נוגה ומיה בנות 5 חודשים

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

משום מה מרגיש לי כאילו הפוסטים הללו של החודש נוסף שעבר נהיים צפופים יותר ויותר, אולי כי הזמן טס לי מרוב שאני עמוסה לאחרונה. או שפתאום יש לי פחות זמן לכתוב, אבל אני כותבת את הפוסטים הללו בכל זאת. אח”כ זה הופך למזכרת מדהימה כשעוד שנה, שנתיים או חמש אני אסתכל אחורה על דברים שכתבתי ואזכר בחיוך.

יש הרבה דברים קטנים שאנחנו שוכחים וזה כיף לתעד את החוויות. ככה עשיתי כבר מההריון של יובל, והלידה שלו, ואני ממליצה לכן לעשות כך גם כן. זה הופך אחר כך לאוצר יקר ערך. למעין נקודת ציון בחיים של איפה הייתי בהשוואה למקום שבו אני נמצאת היום.

אז כן, התאומות המתוקות שלי כבר בנות 5 חודשים. הן גדלו מאוד בחודש האחרון, ואני מרגישה אליהן אהבה כל כך גדולה.

תמיד תהיתי איך זה עם יותר מילד אחד, איך האהבה מתחלקת, אם יש אחד שאוהבים יותר או פחות , איך נותנים לכולם אהבה , אבל גיליתי שהלב שלי יכול להתרחב ולהתרחב וגם אם יהיו לי עוד 3 או 4 ילדים, אני אמצא מקום גם בשבילם.

ולמרות שהן תאומות, כבר מהיום הראשון לכל אחת יש אופי ואישיות ואת הקסם שלה, והן שונות כל כך בעיניי למרות שהרבה אנשים מתבלבלים ביניהן , כולל אבא שלהן כי הן קצת דומות במראה (בכל זאת תאומות זהות).

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אבל אני מוקסמת מהן כל פעם מחדש. בכלל בחודש האחרון הן עשו קפיצת התפתחות משמעותית, הן יותר מתקשרות, מגיבות, אני ממש מבינה אותן כשהן בוכות\מתלוננות\מבקשות משהו ופתאום כבר אי אפשר להתעלם מהן והן דורשות יחס, והרבה.

גם תמיד יש את הרגע הזה שהן מגלות אחת את השניה ואז הן ממש מנהלות שיחה עם מבטים וחיוכים ולפעמים גם מקשקשות. הן מתאמנות כל יום על הברות חדשות, וזה כל כך כיף!

כשהן מתעוררות בבוקר זה תמיד עם חיוך, הן מקשקשות עד שאנחנו באים (אלא אם כן עברו 5 דקות וזו מיה ואז היא צורחת ודורשת אוכל).

באמת שאני מעריכה את זה, הן ילדות טובות , רגועות, אמנם שעות השינה שלהן במהלך היום די התקצרו לרבע שעה- חצי שעה, מה שאומר שזה יותר זמן להעסיק אותן אבל הן עדיין מתוקות שאין דברים כאלה.

בערבים הן קצת פחות רגועות בד”כ אבל אני מתנחמת בעובדה שלרוב בסביבות 9 הן ויובל כבר במיטות ועד הבוקר אז לפחות הן ישנות טוב בלילה שעל זה אין לי מה להתלונן.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

הן התחילו לזחול ברוורס על הגחון כשהן ממש רוצות משהו, מבחינה מוטורית הן לוקחות את יובל בהליכה בגיל הזה, בעיקר מיה. השבוע שמתי לב שהיא מצמידה את הפה שלה ללחי שלי ועושה אהה וצוחקת. ואז שמתי לב שכשאני מנשקת אותה אז היא עושה את אותו הדבר (איזה מנשקת, אוכלת אותן בנשיקות..) ואמרתי לה “נשיקה” ואז היא עשתה את זה שוב. חזרנו על זה עוד כמה פעמים וכל השבוע הילדה מחלקת לי ולאמא שלי נשיקות ומרוצה מעצמה..

הן אוהבות לשכב ביחד ולשחק, הן התחילו להיות ממש פעילות ונוגה מאוד אקטיבית כשהיא משחקת עם צעצועים , היא אוהבת לנענע את הידיים בהתלהבות ובד”כ מיה באזור בטווח פגיעה ואם נפלנו עליה בלי מצב רוח זה ילווה בצרחות ובבכי נעלב ברגע שנוגה רק נוגעת בה.

אחר הצהריים אנחנו בד”כ יורדים למטה, יושבים קצת בגן שעשועים, התחלתי להוריד להן שמיכה עם צעצועים , אנחנו מתנחלים בדשא בצל וכולם מרוצים . יובל משחק עם חברים שלו מהגן ואני עסוקה איתן , ככה אנחנו שורפים עוד שעה וחצי – שעתיים עד שעולים הביתה, מקלחות, ארוחת ערב ולישון.

השבוע יצאתי איתן קצת יותר , בד”כ אני מתעצלת לנסוע איתן אחה”צ כי זו שעה שיכולה להיות בעייתית אם הן לא אוכלות טוב ולא מסונכרנות ובד”כ בסביבות 4-5 הן אוכלות ואז ישנות ואם אני רוצה לצאת אני צריכה לדאוג שהן יאכלו קודם ולתזמן לפני החזרה הביתה להאכיל אותן ולכן אני מעדיפה להשאר בקרבת הבית אבל נראה לי שנתחיל לצאת איתם קצת יותר אחר הצהריים, ככה הזמן עובר מהר יותר , אני פוגשת חברות , יובל משחק ולא מורגש ואנחנו גם סוגרים את פינת ארוחת הערב. בבית משעמם לו והוא מחרפן אותי אם אנחנו לא יורדים למטה.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אבל בסך הכל אני לא מתלוננת. אני מתמודדת די יפה ומאוד רגועה איתן . הסטרס היחידי שלי זה מהעבודה שאני לא מספיקה תמיד להגיע אליה ואני שונאת כשדברים נשארים פתוחים ולא מטופלים אבל משתדלת איכשהו לתמרן ולזכור שהתקופה הזו לא תחזור ושלפני שאשים לב הן יהיו בנות שנה, שנתיים ו-5 כמו שקרה עם יובל.

אז אני מקפידה להנות מהרגע כשאני איתן, לשבת כמה שיותר ולתת לכל אחת את תשומת הלב שהיא צריכה וכשהן מבקשות ידיים אז להיות איתן ולזכור שהן עדיין צריכות להתחלק בי ושאין להן את הפריבילגיה שהיתה ליובל ובאיזשהו מקום הן לא מכירות משהו אחר. אלא רק אמא שצריך להתחלק בה עם עוד שני אחים…

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

 

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

 

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

 

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]