ניצנים של תקוה – שק הריון

כבר כמה ימים שהייתי עסוקה עם פרוייקט שגזל ממני המון זמן, אנרגיות וכוחות יצירתיים. כל השאר זז הצידה, כולל ההריון הזה שלי.

באיזשהו מקום חששתי להתחבר אליו, שלא יהיה שוב כימי, שלא יפול, שלא יפסיק להתפתח.

אז נכון שעוד מוקדם לשמוח ולהיות אופטימיים, אבל היום אני קצת יותר אופטימית.

הלכתי היום לקופת חולים לקנות מלאי נוסף של זריקות קלקסן אחרי שהגעתי לזריקה האחרונה והחלטתי על הדרך לנצל את ההפניה שהיתה לי בתיק כדי לראות שרואים לפחות שק.

מאחר ומועד הביוץ לא ממש ידוע לא היה לי מושג באיזה שבוע אני וקצת נלחצתי כשביום שישי לא ראו כלום למעט נקודה פיצית.

הטכנאית עשתה לי את האולטראסאונד, תוך שניות כבר זיהיתי את העיגול השחור הזה שמעיד על כך שמשהו צומח בתוכי.

הפעם הוא היה ברור. דמעות עלו לי בעיניים ותחושת הקלה שעכשיו אפשר לנשום לרווחה , היא אמרה שאני בשבוע 5 ושבינתיים נראה תקין לגמרי ויחסית למה שראינו בשבוע שעבר זה בסדר גמור.

אז נרגעתי.

אני בהריון וזה מתפתח.

ולקיטורים – הבטן שלי נהיתה ממש נפוחה והעור די נמתח וכל מיני כתמים גדולים במגוון צבעים מאדום עד סגול וכחול וחום מעטרים לי את החלק התחתון של הבטן. ההזרקות נהיו ממש כואבות, במיוחד בערב כשהבטן נפוחה יותר, גם כשאני שמה קרח ואני תוהה מה אני הולכת לעשות עוד חודש אחרי 60 הזרקות נוספות! בשביל להזריק צריך לתפוס את העור כמו בצביטה, אבל זה נהיה קשה מאוד ואם לא צובטים כמו שצריך אז זה כואב ושורף מאוד.

חוץ מזה אני מרגישה די טוב, בינתיים אין לי תיאבון היסטרי, אין יותר מדי בחילות או צרבות, רק עייפות מעצבנת מההורמונים שאני לוקחת אבל לפחות זה מכניס אותי לפרופורציות מבחינת שעות העבודה, נגמרו החגיגות בלילות.. לשם שינוי בעלי זוכה לישון איתי ביחד כבר משעה נורמלית וסבירה.

אחכה עד סוף השבוע הבא כדי לראות דופק , מקוה שזה יופיע כמו שצריך והפעם ימשיך לעוד 9 חודשים.