אחרי שעתיים שינה בלילה, צלצול הטלפון הקפיץ אותי מהשינה. השעה הייתה 4:15 וכבר הייתי באיחור. מרוב עבודה, עייפות ושילוב של אלכוהול כיוונתי את השעון המעורר ל – 4:30 במקום ל- 4:00. תוך רבע שעה הייתי מוכן עם כל הציוד עלי בדרך לשוק הדגים (טסוקיג’י מרקט) כדי לצפות מהצד במכירה פומבית של דגי טונה ענקיים. לקחנו מונית אל השוק – וטוב שעשינו כך, להסתובב במטרו בארבע וחצי בבוקר היה קצת מסובך לנו.

מכירה פומבית של דגי טונה

מכירה פומבית של דגי טונה

הנהג הוריד אותנו בכניסה לשוק הדגים ומשם הלכנו ברגל. בעקרון הולכים כל הזמן ישר, עד שמגיעים לדוכנים של שוק הדגים ובסוף השוק יש האנגר גדול שם מתבצעות המכירות הפומביות של דגי הטונה. למזלנו הרע – המכירות היו סגורות לקהל הרחב בתאריך הזה, וכך התאכזבתי מהיפנים בפעם הראשונה. לא היינו התיירים היחידים באזור שהגיעו במיוחד לשוק כדי לראות את דגי הטונה הענקיים. היו שם פקחים שאסרו על התיירים להתקרב למתחם והציגו לנו שלטים עם תאריכים בהם המקום סגור מסיבות הברורות ליפנים בלבד.

בכל אופן טיילנו בשוק בין הדוכנים הרבים וראינו דגים, פירות ים, צדפות וחיות שונות ומשונות שיצאו מן הים. צילמתי די הרבה (לפחות כה הרגשתי) וניסיתי יותר לתפוס את אווירת השוק ולא להתרכז אך ורק בדגים שהוצגו. לקראת השעה 6:00 נפתחו דלתות ההאנגרים והצלחנו לראות מכירה אחרונה של דגי טונה אך רק מרחוק.

Jonathans - שימו לב ללוגו במרכז, מומלץ להתרחק.

Jonathans - שימו לב ללוגו במרכז, מומלץ להתרחק.

אחרי סיור של שעה וחצי בסירחון של הדגים בשוק, היינו קפואים (היה קר מאוד), רעבים ונזקקנו לעירוי קפה לתוך הוריד. ביציאה משוק הדגים רק חיפשנו מקום להיכנס אליו ולהפשיר מעט. תפס את עינינו מקום בשם Jonathan’s Breakfast and Coffee. החלטנו להיכנס, התמקמנו, פתחנו תפריט בחרנו מנות וכל זה מבלי לדעת שבפנינו כבר עומדת האכזבה השנייה באותו בוקר! וכאן אני רוצה להיות מטייל נחמד ולהזהיר את כל מי שיטייל ביפן ויתקל בסניף שלהם: אל תיכנסו! הקפה הוא הגשה עצמית ובטעם מזעזע והמנות שלקחנו היו ממש לא טעימות, אכלנו רק בגלל שהיינו רעבים. גם בשירותים מצפה לך חווית התעללות קלה, יש רק תא אחד, המים בברז קפואים והמכשיר שמייבש ידיים מוציא אוויר קר. סגרנו את הפינה הזו? לא להיכנס – תחסכו מעצמכם הרבה עוגמת נפש.

עכשיו עמדה בפנינו דילמה – לחזור למלון להשלים שעות שינה או להמשיך בטיול בטוקיו ולנצל את היום עד תום. בחרנו באפשרות השנייה, והחלטנו לנסוע ל- Ueno. ירדנו במטרו ולקחנו רכבת. מרוב עייפות ונמנומים ברכבת בכלל לא שמנו לב שלקחנו רכבת לכיוון ההפוך בדיוק ונסענו עליה קרוב ל- 15 תחנות אל עבר פרברי טוקיו. מזל שהתעוררתי יחסית בזמן והבנתי את זה. לקחנו רכבת בחזרה לטוקיו שהגיעה עד לשיבויה, הבנו שאת Ueno כבר לא נראה היום, והמשכנו להאראג’וקו (או חרא-ג’וקים).

צעירים מאגניבים

צעירים מאגניבים

ביציאה מתחנת הרכבת בהאראג’וקו לקחנו שמאלה ואז ימינה – אל עבר שדרה מגניבה בשם טאקשיטה דורי (Takeshita Dori) שיש בה חנויות אופנה ומלא צעירים וצעירות יפנים מסתובבים שם. כאן צילמתי מלא תמונות של אנשים מעניינים ואם אתם רוצים לצלם תמונות פנים או תמונות של אנשים מגניבים – אז זה המקום. רק תשימו לב את מי אתם מצלמים ותימנעו מלכוון את המצלמה לעבר המוכרים השחורים ברחוב – הם, בניגוד ליפנים לא אוהבים שמצלמים אותם ומתנהגים בגסות כלפי תיירים.

משם המשכנו לעבר רחוב אומוטסנדו (Omotesando) ושם עצרנו בחנות קידי-לנד, 5 קומות של צעצועים ומשחקים לילדים בכל הגילאים, מומלץ מאוד לעבור שם, הצעצועים כאן ברמה גבוהה, אם כי קצת יקרים. יצאתי מכאן עם מכונית האמר נהוגה בשלט רחוק (מתנה ליובל ולי). כל הטיולים האלה עשו אותנו רעבים (שוב) ולקראת הצהרים עצרנו בסושיה שברחוב. אני ממליץ עליה בחום! בתור אחד שאיננו חובב דגים נלהב, אכלתי חמש צלחות סושי עם טונה אדומה ושתיתי תה ירוק וסאקי. זאת סושיה בסגנון של סושי רץ – יש מסוע עליו מונחות צלחות בצבעים שונים ועליהן מנות סושי מגוונות. כל צבע של צלחת מסמל מחיר, בסוף הארוחה סופרים כמה צלחות לקחנו מכל צבע ומשלמים. יש כאן מנות סושי שלא רואים בכל מקום (גם לא ביפן) – מומלץ מאוד!

מכיוון שהיינו צריכים להוריד קצת את האוכל החלטנו להמשיך את היום בטיול במקדש מייג’י ג’ינגו (Meiji Jingu). בכניסה למתחם המקדש שערי עץ גדולים ומרשימים וההליכה את המקדש היא בשביל חצץ רחב ידיים, תזכרו ללכת בצד שמאל עם כיוון התנועה. בדרך אל המקדש ניתן לראות חביות סאקי ריקות מסודרות. במקדש עצמו נערכים טקסי חתונה כמו בסרט נע. הבגדים של המשתתפים הם בגדים מסורתיים מיוחדים ומרשימים. את האמת התהלוכה של החתונה הזכירה לי יותר תהלוכת אבל ללא ארון קבורה (שלא נדע). גם כאן צילמתי תמונות יפות של הטקס והמשתתפים.

מתאמנים בתיפוף ביום שבת באמצע הפארק

מתאמנים בתיפוף ביום שבת באמצע הפארק

לא ויתרנו גם על יוגי פארק (או יויוגי – יסלחו לי היפנים) שזכה בפינו לפארק המשוגעים. כי בכל פינה בפארק הזה ראינו דברים מוזרים: מילא בכניסה הייתה להקה של צעירים ששרו וניגנו, אבל בפנים ראינו כמה חבר’ה שעסקו בלימוד ריקוד, שלושה חבר’ה שהתאמנו בתיפוף, והיו את המבוגרים שעשו תנועות של לוחמה (לא טאי צ’י) והיה את ההוא שהסתובב סביב עצמו איזה מאה פעמים, ואת האישה ההיא ששרה ליד העץ (אה אי או…) וגרמה לחסר בית לקפל את השק”ש ולפנות את המקום. והיו את הבנות שעמדו וקראו שירה ליד העץ הענק, וכדי לסגור את העסק ביציאה חיכה לנו מופע של תיאטרון רחוב שביצעו שני אנשים שהיה נחמד ומצחיק אילולא נמרח ונמתח כמו מסטיק.

זהו להיום – היה ארוך! אבל כיסינו יפה את אזור שיבויה ולולא הטעות מהבוקר הטיול של היום היה נראה אחרת לגמרי. מפאת העייפות החלטנו לפרוש למנוחה במלון וסיימנו את היום בארבע אחרי הצהריים. מחר יום חדש – הרפתקאות חדשות. אוַֹיאסוּמינַאסי (Oyasuminasai) לכולם ובמיוחד לאישתי שמתרוצצת אחרי יובל.