שוב התקצרות של צוואר הרחם ואשפוז בבית

ביום ראשון האחרון שוחררתי מאשפוז בהייריסק של בית החולים מעייני הישועה.

צוואר הרחם התקצר בשחרור ל2.95 שזה מצוין בשבוע שלי ובמצבי. חזרתי הביתה עם אושר גדול להיות בפינה שלי ובמקום השקט שלי, עם יובלי שניכר שהייתי ממש חסרה לו.

ביום שלישי הייתי חייבת לקפוץ לרואה חשבון ולסידורים בבנק שנדחו בשבוע וחצי האחרונים, מה שהתברר בדיעבד כטעות.

בערב היתה לנו השלמה של הסקירה המורחבת בשביל לראות את מבנה הפנים בצורה יותר ברורה אך מאחר ושתיהן התמקמו במצג עכוז עם הגב אלינו , לא ממש הצלחנו. הרופא ראה שהן עלו במשקל, שוקלות כ1100 ג’ כל אחת וממשיכות לשמור יפה על אחוזון 90 מבחינת משקל וגודל.

כשהגענו לצוואר הרחם – בשורות לא טובות, התקצר ל1.5 במדידה הראשונה. חיכינו דקה וחצי והתארך טיפונת ל1.6.

הרופא הסתכל עלי ואמר שהוא מתנצל אבל אנחנו חייבים אשפוז במצב הזזה. אמרתי לו שממש לא בא לי שוב בית חולים בשביל לשכב במיטה ולקחת כדורים ושאני לא ממש מרגישה צירים ושהפרסולט במינון גבוה מרגיע את הרחם. ביקשתי עוד יום בשביל לנוח במיטה וללכת למחרת לבדוק באולטראסאונד בקופה את אורך הצוואר.

 

אתמול בערב הלכנו שוב לבדוק. הצוואר היה בין 1.6-1.7 שזה עדיין גבולי אבל לפחות לא החמיר.

מאתמול בבוקר נכנסתי למשטר אשפוז. אני שוכבת כל היום על הגב, לוקחת תרופות בזמן, אוכלת טוב עד כמה שאני יכולה וקמה רק לפיפי או למלא לי מיץ בבקבוק.

בעלי הבין שאין ברירה וחזר אתמול מוקדם מהעבודה, הוא לוקח את יובל מעכשיו בבקרים כי אפילו ירידה לגן שלו גורמת לי לצירים והתקשויות למרות שזה 20 מטר מהבית. אז ללא ספק אני צריכה להשאר במיטה ולא לזוז בכלל.

הוא יתחיל לחזור מדי יום מוקדם כדי לעזור לי, ניעזר בסבתות עד כמה שאפשר וכולנו  נשנס מותניים כדי שהקטנטנות ישארו עוד חודש לפחות בבטן.

אני מתנחמת בעובדה שלפחות הן גדולות יחסית ועולות יפה במשקל אבל עדיין לא מסתפקת בזה ומנסה כרגע לעבור עוד שבוע ועוד שבוע כשהן עדיין בתוכי.

האמת שציפיתי בתחילת ההריון להיות ענקית, במיוחד לאור העובדה שכבר בהתחלה יצאה לי בטן ממש גדולה ובולטת אך באופן מפתיע ביותר נכון להיום אני עדיין 2 קילו פחות ממה שהתחלתי את ההריון!

אמנם התחלתי אותו בעודף של 10-15 ק”ג , אבל בינתיים הפנים שלי הולכות ומרזות, אני לא ענקית בכלל למעט הבטן שכרגע נראית כמו אבטיח גדול  שמחובר לי לגוף וכנראה שהן מכורבלות בפנים . אני עדיין באותה מידת מכנסיים כמו שלבשתי בתחילת ההריון. מפתיע ביותר!

כמו שכתבתי בעבר בהריון תאומים אי אפשר לאכול הרבה גם אם רעבים כי הן לוחצות על הקיבה ועל כל האיברים הפנימיים כך שאי אפשר לאכול יותר מדי ואת הקצת שאני כן אוכלת הן לוקחות.

התחלתי לקחת פלורדיקס שזו תערובת צמחית שאמורה להעלות את רמות הברזל מהר , בינתיים אני מרגישה שיפור משמעותי ברמות העירנות שלי ונראה לי שזה עובד, נעשה בשבוע הבא בדיקות ונגלה.

 

אתמול נכנסתי למיטה מוקדם, הכדורים של הצירים מפילים אותי בערבים , יובל בא אלי מהמיטה שלו ואמר לי שהוא רוצה לישון איתי, הסכמתי למרות שהוא בד”כ לא ישן איתנו אבל הבנתי שאם הוא מבקש ככה הוא כנראה זקוק לי. שמתי אותו איתי , התחבקנו וליטפתי אותו, דיברנו קצת, הסברתי לו שיש סיכוי שבקרוב אמא תלך לבית חולים שוב ואז יוציאו את התינוקות ואני אבוא איתן הביתה. אמרתי לו שהוא יעזור לאבא לסדר להן את החדר אז הוא אמר “נוציא את האופניים שלי מהחדר שלהן” אמרתי לו נכון. זה ממש חמוד איך שהוא רואה את הדברים מנקודת המבט שלו ואיך הוא מנתח אותם..

 

אני מקווה כרגע שהמצב ימשיך להשאר כמו שהוא וישתפר, ושאני לא אלד בחודש הקרוב..