידה. בין אם את נגד או בעד חיסונים, כולם או חלקם. את חושבת שאשה אחרי לידה צריכה לטפח את עצמה לפחות שעה ביום וגם אם את מאמינה שזו שעה יקרה וצריך לישון בה. הילד צריך לבכות כדי לפתח ריאות או שאת לא מוכנה שהקטן יבכה או יסבול. מה שצריך להשאל על ידך, בינך לבין עצמך <עוד לפני בינך לבין הבעל\רופא\אמא\חברה\אחות> האם זה נכון לי ולילד שלי? האם אני אהיה מוכנה לשלם מחיר ולקחת אחריות על ההשלכות של ההחלטה שלי? אם התשובה היא כן, תבחרי בה. תצדדי בהחלטה שלך בכל מחיר, קטנונית ומטופשת ככל שתהיה. אני מבטיחה לך שקט ושלווה, ילדים בריאים ושמחים. וגם אם קשה וגם אם תתחרטי אח”כ את תמיד תזכרי שעשית משהו בשביל הילד שלך ויותר מזה, עשית משהו בשביל עצמך.

אני רוצה לתת דוגמה קיצונית אבל נפוצה: מחלוקת החיסונים. כדי להדגיש עד כמה בטוחה בעצמך את צריכה להיות. הייתי שמחה לגלות שכמוני, הורים שבחרו לא לחסן את ילדהם, ישבו עם עצמם רגע וחשבו על התסריט הכי גרוע שיכול להיות ולדמיין מה היה קורה אם הילד שלהם, חס  וחלילה יחלה באחת המחלות הקשות. האם אני אפנה את חיי הצידה ואתמסר לטיפולו באהבה ואקח אחריות מלאה על ההחלטה שלי או שאלכה את עצמי לדראון עולם. עבורי, היה ברור שאם אחסן וחלילה יקרה משהו לילדה שלי בעקבות החיסון, בפירוש ארצה לסיים את חיי. ולכן בחרתי באלטרנטיבה שמתיישבת אצלי נכון יותר ושאוכל להשלים איתה. ברגע שמגיעים להחלטה מהסוג הזה וכורתים ברית פנימית- הכל בסדר ואפשר להמשיך לסדר היום ולקבל החלטות קשות בכל רגע.

ומשהו קטן לסיום: לא משנה כמה פעמים אקרא מאמרים של מומחים שאומרים שילדים בגיל שנתיים לא עושים דווקא ואפילו שזה נראה לנו ככה זה בעצם משהו אחר. אני חוזרת אל הילדה הפרטית שלי ומה אני אגיד לכם: היא באמת עושה לי דווקא!!! ועם זה גם הבעל מסכים, אז אנחנו מכוסיםJ