ובבוקר יום ב’ הזברה קמה בשעה 10 בבוקר, בכל זאת הייתי עייף מהטיסות של יום אתמול.
לפני העבודה, החלטנו לנצל את הבוקר וללכת לטייל קצת בטוקיו. הלכנו ברגל לתחנת הרכבת, עשינו עצירה לארוחת בוקר, שבה למדתי דבר חשוב – לומר לאטה ורסיטו, כלומר הפוך וקבלה.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לנושא המיחזור ביפן. יש להם כאן פחים למחזור במסעדות של מזון מהיר (מקדונלדס, בתי קפה), פה ושם ברחובות, במקומות העבודה ובטח יש גם בבית (אבל לא בדקתי). יש פח לפסולת שניתן לשרוף (נייר, קרטון ואני חושב שגם עץ) ופח לפסולת פלסטיק (בקבוקי פלסטיק, מכסים וכדומה) ופח לפסולת זכוכית ואחד לפחיות.

אז יוצא שלוקח לך איזה חצי דקה לרוקן את המגש שלך לפי הפחים, במיוחד אם אתה תייר שלא קורא יפנית. אבל יאמר לזכותם שהם סבלניים, ועומדים יפה בתור אחריך ומחכים שתסיים את המלאכה החשובה של המיון. הלוואי ואצלנו בארץ הייתה הבנה כמה זה חשוב, והמחזור היה מפותח ברמות הללו. זהירות קלישאה במשפט הבא: וזה הכל מתחיל בחינוך!

אז נכון, הם אולי קצת רובוטיים אבל הם יסודיים. הם שומרים על הסביבה שלהם ברמה כזו שיש הרגשה שניתן לאכול מהרצפה. הם גם מקפידים לא לזרוק לכלוך ברחוב. זו מנטליות שכישראלי קשה לבצע אותה באופן שוטף. הרי מי מאיתנו לא מעגל פינה פה ושם?!

אז אני מציע שילמדו קצת מהיפנים איך לחנך למחזור, ואיך להשקיע נכון בתשתית למחזור. ואם צריך גם איך לאכוף את הנושא. כי היום יותר מתמיד מבינים כולם עד כמה הנושא חשוב, אז במקום לדבר בכל מיני עצרות, אולי הגיע הזמן לעשות? לא חייבים ללמוד כל דבר מהאמריקאים – יש עוד אומות שמצליחות ועושות את הדברים קצת אחרת.

ascelator_in_japanאנקדוטה מעניינת על מדרגות נעות ביפן. אם אתם עולים או יורדים במדרגות הנעות, אבל בוחרים רק לעמוד עליהן – עמדו בצד שמאל והשאירו מקום לעקיפה מימין. ככה מקובל כאן, וזה מדהים! ככה כולם נוהגים. אפילו צילמתי את זה.

ועוד משהו מעניין – יש משהו מאוד מוזר ברגלים של הנשים היפניות (במיוחד אלו שבוחרות ללכת על עקבים), כפות הרגלים פונות פנימה בצורה לא טבעית, זה נראה כאילו וילדה קטנה נועלת את נעלי העקב הגדולות של אמא שלה ומנסה ללכת. מוזר…