פרשת הגולה האובדת – פרק אחרון!

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אני שמחה לבשר שסאגת הגולה האובדת בבטן של יובל הגיעה לסיומה סוף סוף !
היום התחילה חופשת הפסח, הלכתי עם יובל לעשות בדיקות על הבוקר, אח”כ חזרנו הביתה, החלטתי שאני אציץ מדי פעם על היציאות שלו. כשהכנתי אוכל הוא צעק לי שהוא הולך לשירותים לעשות קקי..
לפני שהספקתי לומר לו ללכת לסיר כבר שמעתי את המים באסלה..
אחר כך רציתי להכנס לשירותים וקלטתי משהו שחור בפנים. הסתכלתי מקרוב וראיתי שזה משהו עגול ושחור.
לקחתי כפפות גומי והוצאתי , הפלא ופלא, הג’ולה האובדת!!

 

ברגע שהבנתי שזה זה ירדה לי אבן מהלב..פתאום נשמתי בהקלה רבה, כל הלחץ והסטרס של השבוע האחרון ירדו ממני ויכלתי להיות קצת יותר רגועה..
כמות הסרטים שרצו לי בראש בימים האחרונים היא עצומה. בלילות כל שיעול הכי קטן שלו הקפיץ אותי וכבר ראיתי איך הילד נחנק מהג’ולה שעלתה לו, הרצתי סרטים שנצטרך ניתוח ומה לא.

תודה לאל, זה מאחורי.

שניה אחרי שהוא ראה את הג’ולה הוא אמר לי “יששש עכשיו אני יכול לשחק במשחק עם הג’ולה!”..

אמרתי לו שאין משחק ואין ג’ולה ב4 שנים הקרובות!

לא קל לגדל ילדים, כל יום את לומדת משהו חדש.
עכשיו אנחנו בעיצומו של גיל 3 וחצי, הילד מתמרד כאילו אין מחר, מסה אותנו ובודק גבולות ללא הפסקה וזה מתיש ומעייף..
אבל הוא חמוד ולפעמים אני מסתכלת עליו ומתמלאת אהבה עצומה וכל הכעס והלחץ פשוט נעלמים מעצמם.
כאילו שהאמהות מגיעה עם כמות חמלה עצומה שקשה לתאר..

פעם הבאה אני רוצה בת. רגועה, עדינה, שלא תשתולל ותהפוך לי את הבית, לפעמים הוא כל כך מעייף אותי ועושה לי 20 התקפות לב ביום.
אבל אני משוגעת עליו..

היום סוף סוף ניקיתי קצת את הבית וסידרתי לכבוד פסח.

בגלל האטרף של הימים האחרונים עם יובל וגם עם המון עבודה שיש לי , איכשהו מטלות הבית הוזנחו כמעט לחלוטין. אני עובדת 12-14 שעות ביום בממוצע, בקושי אוכלת , התרגלתי לאחרונה לישון על 4-5 שעות בלילה כדי להספיק גם להיות עם יובל וגם לעבוד, היממה פשוט קצרה לי מדי.

היום בבוקר אני קולטת את יובל לוקח את המטאטא של הסוויפר ומטאטא את הרצפה.

שאלתי אותו מה הוא עושה, הוא ענה לי “אני מנקה את הבית, מאוד מלוכלך פה!”

פתאום הבנתי שאנחנו חיים בג’יפה, שכבר חודש לא שטפנו את הבית  ושזה כבר מוגזם..

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

נתתי לו לרוץ עם הסוויפר בבית בשביל הכיף, בשלב מסוים הוא נעמד על הספה כשהמטאטא על הרצפה והתחיל לשיר עם המוט..

העברתי טיאטוא, פיניתי ארגז גדול של זבל מהחדרים, מפינת האוכל, מהמטבח, כל מיני מסמכים ודברים מיותרים שסתם תופסים מקום בבית, ניקיתי קצת, נשאר רק לשטוף את הבית , שאת זה השארתי לבעלי למחר.

הוא חזר בערב והיה מבסוט מהבית.

האמת שכבר המון זמן אני אומרת שאנחנו חייבים עוזרת, אבל הבעיה היא שבשביל להביא עוזרת צריך לארגן את הבית ולסדר ורק זה לבד לוקח המון זמן כי יש מלא דברים למיין ולארגן..

בסוף נסתדר, כשאני אעבוד קצת פחות.. בקרוב..

 

מחר צריכה לקום מוקדם , להכין עוגות לליל הסדר, עושים איחוד משפחות עם המשפחה שלי וההורים של בעלי. ככה הכי נוח, במקום להתפצל ולקבל רגשות אשם .

חבל שלא חשבנו על כך קודם.

שיהיה חג שמח ושהסדר יעבור מהר ובשלום![/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]