רגעים קטנים של נחת..

 

יש לפעמים רגעים כאלה בתוך כל השגרה המטורפת שבה אני חיה לאחרונה, שאני מסתכלת ואומרת, וואלה, לא צריך יותר מזה כלום.

אתמול היו כמה כאלה.

הראשון – מיה ונוגה ישבו אחת מול השניה, קשקשו, קיווצ’צ’ו ושלחו ידיים. יובל בא ונשען לידן תוך כדי שהוא מדבר איתן בקול רך ועדין, הצלחתי לתפוס את שלושתם בתמונה המדהימה הזו:

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

 

אחר כך נוגה למדה לעשות דבר חדש – להגיד אהההה ולחכות שנעשה לה עם האצבע על הפה טפיחות עדינות כך שהיא מפיקה צליל שנשמע כמו ואה ואה ואה וכשהפסקתי אז היא נהמה בחוסר שביעות רצון עד שהמשכתי. בשלב מסוים היא לקחה את היד שלה וניסתה לעשות בעצמה. פשוט מדהים! איך הם קולטים בגיל הזה!

גם כששרים להן 10 אצבעות ועושים להן עם הידיים סיבובים הן פתאום מפעילות את הידיים שלהן ומחקות אותנו.

זה כל כך מקסים לראות את זה, אני יכולה לשבת שעות ולהתמוגג מהן, במיוחד כשהן ביחד. היום הושבתי אותן על הרצפה והן דיברו ביניהן ואני ויובל ישבנו והסתכלנו ונהנינו מהן. וכשהוא מדבר איתן הן מתגלגלות לו מצחוק.

פשוט כיף.

איך שנקודת המבט משתנה ומשגרה מטורפת עם 3 ילדים, נהיה לנו בית עם הרבה צחוק, אהבה, חיוכים ורגעים קטנים וגדולים של אושר.

ילדים זה שמחה. עכשיו אני לגמרי עומדת מאחורי המשפט הזה..

 

והנה מיה ונוגה בסאגת קשקשת:

 

מיה משתוללת עם יובל :

נוגה בחפירות
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]